סמי קצב, תעשיין נשק / צילום: כדיה לוי
צבא הודו רכש 425 אלף רובי סער מדגם CQB קרבין מחברת PLR Systems, מיזם משותף של מפעלי נשק ישראל (IWI) שבה שולט סמי קצב באמצעות החברה הפרטית SK, ותאגיד אדאני שמוכר לישראלים מהבעלות בנמל חיפה. העסקה כוללת רכש רובים תמורת כ־3.3 מיליארד דולר מאותו מיזם משותף ומחברת Bharat Forge. האספקה תחל בספטמבר 2026, ותסתיים עד 2028.
● השבוע בתעשיות הביטחוניות | התעשייה האווירית חושפת רחפן חדש והחברה הישראלית ששוברת שיא
● בלעדי | כך סין רוצה להשיג דריסת רגל ברצועת עזה
חלוקת העסקה בין החברות כוללת 40% (כ־1.32 מיליארד דולר) מהיקף העסקה למיזם המשותף של קצב ואדאני וכ־60% ל־Bharat Forge. זו עסקת ענק אפילו במושגים הודיים, שנובעת מדרישה שהעלה משרד ההגנה בניו דלהי לרכש כ־425 אלף רובים חדשים בקליבר 5.56 מ"מ.
ד"ר לורן דגן עמוס, חוקרת מדיניות החוץ והביטחון של הודו באוניברסיטת בר אילן וחברת פורום דבורה, מספרת כי העסקה מוגדרת תחת קטגוריית "Buy (Indian)", שמשמעותה: המוצר חייב להיות מתוכנן ומיוצר בהודו, עם לפחות 50% תוכן מקומי (או 60% אם אינו מתוכנן מקומית). "זהו ביטוי מובהק למדיניות ההסתמכות העצמית בביטחון (Self-Reliance), שמובלת על ידי ממשלת נרנדרה מודי תחת תוכניות כמו Make in India ו־iDEX", מסבירה המומחית. "העסקה גם ממחישה את שיתופי הפעולה ההודיים-ישראליים בתחום הביטחוני".
יעד ייצוא מרכזי של ישראל
הודו, לפי מכון שטוקהולם למחקרי שלום (SIPRI), היוותה את יעד היצוא הביטחוני העיקרי של ישראל בין השנים 2024-2020, עם כ־34% מהסחורות. במהלך מלחמת חרבות ברזל, ספינות הובילו אמל"ח מהודו לישראל, תוך שכבר במשך שנים מפעילות חברות ישראליות רבות, בהן אלביט והתעשייה האווירית, תשתיות ייצור במדינתו של נרנדרה מודי.
מפרסומים בהודו עולה, כי מודי ואנשיו מעוניינים לרכוש מערכות נשק ישראליות שעדיין אין בידם. כך, למשל, הודו מתעניינת ברכישת טילי אייר לורה מהתעשייה האווירית. ההתעניינות של הודו בטילים של התעשייה האווירית נובעת מהפקת לקחים מההסלמה בחודש מאי מול פקיסטן, שבמהלכה טילי אוויר־קרקע מדגם "רמפייג'" פגעו בבסיסי חיל האוויר הפקיסטני. את אותם טילים מייצרות בצוותא תעש מערכות שהיא חברה־בת של אלביט, מפעל מל"מ של התעשייה האווירית וחברת תומר. כעת, ההודים מפנימים כי הם צריכים טילי אוויר־קרקע מדוייקים לטווחים רחוקים, ולכן מתעניינים באייר לורה.
רמפייג' הוא בעל טווח של כ־250 ק"מ, וחיל האוויר ההודי משתמש בו במטוסי סוחוי 30 ומיג 29. הוא מדוייק מאוד, אבל הטווח שלו עומד על כ־250-150 ק"מ - מה שמסכן את מטוסי הקרב ההודיים מול מערכות ההגנה הפקיסטניות מתוצרת סין. לעומת זאת, אייר לורה הוא בעל טווח של כ־400 ק"מ, ובאמצעותו יכולים מטוסי קרב לפגוע במטרות - מבלי לסכן את עצמם מול מערכות הגנה אווירית מתקדמות.
אייר לורה שפיתחו במפעל מל"מ של התע"א ייעודי לפגיעה באתרי טילים, בסיסים צבאיים ומערכות הגנה אווירית, מבלי לסכן את הטייסים והמטוסים. הטיל שוקל כ־1,600 ק"ג, טס במהירות סופר־סונית, ומשתמשת בניווט לווייני מוגן שיבושים. אחד היתרונות הבולטים בו הוא שיטת "שגר ושכח", קרי משגרים אותו למטרה - ולא צריך להנחות אותו לאורך הדרך. ראשי הנפץ שלו מגוונים, ויכולים להיות מיועדים לפגיעה במטרות רכות או בבונקרים. עם הטווח של כ־400 ק"מ ורדיוס פגיעה של כעשרה מטרים בלבד, צפוי לאפשר להודו לפגוע בכל בסיס פקיסטני.