הכותבת היא עורכת דין, שותפה במשרד פירון ושות', מנהלת תחום דיני משפחה
גבר יהודי, גרוש ואב לשישה, הכיר אישה מוסלמית הצעירה ממנו בשנים רבות, וראשו הסתחרר. האישה הבטיחה לו שתתגייר למענו, ואף הוריה נתנו את הסכמתם, אך בשל חשש מתגובת המשפחה המורחבת, ולשם שמירה על שמה הטוב של האישה מפני התסיסה שהחלה בכפר, דרש אביה מהגבר לערוך תחילה טקס נישואים בהתאם לדין המוסלמי, וכן לחתום על הסכם נישואים.
בהתאם לדין המוסלמי, נישואים נערכים באמצעות חוזה, כאשר התמורה מצד הבעל היא המוהר, ומצד האישה ניתנת הסכמת בני משפחתה לנישואים.
● הבעל צבר חובות. האם האישה חייבת בהם גם אם לא ידעה?
● האם אישה שהתעמרה בילדיה זכאית לתבוע מהם סיוע כלכלי?
האיש הסכים לשתף פעולה עם מה שהוא ראה כהצגה כלפי חוץ בלבד, וחתם על הסכם נישואים בפני עורך דין, במסגרתו התחייב לשלם "מוהר מיידי" בסך של 20 אלף שקל עבור בגדים וזהב, ו"מוהר דחוי" במקרה של גירושים. בית המשפט ציין כי מדובר בסכומים גבוהים משמעותית מהסכומים המקובלים בהסכמי נישואים שרעיים, שעומדים בדרך-כלל על עשרות אלפי שקלים בלבד.
מספר ימים לאחר מכן, הגבר השתתף בטקס התאסלמות ונישואים בבית הדין השרעי, אך לא השלים את הליך המרת הדת במשרד הפנים, ונותר רשום כיהודי, מתוך ציפייה כי האישה תקיים את התחייבותה להתגייר לאחר הנישואים, ותעבור לחיות עמו ביישוב היהודי בו התגורר. לשם כך הוא אף פינה את גרושתו ואת ילדיו מהבית בו התגוררו עד אז בהסכמתו.
בנוסף לפינוי בני משפחתו, ובהתאם לדרישות האישה, ביצע הגבר שיפוץ בבית, מימן טיול לתאילנד עם האישה (לטענתו גם עבור אחיותיה) ונשא בכל הוצאות החתונה. בתום ירח הדבש, הודיעה האישה כי היא מצפה גם לקבל במתנה רכב מסוג ב.מ.וו קבריולט, ואף שלחה תמונה של הרכב. כאשר השיב לה האיש כי אין בידיו את הסכום הנדרש, הודיעה כי מבחינתה הסתיימו חיי הנישואים, והמליצה לו להיערך להוצאות משפטיות בסך 60 אלף שקל עבור עורך דין המתמחה בגירושים.
בהמשך עזבה האישה את הבית, חזרה להתגורר עם הוריה והגישה נגד האיש תלונה במשטרה בגין אלימות (שלא הוכחה), תביעת מזונות וכן תביעה לקבלת חצי מיליון שקל בהתאם להסכם הנישואים. מנגד, הגיש הגבר תביעה להשבת הכספים שהוציא על מתנות, טיול ומימון החתונה בסך 120 אלף שקל וכן ביקש פיצוי על עוגמת-הנפש הקשה שנגרמה לו בשל נידוי מצד משפחתו, קהילתו ותושבי היישוב.
שתי התביעות נדחו
בית המשפט דחה את שתי התביעות. לגבי תביעת המוהר בסך חצי מיליון שקל, נקבע כי הסכם דתי כזה נמצא בסמכותו של בית הדין השרעי, אולם הלה סירב לדון בתביעה, מאחר שהאיש לא השלים את הליך ההתאסלמות, ונותר יהודי.
מבחינה אזרחית מדובר בחוזה שאין לו תוקף מחייב, מאחר שלא נערך בהתאם לחוק יחסי ממון, הדורש את אישורו של בית משפט, לאחר שווידא כי נעשה בהסכמה חופשית תוך הבנת משמעותו ותוצאותיו.
בית המשפט קבע כי להסכם אין גם תוקף כחוזה אישי, מאחר שהאמין לגרסתו של האיש, לפיה הוא לא באמת התכוון להתחייב לתשלום, וכן פסק כי אכיפת הסכם כזה, בנסיבות שבהן הנישואים החזיקו שבועות ספורים בלבד, אינה צודקת.
מאידך, בית המשפט דחה גם את תביעת השבת המתנות שהגיש האיש, מאחר שמדובר במתנה שהושלמה, וכן את תביעת הפיצויים של האיש, באומרו כי אדם המתגורר ביישוב יהודי מסורתי ושמרני, שמסלק את גרושתו ואת ילדיו המתגוררים בקומה העליונה בנחלה, ובוחר לעבור הליך של התאסלמות (גם אם למראית-עין) כדי להביא לנחלה אישה מוסלמית - מצופה כי יישא באחריות למעשיו.
"עוגמת-נפש בוודאי הייתה", סיכם בית המשפט, "אולם בעיקר הייתה זו מנת חלקם של ילדיו, שגורשו מביתם ונאלצו לשלם את מחיר התנהלותו".
