על רקע המלחמה המתפתחת ללא הרף, עדשת התקשורת העולמית חושפת נקודות מבט ייחודיות על מה שקורה בארץ. מניתוחים של מומחים בינלאומיים, פרשנויות מזווית אחרת וגם סיפורים קטנים מישראל שנעלמים מן העין - בכל יום נגיש לכם סקירה יומית קצרה מן הנכתב בתקשורת העולמית על ישראל במלחמה, כדי לנסות ולפענח איך דברים מפה נראים מעבר לים.
הכתבות שאנחנו מציגים במדור לקוחות מתוך עיתונים גדולים בעולם, ואינן משקפות בהכרח את תפיסת העולם של גלובס.
● 6,000 ישראלים עברו לשם במלחמה. עכשיו הם נאלצים לחזור: "מרגישים מהגרים"
● טילים בליסטיים וטילי שיוט: העסקה האסטרטגית שנרקמת בין הודו לישראל
1הסיבה שהקמת כוח בינלאומי בעזה כבר לא נשמע חלום רחוק
לפי התוכנית של טראמפ, יוקם בעזה כוח ייצוב של עד 40 אלף חיילים. בטיימס הבריטי נכתב כי אם פעם זו נשמעה משימה בלתי אפשרית "כעת ישנם סימנים שאפשר להגיע לקונצנזוס".
"המשלחת האמריקאית בניו יורק הציגה בשבוע שעבר טיוטה של החלטת מועצת הביטחון של האו״ם המפרטת כיצד יפעל כוח הייצוב הבינלאומי (ISF)", נכתב. באו"ם יפתחו השבוע במשא ומתן על ההחלטה. אולם על המדינות המתווכות למצוא דרך "לשכנע את ישראל שכוח הייצוב יפרק את חמאס מנשקו, תוך הרגעת הארגון בכך שיישאר חלק מן העתיד הפוליטי של עזה, ולמצוא מדינות שיהיו מוכנות, בעת הצורך, להתמודד עם פלגים פלסטיניים חמושים". מדינות שכבר הביעו נכונות להשתתף בייצוב עזה "כוללות את מצרים, אזרבייג'ן, פקיסטן, טורקיה ואינדונזיה".
זאת אולי נשמעת כמו "משימה דיפלומטית בלתי-אפשרית", אולם בטיימס כותבים כי מאחורי דלתות סגורות "גורמים ישראלים מודים כי ייתכן שלא יהיה ניתן לשלול מחמאס אקדחים או אפילו רובים אוטומטיים המשמשים להגנה אישית".
בטיימס תוהים "האם ישראל תחנוק את כוח הייצוב עוד בטרם ייוולד?", ונטען כי "ישנם רמזים שהבית הלבן הצליח לדחוף את בנימין נתניהו בכיוון הזה, לפחות לעת עת".
מה שעשוי להוציא את הטיוטה האמריקאית לפועל הוא החשש מעימות נוסף. "אם הכול יתמוטט, העתיד של עזה ייראה קודר מאוד: הצבא הישראלי ימשיך להחזיק בחצי מהטריטוריה, ואווירה של אלימות וחוסר יציבות תכביד על השיקום. התחושה הזו של מה שכישלון עלול להביא עמו, לצד ההישגים השבריריים שכבר הושגו בהקלה על המשבר ההומניטרי בעזה, עשויות להספיק כדי להביא להסכמה במועצת הביטחון ולפריסת כוחות בינלאומיים", נכתב.
מתוך הטיימס מאת מארק אורבן. לקריאת הכתבה המלאה.
2האם יש נתיב לשלום בין ישראל ללבנון?
בדוח חדש של מכון המחקר האמריקאי Washington Institute for Near East Policy, שכותרתו "מפת דרכים לשלום ישראל-לסנון", כתב חבר הפרלמנט הלבנוני פואד מחזומי כי שלום עם ישראל היא הדרך היחידה לעתיד טוב עבור ארץ הארזים.
"האפשרות לשלום עם ישראל מציעה ללבנון דרך יציאה ממעגל קבוע של חורבן ומצוקה כלכלית. יציבות מתמשכת תשים קץ למחזוריות של מלחמות ולאחריהן מאמצי שיקום; היא תעניק בסיס יציב למשיכת השקעות ולמעורבות התפוצה, החיוניות לשגשוג הלאומי", ציין מחזומי.
מחזומי מתנגד לחיזבאללה וקורא לפירוק ארגון הטרור בנשק. "ריבונות אמיתית דורשת סימון גבולות מלא עם ישראל, סוריה וקפריסין כדי להסיר את העילות שחיזבאללה מנצל להצדקת 'התנגדות" מזוינת'. על ביירות גם לעבוד עם בעלי בריתה הבינלאומיים להשעיית החרם של הליגה הערבית על ישראל, שהארגון השתמש בו כדי להשתיק תומכי שלום. התקדמות ישראלית בסוגיה הפלסטינית תסייע אף היא להסיר עילה מרכזית שבה משתמשים בלבנון כדי להתנגד לשלום או לדחותו".
"מאז 1984, חיזבאללה, בתמיכת איראן וסוריה, השתלט למעשה על המבנים הפוליטיים והביטחוניים של לבנון, פגע בריבונות המדינה וביסס כוח באמצעות המיליציה שלו", כתב מחזומי. המחוקק הלבנוני טען שעל מנת לשקם את לבנון עליה "לפרק את המיליציה מנשקה ולהחזיר את העיקרון של 'מדינה אחת, צבא אחד, נשיאות אחת'. כל עוד לחיזבאללה יש נשק ויכולת לצאת למלחמה חד־צדדית מול ישראל, לא ניתן לבנות מחדש את המדינה הלבנונית".
"כל הלבנונים רואים בארצות הברית שותפה מרכזית. וושינגטון מילאה תפקיד חשוב בתמיכה בצבא המדינה, בבתי הספר ובמוסדות, וממשל טראמפ השקיע אנרגיה חסרת תקדים בכך ששלח שליחים רבים לעסוק בסוגיות לבנון. זהו חלון הזדמנויות נדיר לשינוי משמעותי. עם זאת, על לבנון להפגין רצון פוליטי אמיתי - באמצעות פירוק חיזבאללה מנשקו", כתב מחזומי. וטען כי "העם הלבנוני תשוש ממלחמות אינסופיות המשרתות אג'נדות זרות; כעת הזמן לפתוח עידן חדש של שלום עם ישראל".
מתוך ה-Washington Institute מאת פואד מחזומי, חנין ע'דאר, ערן לרמן. לקריאת הכתבה המלאה.
3"מדינות המפרץ רואות בישראל איום ולא שותפה"
"מדינות המפרץ הולכות ורואות בישראל לא שותפה פוטנציאלית, אלא איום מתעצם על היציבות והביטחון האזוריים", נכתב בניתוח של האנליסט ג'ורג'יו קאפירו לניו ערב, שכותרתו "ישראל והמפרץ: משותפה פוטנציאלית לאיום גובר".
לאחרונה שר החוץ של עומאן, סעיד בדר בן חמד בן חמוד אל-בוסעידי, אמר בנאומו כי "ישראל היא המקור הראשי לחוסר ביטחון באזור בשל פעולותיה האגרסיביות ומדיניות ההסלמה שלה". דבריו "אתגרו ישירות את הנרטיב האמריקאי והישראלי הוותיק, המעמיד את איראן כארכיטקט הראשי של חוסר היציבות האזורית".
הלך הרוח הזה הפך מאז 7 באוקטובר לנפוץ כאשר יותר ויותר בכירים ממועצת מדינות המפרץ (GCC) "מביעים את העמדה הזו". בנוסף, התקיפה הישראלית על קטאר הגבירה את המחויבות של דיפלומטים ערבים "לדבר בגלוי על תפיסתם הגוברת את ישראל ככוח מערער יציבות במזרח התיכון".
"מוטרדים מהפרות חוזרות של קווים אדומים אזוריים, מבקשות כעת מדינות ה־GCC לשכנע את וושינגטון שצריך לרסן את תל אביב, אם על ידי לחץ לשמירת הפסקות אש שבריריות מול חמאס ואיראן, ואם על ידי עצירת תוקפנות נגד לבנון, קטאר, סוריה ותימן", נכתב.
"השנה האחרונה עיצבה מחדש את הדינמיקה במזרח התיכון. מדינות המפרץ אינן רואות עוד בישראל שותפה אמינה פוטנציאלית. פעולותיה של ישראל התנגשו יותר ויותר עם עדיפויות ורגישויות המפרץ, ואילצו את חברות ה־GCC להפעיל השפעה ולדרוש ריסון", נכתב.
מתוך הניו ערב מאת ג'ורג'יו קאפירו. לקריאת הכתבה המלאה.
4"להימנע מלציין קשר לישראל": החרם על האקדמיה הישראלית גובר
"חרמות על אוניברסיטאות בישראל, בעיקר באירופה, התרבו מאז תחילת המלחמה ומשקפים את בידודה הבינלאומי של ישראל על רקע התנהלותה בעזה", פורסם בניו יורק טיימס.
לאחרונה 23 חוקרים ישראלים קיבלו הזמנה לכנס אקדמי "אך ורק אם יסתירו את זהותם המקצועית". במייל נכתב "יש להימנע מאזכור כל שיוך למוסד ישראלי או לגוף מממן ישראלי".
ד"ר גיא שטיבל, מרצה מאוניברסיטת תל אביב, זעם על קבלת המייל, וההנהלה של הכנס חזרה בה לבסוף מהצעד. "אך תגובתה הראשונית שיקפה את החרמות הנרחבים נגד אוניברסיטאות ואקדמאים בישראל, בעיקר מצד מוסדות אירופיים, שהתרבו באופן חד במהלך מלחמת השנתיים בעזה ונמשכים גם לאחר הפסקת האש הרעועה שהושגה בחודש שעבר".
נכתב כי "איש אינו מצפה שהחרמות יסתיימו בזמן הקרוב". עמנואל נחשון, העומד בראש הצוות הנאבק בחרמות מטעם שמונה האוניברסיטאות בישראל, אמר לניו יורק טיימס כי "החרמות ימשיכו להתקיים כך או אחרת", כשהמטרה היא "דה־לגיטימציה של ישראל".
"החרמות הם דוגמה לאופן שבו ישראל נעשית מבודדת יותר ויותר בזירה הבינלאומית בשל התנהלותה במלחמה בעזה", נכתב. "הזעם על המתרחש בעזה הוביל לקריאות מצד בעלי בריתה של ישראל להקמת מדינה פלסטינית, לצניחה דרמטית בתמיכה בישראל בקרב האמריקאים, ולחרמות תרבותיים מגוונים כולל בתעשיית הבידור הישראלית בידי חלק מיוצרי הקולנוע והשחקנים בהוליווד".
"נחשון, דיפלומט ישראלי לשעבר, אמר שכ־50 אוניברסיטאות, מוסדות וקבוצות אקדמיות באירופה הפסיקו את שיתוף הפעולה עם אוניברסיטאות בישראל באופן מלא או חלקי, במהלך המלחמה. בדוח שהוגש לכנסת במאי ציין צוות המשימה שלו כי ריכז למעלה מ־700 מקרי חרם אקדמי, כולל ניתוק מוחלט של שיתופי פעולה בין־אוניברסיטאיים, סיום תוכניות חילופי סטודנטים וסירוב להעניק לחוקרים ישראלים מענקי מחקר. הוא העריך שכיום יש למעלה מ-1,000 מקרים כאלה".
מתוך הניו יורק טיימס מאת אליזבת בומילר. לקריאת הכתבה המלאה.