לב לבייב / צילום: תמר מצפי
בית המשפט המחוזי בתל אביב קבע כי חברת היהלומים LLD Diamonds שבבעלות לב לבייב תשלם מס של עשרות מיליוני שקלים, בעקבות מכירת החזקותיה בתאגידי יהלומים שפעלו בארה"ב.
ההכרעה נשענת על שינוי מבנה שביצעה LLD Diamonds לפני יותר מעשור בקבוצת חברות שהיו בהחזקתה באיי הבתולה ובארה"ב, שבמסגרתו קיבלה דחיית מס מרשות המסים - דחייה שנועדה לאפשר לה לארגן מחדש את פעילותה הבינלאומית. לפי פסק הדין, מכירת הזכויות שבוצעה בשנים האחרונות מפעילה את התנאים שנקבעו אז, ולכן החברה מחויבת במס בישראל על הרווח שנוצר. בית המשפט דחה את ערעורה של החברה על דרישתו של פקיד שומה גוש דן לתשלום מס בסך כ-67 מיליון דולר.
● שני עורכי דין חשודים בתרמית של מאות מיליונים. כך עבדה השיטה
● האם מכירת מניות בחברה שהחזיקה בניין להשכרה מזכה בתשלום מס שבח מופחת?
חברת היהלומים של לב לבייב LLD Diamonds הייתה שחקנית מרכזית בשוק היהלומים הבינלאומי, בעיקר בתחום הכרייה והמסחר ביהלומים גולמיים ממדינות כמו אנגולה ונמיביה. לפני מספר שנים עמדה החברה במרכז פרשת הברחת יהלומים והלבנת הון שכונתה "פרשת היהלום השחור", שבמסגרתה הגיעה להסדר טיעון עם המדינה, הורשעה בעבירות הברחה והלבנת הון ושילמה קנס כבד.
ערעור המס הנוכחי סבב סביב שנות המס 2013 ו־2014, אז עסקה החברה בענף בעיבוד ובמסחר ביהלומים, וכן החזיקה בזכויות בשורה של תאגידים קשורים. בין היתר החזיקה החברה (באמצעות נאמנויות זרות) במניות בחברות שהתאגדו באיי הבתולה הבריטיים (British Islands Virgin) שכל ייעודן היה להחזיק בזכויות בתאגידים אמריקאים מסוג LLC - Liability Limited Companies שפעלו בענף היהלומים בארצות הברית. השליטה בתאגידי ה-LLC הייתה משותפת בין LLD מצד אחד ובין גורמים ממשפחת קליין האמריקאית, מצד שני.
LLD, הנמנית עם קבוצת לב לבייב, הייתה תושבת ישראל בכל הזמנים הרלבנטיים. בשנת 2006 ניתנה לחברה, לבקשתה, החלטת מיסוי בהסכם וזאת לקראת עריכת שינוי מבנה עסקי. בתמצית, החלטת המיסוי אפשרה ביצועם של שני מהלכים משולבים: העברת מניות חברות ה-BVI מידי החברה לידי חברה אמריקאית חדשה, בבעלות מלאה של LLD, בשם Inc Holdings USA, ללא מיסוי ישראלי מיידי; ומיד לאחר מכן, העברת הזכויות בתאגידי ה-LLC מידי חברות ה BVI לידי חברת LGC , גם כן ללא השלכות מס מיידיות בישראל.
כתוצאה מביצוע שלבים אלה נוצר מבנה החזקות לפיו LLD החזיקה בחברת LGC וחברת LGC בתורה החזיקה, מצד לבייב, בזכויות בתאגידי ה-LLC לצדה של משפחת קליין. באופן מעשי חברות ה-BVI יצאו מן התמונה, וזו הייתה המטרה עסקית המוצהרת של המהלך בכללותו.
לימים, עקב סכסוך מסחרי, זכויותיה של חברת LGC בחלק מתאגידי ה-LLC נמכרו או נפדו והועברו לידי משפחת קליין. לכאורה, תהליך זה התחיל בשנת 2012 והסתיים סופית בשנת 2018.
הערעור עסק בתוצאות המס של מימוש הזכויות בשלושה תאגידי LLC. כאשר נודע לפקיד השומה, בשנת 2018, על מימוש ההחזקות בשלושת התאגידים הנ"ל הוא סבר כי בהתאם להחלטת המיסוי משנת 2006 על חברת LLD לשלם מס בגין התמורה שהתקבלה בידי LGC מקבוצת קליין.
יתרה מזו, קבע פקיד השומה שאירוע המס התרחש בשנת 2013 או בשנת 2013 ובשנת 2014. היות ושנות המס האמורות היו כבר מושא להסכם שומה שנחתם קודם לכן בין המערערת ובין פקיד השומה, בקשר לנושאים אחרים, נזקק פקיד השומה להליך פתיחת שומה לפי סמכות מנהל רשות המסים מכוח סעיף 147 לפקודת מס הכנסה (המעניק לפקיד שומה סמכות לתקן שומות).
חברת LLD טענה כי לא היה כל בסיס או עיגון חוקי לחייבה במס בעקבות יציאת הזכויות בשלושת התאגידים מידיה של LGC שהיא חברה אמריקאית ולא ישראלית. לטענת החברה, הנישומה הנכונה, אם בכלל, היא LGC ולה לא הוצאה כל שומה. לחילופין, נטען כי אם כלל היה אירוע החייב במס בישראל, אזי הוא התרחש לא לפני שנת,2017 בהתאם להשתלשלות ההתדיינות שהייתה בין קבוצת לבייב וקבוצת קליין. עוד נטען, כי השימוש בסעיף 147 לפקודה במקרה זה היה שלא כדין ובלתי מוצדק.
בנוסף לסוגיית מיסוי מכירת שלושת התאגידים, נדונה בערעור גם מחלוקת נפרדת בנושא מחירי העברה, וזאת בקשר למחיר ששולם על ידי LLD לחברה קשורה בחוץ לארץ עבור אספקת יהלומים. לעמדת פקיד שומה, עלות היהלומים נרשמה בסכום מופרז כדי להקטין את חבות המס של החברה בישראל. החברה הכחישה וטענה כי השומה שנערכה בעניין זה איננה מבוססת על ממצאים של ממש.
ניסיון לחמוק מתוצאות החלטת המיסוי
השופט הארי קירש דחה את הערעור בנוגע לחיוב במס בגין מכירת חברות ה-LLC אך קיבל את ערעורה של החברה בנוגע למחירי ההעברה.
בין היתר צוין בפסק הדין, כי "מוסד החלטת המיסוי נועד להיטיב הן עם רשות המסים (כנאמן הציבור) והן עם קהל הנישומים. החלטת מיסוי בהסכם אמורה להקנות וודאות לשני הצדדים, לסייע בתכנון מהלכים עסקיים ראויים, ולצמצם מחלוקות אשר לתוצאות המס הנובעות מעסקאות ואירועים שונים. המערערת דנן פנתה מבחירתה לקבל החלטת מיסוי בנושא שינוי המבנה והיא נהנתה מדחיית המיסוי הישראלי הגלומה בה. קשה להשתחרר מן הרושם כי בערעור זה המערערת מנסה לחמוק מתוצאות החלטת המיסוי וזאת בטענה שהשומה הייתה אמורה להיערך על שם חברת הבת שלה בארה"ב".
השופט הוסיף, כי "ניסיון זה ליהנות מן הדבש ולהימנע מן העוקץ הוא מוקשה וקבלתו במקרה זה עלול לערער את מוסד החלטת המיסוי כולו, לרעתם של רשות המסים וציבור הנישומים כאחד".
השופט ציין, כי המסקנה כי מס בשל מימוש זכויות בתאגידי ה-LLC שולם על ידי חברת LLD איננה אמורה להפתיע כיוון שתאגידים אלה היו מלכתחילה בידיה, באמצעות חברות ה-BVI , אשר לכל הדעות לא היה בהן כל דבר אחר מלבד ההחזקה בתאגידים אלה. ה"הגירה" של ההחזקה לחוץ לארץ (לידי LGC) הופטרה זמנית ממס ישראלי לבקשת LLD, ומשום כך היא לקחה על עצמה לשלם כל מס שיידרש בעתיד בגין עליית שווי ההחזקות.
עוד נדחתה טענתה של LLD כי אין לחייבה במס כעת שכן כאשר היא תממש את זכויותיה בחברת LGC או כאשר LGC עצמה תחלק את רווחיה כדיבידנד, אלה ימוסו כדין על ידי פקיד השומה, בהתאם לזכויות המוקנות לו באמנת המס מול ארה"ב. על כך כתב השופט, כי "אין בפוטנציאל המיסוי בישראל של אירועי מס אחרים (דיבידנדים מידי LGC או מכירת LGC) כדי להצדיק אי הטלת מס על אירוע שכבר התרחש במציאות - קרי, מכירת הזכויות בתאגידי ה-LLC. משנמצא כי מיסוי מכירת תאגידי ה-LLC מוצדק בשל שינוי המבנה והחלטת המיסוי בהסכם אשר ניתנה לגביו, התרחישים העתידיים אינם מחייבים אי-מיסוי המכירה שכן בוצעה". עוד צוין, כי אף לא הוכח כי שולם מס אמריקאי בפועל על חלק התמורה מושא השומה בצו (כ-66.7 מיליון דולר).
חברת LLD Diamonds יוצגה על ידי עוה"ד שמעון כהן, רון ברקמן ואלעד חן; פקיד השומה יוצג ע"י מורן סילס מהמחלקה הפיסקאלית בפרקליטות מחוז ת"א (אזרחי) ועל ידי עדי חן מהמחלקה הפיסקאלית בפרקליטות מחוז מרכז (אזרחי).