דירה במתנה / אילוסטרציה: Shutterstock
הכותב הוא שותף ומייסד דליהו רונן ושות', עוסק בדיני משפחה
בית משפט הורה לגבר להחזיר למחותניו לשעבר את הסכום שנתנו לו ולאשתו לשעבר לטובת רכישת הדירה, שכן ההורים החתימו אותו בזמנו על חוזה שלפיו יצטרך להחזיר את הסכום עם ריבית במקרה של פרידה. בית המשפט אכף את ההתחייבות.
● שמאים מכריעים נגד ועדות מקומיות: מעכבות תשלומים עבורנו
● המרוץ אחרי קונים: הדוחות חושפים את המשקולת של מבצעי המימון על היזמים
בית משפט השלום בחיפה קבע כי יש להעדיף את לשון החוזה הכתוב על פני טענות להסכמות בעל פה שלא עוגנו בכתב, במיוחד כאשר מדובר בהסכמי גירושים ומכר מקרקעין.
העובדות: התובעים הם הוריה של גרושתו של הנתבע. בשנת 2010 נישאו הנתבע ובתם של התובעים ובשנת 2016 החליטו לרכוש דירה משותפת. לצורך הרכישה העבירו התובעים לבני הזוג סך של 150 אלף שקל והחתימו את חתנם על "כתב התחייבות" בפני נוטריון, שבו התחייב כי במידה ויתגרש מבתם, ישיב להוריה את הסכום הנ"ל בתוספת הצמדה וריבית בתוך 30 יום ממועד הגירושים.
לימים, בני הזוג התגרשו ובמסגרת הסכם הגירושים נקבע כי האשה תרכוש את חלקו של הנתבע בדירה תמורת 350 אלף שקל, וכך היה.
לאחר הגירושים, דרשו הוריה של האשה (התובעים) את פירעון ההלוואה מכוח כתב ההתחייבות (סך משוערך של כ־182,453 שקל). הנתבע סירב לשלם וטען טענת הגנה מרכזית: לשיטתו, שווי חלקו האמיתי בדירה היה 500 אלף שקל, אך בהסכמה בעל פה עם גרושתו, הוחלט להעמיד את התמורה בהסכם הגירושים על 350 אלף שקל בלבד - תוך קיזוז חוב ההלוואה (150 אלף שקל) מחלקו בדירה. לטענתו, החוב כבר נפרע למעשה באמצעות הוויתור על חלק מערך הדירה.
הכרעת בית המשפט: השופט חדיד דחה את גרסת הנתבע וקיבל את התביעה במלואה. פסק הדין התבסס על הנימוקים הבאים:
עליונות המסמך הכתוב: הסכם הגירושים והסכם המכר נקבו במפורש בסכום של 350 אלף שקל כשווי חלקו של הנתבע. סעיף 25(א) לחוק החוזים קובע כי חוזה יפורש לפי אומד דעת הצדדים המשתמע מלשונו.
בהסכם המכר הצהירו הצדדים כי ההסכם משקף את מלוא המוסכם וכל הסכמה קודמת בטלה. סעיף זה סותם את הגולל על טענות להסכמות בעל פה שקדמו לחתימה. בנוסף, הנתבע לא הציג שום ראיה לטענת הקיזוז. עורכות הדין שייצגו את הצדדים בהליך הגירושים העידו כי נושא הקיזוז לא הוזכר בטיוטות ההסכם.
מתנה או הלוואה?
פרשנות: אחת הסוגיות הבוערות במימון דירות לזוגות צעירים היא ההבחנה בין מתנה להלוואה. הנתבע טען כי 150 אלף השקל שניתנו לרכישת הדירה היו "מתנה" ולכן אינו חייב להחזירם. בית המשפט הפעיל את סעיף 4 לחוק המתנה, המכיר ב"מתנה על תנאי". קיומו של מסמך חיצוני ("כתב התחייבות") שנחתם מול נוטריון, הפך את הכספים שהוזרמו לנכס למעין "הון עצמי חוזר".
הורים רבים מסייעים לילדיהם ברכישת דירה, אלא שלא אחת הם מדלגים על התיעוד והאסמכתא המשפטית. פסק הדין ממחיש להורים שעוזרים לילדיהם לרכוש דירה את החשיבות בהחלטה מראש מה אופי הסיוע: מתנה בלתי חוזרת? הלוואה? מתנה על תנאי?
ההחלטה הזו צריכה להיות כתובה בצורה מפורשת. הורים המעבירים כספים לרכישת דירה יכולים להגן על ההון המשפחתי גם בלי לרשום הערת אזהרה או משכון, על ידי החתמת הזוג על מסמך התחייבות מותנה. פסק הדין מוכיח כי מנגנון זה גובר גם על טענת "הסתמכות" של בן הזוג כי מדובר במתנה גמורה לרכישת הבית המשותף.
נוסף לכך, פסק הדין מחדד את חשיבות התיעוד המדויק ביחסים בתוך המשפחה, ומדגיש את הזהירות הנדרשת בעת עריכת הסכמי גירושים. כאשר מתבצעת התחשבנות כלכלית אגב גירושים הכוללת חובות לצדדים שלישיים (כגון הורים), חובה לעגן זאת במפורש בהסכם הגירושים ("ברחל בתך הקטנה", כדברי השופט). השתיקה בהסכם הגירושים לגבי ה"קיזוז" הנטען, בשילוב עם קיומו של שטר חוב חיצוני תקף, הובילה לתוצאה שהנתבע נאלץ לשלם פעמיים - פעם אחת ויתר (לטענתו) על ערך הדירה, ופעם שנייה חויב בפסק הדין להשיב את ההלוואה. בהקשר זה ראוי לציין כי בעסקאות מכר אגב גירושים (מכר של בן זוג אחד למשנהו), נפוץ המנהג "לחסוך" את עלות השמאי ולהעריך את שווי הנכס בהסכמה הדדית. אילו עסקת המכר היתה מגובה בשמאות, הדבר היה יכול לתמוך בטענת הגבר.
45559-09-23