מפעלי ים המלח / צילום: Shutterstock
משרד האוצר הגיש היום (ד') את תזכיר החוק שיכין את הזיכיון החדש להפקת המשאבים מים המלח שיחליף את החוק הקיים שזכה לביקורת רבה. החוק החדש כולל שינויים דרמטיים באופן בו מתנהל זיכיון החציבה בים המלח.
● מאחורי הקלעים של ההסכם: מה גרם ל־ICL להתגמש מול האוצר
● בג"ץ קבע: ICL תשלם מאות מיליוני שקלים על שאיבה מים המלח
זיכיון ים המלח הוענק ל־ICL (כי"ל דאז) ב־1961, הוארך עם הפרטתה בשנות ה־90, וצפוי להסתיים ב־2030. באוצר מגדירים זאת כ"הזדמנות היסטורית" לשינוי של תנאי המכרז, תוך מענה על חלק מהביקורת שהוטחה כלפי תנאי הזיכיון לאורך השנים.
חלק עיקרי מהביקורת הוא שההסכם אינו מניב למדינה מספיק תמלוגים ופוגע בסביבת ים המלח שהוא אזור טבעי ייחודי, החשוב גם מבחינת איכות הסביבה והתיירות. לצד זאת, הזיכיון יאפשר את המשך הפקת המחצבים מים המלח, כמו ברום, אשלגן ומגנזיום.
תנאי המכרז החדשים, ככלל, הם הרבה פחות טובים מאלו ש-ICL נהנית מהם היום. הדגש ששמו באוצר על תחרות במכרז על הזיכיון החדש מחליש את הסיכוי של ICL לזכות בו, למרות ששם דווקא מרגישים בטוחים ביכולתם לנצח, בשל קושי למצוא חברות בארץ שיהיו מסוגלות להיכנס לנעליהן. אמנם קיימות חברות רבות בחו"ל שיהיו מסוגלות לעשות זאת, אך יש סיכוי שהמדינה תעדיף חברה ישראלית.
בשוק, שווי המניה נחתך ביותר מחמישית מאז שהתפרסם ההסכם בינה לבין החשב הכללי בתחילת נובמבר.
פרסום תזכיר החוק הוא הצעד הראשון בתהליך שיימשך כ-5 שנים. על פי לוח הזמנים שפרסם האוצר, כבר בשנת 2026 יחל המיון הראשוני של התהליך המכרזי שיהיה פתוח גם לחברות בינלאומיות. הזוכה ייבחר סופית בשנת 2027 או 2028, והוא יקבל את הזיכיון החדש ב-2030.
תזכיר החוק כולל כמה סעיפים נוקשים במיוחד, כולל למשל כזה המאפשר לשר האוצר "לבטל, להתלות או לשנות בכל עת זיכיון או תנאי בזיכיון, אם מצא כי קיים צורך חיוני בכך". זאת למשל במקרה בו לא יימצאו מתחרים במכרז מלבד ICL, ויהיה צורך באסדרה מסוג אחר. גם האפשרות להקמת חברה ממשלתית שתתפעל את הזיכיון עדיין נמצאת על הפרק, אם כי באוצר לא מאמינים שיהיה צורך להשתמש בה.
המדינה מגבירה פיקוח
הזיכיון החדש מיועד לתקן מספר ביקורת על הזיכיון של ICL, ועל תגמול המדינה מהרווח, שעומד על 35%, אך עלול להיות לעיתים אף פחות, בשל ריבוי של חברות־בנות שיכולות לקזז רווחים והפסדים אחת עם השניי. כעת, צפויה לקום חברה אחת ויחידה לצורך הפרויקט, והיא תמוסה ב־50% מהרווח.
בנוסף, כדי להגביר את יעילות הפיקוח על הזיכיון, יוקם רגולטור ממשלתי חדש לגמרי: "המנהלת לענייני זיכיון ים המלח" שיפקח גם על העבודות בשטח. החברה שתזכה במכרז והרגולטור החדש יצטרכו לדווח לכנסת על פעילותם פעם בשנה, לרבות חלק מהתוצאות העסקיות והתשלומים שהועברו למדינה בשנה החולפת.
שינויים דרמטיים נוספים יהיו צמצום שטח הזיכיון, שהיום מתפרס על פני 652 קמ"ר וכוללים את רוב ים המלח וסביבתו, ל־350 קמ"ר בלבד, תוך הוצאה של שטחים רבים ממערב לים המלח משטח הזיכיון הבלעדי. כמו כן, בזיכיון החדש המדינה תגבה היטל על המים שמופקים בתהליך התעשייתי לשימוש־עצמי של החברה, והזכיינית תידרש לבצע קציר של המלח שנוצר.
בהסכם של החשב הכללי יהלי רוטנברג מול חברת ICL, החברה ויתרה על מספר דרישות, בהן הזכות הסירוב הראשונית על כל הצעה במכרז, על הערכה מחדש של שווי הנכסים בידי ICL שאותם יצטרך המפעיל הבא לקנות מהם ועל פתרון לשאלת הפרשות מאות המיליונים לעובדים. לכאורה, מדובר על ויתורים גדולים מאוד של החברה, ובכל זאת, החברה גם קיבלה תמורה: הסכם קציר המלח.
ב־2011, המדינה דרשה מ־ICL לפנות את המלח מהקרקע באגן הדרומי של ים המלח, בפרויקט שגם המדינה תשתתף ב־20% מעלותו. בפועל, שום דבר לא זז בשטח. כעת, הוסכם שהזכיין הבא ישלם מכיסו גם על רכישת הפרויקט הזה, ששוויו הוערך בזמנו ב־3.8 מיליארד שקל.
"מקסום תועלת כלכלית"
על פי שר האוצר בצלאל סמוטריץ', ההסכמות העקרוניות שהגיעו אליהן באוצר מול ICL, "יסייעו לנו להבטיח את עתיד זיכיון ים המלח תוך מקסום הרווח לטובת אזרחי מדינת ישראל".
החשב הכללי יהלי רונטברג הוסיף ש"החוק יבטיח כי המדינה תמקסם את התועלת הכלכלית לציבור, תקדם תחרות מיטבית ותגן על הסביבה הייחודית של אזור ים המלח למען הדורות הבאים".
המשנה למנהל רשות המסים, מירי סביון אמרה כי "התזכיר קובע לראשונה את חובתו של בעל הזיכיון לפרסם אחת לשנה את פירוט התשלומים והמסים ששילם למדינה, לשם שקיפות מלאה בפני הציבור. תיקוני חקיקה יאפשרו למדינה לקבל את חלקה הראוי ברווחים".
מלובי 99 נמסר כי "מדובר בצעד חשוב מאוד לקראת זיכיון שישים לנגד עיניו את טובת הציבור. עם זאת, המטרה שמציב לעצמו משרד האוצר נמוכה מדי - יש להציב את המטרה על 80%".