נשיא ארה''ב דונלד טראמפ / צילום: ap, Alex Brandon
משרדי האוצר והביטחון מצאו בשבוע שעבר פשרה בנוגע לתקציב הביטחון: בין כ־90 מיליארד שקל לפי מסקנות ועדת נגל לבין דרישת מערכת הביטחון שהגיעה ל־144 מיליארד שקל, הוסכם על 112 מיליארד שקל - שהם כ־5.2% מהתוצר. עם זאת, מעבר לפינה ניצב אתגר אסטרטגי נוסף למערכת הביטחון והדרג המדיני: הארכת הסכם הסיוע עם ארה"ב, שמסתיים ב־2028.
● טורקיה החלה להזרים כוחות לצפון סוריה. ישראל צריכה לדאוג?
● כותרות העיתונים | באירופה מעריכים: המועד שבו ישראל תתקוף באיראן
מזכר ההבנות הנוכחי, עליו חתמו ב־2016 ראש הממשלה בנימין נתניהו ונשיא ארה"ב לשעבר ברק אובמה, מבטיח לישראל רכש אמריקאי שנתי (FMF) בסך 3.3 מיליארד דולר. בנוסף, הובטח סכום של חצי מיליארד דולר לשיתופי פעולה בתחום ההגנה האווירית. מדובר בשיא של כל הזמנים, שמבטיח סיוע שנתי בסכום ששווה לכ־0.5% מהתוצר.
מדיניות "ארה"ב תחילה"
הליך מזכר ההבנות כבר החל במשא ומתן עם הממשל האמריקאי, תוך ידיעה כי טראמפ שואף להציב את הכלכלה האמריקאית בראש סדר העדיפויות. לפיכך, חלק מהשאלות סביב מזכר ההבנות החדש נובע מסעיף ההמרות (OSP): היכולת להמיר חלק מהמענק השנתי לשקלים בשימוש התעשייה הביטחונית המקומית. בתחילת ההסכם, סעיף ההמרות עמד על 815.3 מיליון דולר (24.7% מתקציב הרכש), אך הובטחה בו הפחתה שתפנה את ההשקעה בהדרגה לתעשייה הביטחונית האמריקאית.
הפחתה משמעותית ביותר מתחוללת השנה: מתקציב המרות של 725.3 מיליון דולר (21.9%), חלה צניחה שמעוגנת בהסכם ל־450.3 מיליון דולר (כ־13.6%). בשנה הבאה תהיה צניחה נוספת ל־250.3 מיליון דולר (כ־7.5%). בשנה האחרונה למזכר ההבנות, 2028, סעיף ההמרות יעמוד על 0. לא מן הנמנע, כי טראמפ ומזכיר ההגנה פיט הגסת' ישאפו כי במזכר ההבנות הבא סעיף ההמרות יהיה 0 כבר מהיום הראשון.
יקי דיין, לשעבר קונסול ישראל בלוס אנג'לס, מסביר כי כחלק ממדיניות "ארה"ב תחילה" (America First) של ממשל טראמפ, בוושינגטון מעוניינים להפחית את הזרמות הכספים החוצה למינימום. "האמריקאים מנסים להגדיר את ההסכם הבא לא כ'סיוע שנתי', אלא ככזה של 'שיתוף פעולה'. יש לא מעט פרויקטים משותפים של ישראל וארה"ב, כמו מערכות חץ וקלע דוד, שבהן האמריקאים הם שותפים מלאים. לכן, שואפים ליצור סדרת שיתופי פעולה שיגדילו את המעורבות האמריקאית".
הבעיה של ישראל היא שהמזכר ההבנות הבא טרם טופל לעומק, מה שיוצר מירוץ נגד הזמן. ישראל נמצאת במצב פוליטי נוח יחסית בוושינגטון: בבית הלבן יושב נשיא רפובליקני, אשר נחשב לאחד הידידים הטובים של ישראל, ויש רוב רפובליקני בבית הנבחרים ובסנאט. עם זאת, בחירות האמצע בארה"ב צפויות להתקיים בנובמבר, ולכן בירושלים מבינים כי יש צורך להיכנס כעת למו"מ קדחתני.
"אנו לא יכולים לדעת מול איזה קונגרס נידרש להתמודד לאחר מכן", אומר לגלובס בכיר במערכת הביטחון הישראלית. "עם הרפובליקנים יהיה קל יותר, ולכן צריך לסגור עם הממשל את מזכר ההבנות כדי שירוץ מהר לאישור בקונגרס". מזכר ההבנות מחייב הליך חקיקה: אישור בבית הנבחרים, אישור בסנאט, וחתימת הנשיא. לנשיא הבא תעמוד אמנם הסמכות להשהות את הסיוע, אך נזכיר שממשל ביידן לדוגמא לא נגע במזכר ההבנות ושמר על הסדר קיים.
ד"ר קובי ברדה, חוקר יחסי ישראל-ארה"ב ומרצה בבית הספר ללימודים רב־תחומיים ב-HIT חולון, צופה כי הליך האישור בקונגרס יתבצע רק לאחר בחירות האמצע. "בפני ישראל ואיפא"ק עומד אתגר משמעותי: לשכנע את הציבור האמריקאי כי מזכר ההבנות הוא לטובתו, על אף ההתנגדות משני הצדדים של המפה הפוליטית. מהשמאל, סנאטורים דמוקרטים דורשים לעצור את 'מימון רצח העם'. מהימין, טאקר קרלסון ושאר אנשי ה־MAGA מתנגדים להוצאת כספים מחוץ לארה"ב, ורואים את ישראל כטפילה".
היתרון האיכותי הישראלי
ברמת ההיסטורית, ישראל היא המדינה שקיבלה את הסיוע הנרחב ביותר מארה"ב מאז 1946 - 330 מיליארד דולר, מתוכם 244 מיליארד דולר סיוע צבאי. להשוואה, מצרים במקום השני עם 179 מיליארד דולר (מתוכם 96 מיליארד דולר עבור סיוע צבאי), מה שממחיש היטב את עיקרון היתרון האיכותי האיכותי (Qualitative Military Edge) של ישראל, שמוביל את המדיניות האמריקאית בצעדיה השונים.
סוגיית היתרון האיכותי של ישראל עלתה לאחרונה על סדר היום עם החלטת טראמפ לאשר מכירת מטוסי F-35 ותוכנית גרעין אזרחית לערב הסעודית. עוד קודם לכן, ערב הסעודית הייתה הרוכשת הגדולה ביותר של אמל"ח אמריקאי בין השנים 1950-2024, עם סך עסקאות של 182 מיליארד דולר, כאשר ישראל במקום השלישי עם 63 מיליארד דולר.
לפי בדיקת מכון המחקר CFR, על אף הסכומים האדירים, התלות הישראלית בנשק אמריקאי גבוהה מזו של ערב הסעודית: מאז שנת 2000, אמל"ח אמריקאי מהווה כ־78% מכלל היבוא הביטחוני של ישראל, לעומת 62% בסעודיה. בקרב מדינות אחרות באזור, השיעורים אף היו נמוכים יותר, כשבמצרים הם עמדו על 49%.
שלושת מזכרי ההבנות שנחתמו לאורך השנים בין ישראל לארה"ב היו רק מבוא לסיוע חסר תקדים במהלך מלחמת חרבות ברזל. בדוח CFR מ־7 באוקטובר השנה צוין כי מאז פרוץ המלחמה אישרה ארה"ב סיוע צבאי לישראל בסך של לפחות 16.3 מיליארד דולר - סכום השווה לכ־2.4% מהתוצר הישראלי.
סיוע או שיתוף פעולה?
בצל החשיבות הרבה של הסיוע הביטחוני האמריקאי למשק הישראלי, ד"ר ברדה מציע תוכנית ייחודית, אשר שונה בתכלית ממזכרי ההבנות הקודמים. "נניח וההסכם יעמוד על 4 מיליארד דולר בשנה - אבל לא במסגרת תמיכה אלא במסגרת שותפות. יחוקק בכנסת חוק 'אמריקה תחילה', שמחייב את ישראל לרכוש סחורה אמריקאית בסך 4 מיליארד דולר. בד בבד, יחייבו את קרן העושר הישראלית להשקיע בנאסד"ק. מוכרחים להבין כי אם חלילה לא יהיה סיוע אמריקאי או שהוא יופחת דרמטית, זה לא רק יביא לאובדן הכנסות חשובות בתקופת גירעון והשלכות המלחמה. סיטואציה שכזו גם תביא לאיבוד קשרים שכוללים עשרות אלפי פעולות שוטפות משותפות בין משרד הביטחון הישראלי למזכירות ההגנה האמריקאית".
נכון לאפריל השנה, לישראל היו 751 עסקאות פעילות עם ארה"ב בשווי כולל של כ־39 מיליארד דולר. התועלות המבצעיות והכלכליות לישראל קריטיות - אך למעשה הן הדדיות. מעבר לקבלת הכנסות הגדולות למשק האמריקאי, ארה"ב מרוויחה מהמכירות לישראל ניסיון מבצעי בכל תחומי הלחימה, בעצימות שאין שנייה לה. בין אם מדובר במטוסי ה־F-35 שישראל רוכשת תמורת כ־80 מיליון דולר ליחידה, בין אם מדובר בפגזי טנקים, ובין אם בחימושים שחיל האוויר הטיל באיראן במהלך "עם כלביא".
"הניסיון המבצעי שהישראלים רכשו ב־F-35 והשדרוגים שהוכנסו למטוסים שווים עשרות מיליארדי דולרים לאמריקאים", מסכם דיין. אפשר לומר שהגדרת 'שיתוף פעולה' במקום 'סיוע' זה בעיקר סמנטיקה, אבל יש כאן אינפוטים רבים וערך מוסף שמביאה ישראל לנשק האמריקאי. הרעיון הוא לבסס את ההסכם הבא סביב זה. בין כה וכה, כבר כיום רוב הסיוע חייב להיות מופנה לרכישת אמל"ח תוצרת ארה"ב - וזה המניע המרכזי בגיבוש ההסכם הבא".