אסדת הגז לוויתן / צילום: Lev Radin/Si
בתום מרתון דיונים שהתקיים אמש (ב') בין השותפות במאגר לוויתן לבין משרד האנרגיה והתשתיות במטה המשרד, הגיעו הצדדים לסיכום סופי שיאפשר את יצוא 130 BCM (מיליארד מטרים מעוקבים) למצרים תמורת 35 מיליארד דולר. הסיכום יאפשר לראש הממשלה בנימין נתניהו לחתום על ההסכם, כשהחתימה צפויה ביממה הקרובה - ואף עשויה לקרות כבר הלילה.
● ראיון | שר התעשייה של הודו מסביר איך אפשר לנהל יחסים טובים עם איראן וישראל במקביל
● טורקיה החלה להזרים כוחות לצפון סוריה. ישראל צריכה לדאוג?
במסגרת הסיכום, התחייבו השותפות, ניו-מד (45.33%) בראשות יוסי אבו, שברון (39.66%) ורציו (15%), לספק מחיר מובטח למשק המקומי - בצעד שמחזיר את מתווה הגז. בה בעת, שותפות לוויתן התחייבה בפני המדינה לתת עדיפות למשק המקומי שבמסגרתה במידה ויש תקלות בכריש־תנין או תמר, היא תעביר גז ישירות למשק המקומי.
נתניהו ממהר לאשר את ההסכם בעקבות הסיכום על פגישתו עם נשיא ארה"ב דונלד טראמפ ב־29 בדצמבר, והגיבוי של הממשל לשברון האמריקאית. לאחר שממשלת ישראל תאשר את ההסכם באופן סופי, צפויות להתכנס השותפות לכדי החלטת השקעה להרחבת תשתית מאגר לוויתן, כשגם המהלך הזה יימשך - לכל היותר - שבועיים, במטרה שכל מהלך היצוא למצרים יושלם עוד בטרם הגעת נתניהו לוושינגטון.
קטאר ניסתה לנצל את המצב
כפי שנחשף בגלובס, מי שניסתה לנצל את העיכובים באישור ההסכם היא קטאר, שניסתה לשכנע את קהיר לרכוש ממנה במקום גז טבעי מונזל (LNG) בהיקפי ענק. תחילת האירועים באוגוסט, עם החתימה בין השותפות לבין מצרים על ההסכם בסך 35 מיליארד דולר, שצפויה לממן את הרחבת ההפקה ממאגר לוויתן והקמת צינור יצוא חדש למצרים בניצנה.
הציפייה הייתה שתוך כחודשיים יגיע אישור, אבל אז החלה סחבת שלא נראתה כמותה בעסקאות קודמות עם מצרים או ירדן, וברגע האחרון, במשרד האנרגיה החליטו לעכב את היתר היצוא הסופי. חלק מהותי מהסחבת נובע מדרישות חדשות שהגיעו ממשרד האנרגיה: עבור היצוא למצרים - שותפות לוויתן נדרשו לפרוס את היצוא אל מעבר ל־2040, מועד שמעוגן בחוזה המקורי, במטרה למכור למשק המקומי במחיר נמוך אף יותר מזה שנקבע במתווה הגז, שפקע לפני כארבע שנים.
הסיבה המרכזית שנשיא מצרים עבד אל־פתח א־סיסי לא שש לפנות לקטאר היא העובדה שהאמיר תמים א־ת'אני הוא מבכירי תנועת האחים המוסלמים, שגם מאיימת על א-סיסי מבית. במקום זאת, קהיר פנתה לאחרונה להסכם LNG עם "הארטרי פרטנרס" האמריקאית, בסך כ־4 מיליארד דולר. ואולם, זהו אינו היקף שמתקרב ל־130 BCM המיועדים מלוויתן, שמהווים כ־22% מהמאגר וקרוב ל־13% מכלל קיבולת הגז של ישראל.
לגלובס נודע כי שורת בכירים אמריקאים, בראשות טראמפ, מעורבים כבר תקופה ארוכה בניסיון לפתור את הפלונטר. תחת נשיא ארה"ב מעורבים בנושא השגריר בירושלים מייק האקבי, ומזכיר האנרגיה כריס רייט, שביטל לפני כחודש את ביקורו המיועד בישראל עבור טקס החתימה ברגע האחרון, בגין סירוב ישראל לאשר את העסקה.
אחת הסוגיות שבהן טיפלו בכירי וושינגטון היא לדאוג שהענקית האמריקאית שברון, שמחזיקה ב־39.66% מלוויתן, תשאר מחויבת לעסקה. החברה מחזיקה בנכסים משמעותיים בהרבה בארה"ב, בקזחסטן ובאוסטרליה, ועל כן במסדרונותיה החלו להישמע קולות כי ייתכן שנכון להפנות את ההשקעה המיועדת לכיוון אחר.
מצב חמור במשק המצרי
הבסיס לאותה עסקת ענק הוא הסיטואציה החמורה שבה שרוי משק האנרגיה המצרי. החיבור בין צמיחת אוכלוסין בקצב גבוה במיוחד, מכ־44 מיליון איש ב־1981 לכ־100 מיליון איש ב־2020, ההתחממות הגלובלית, ובמיוחד כישלון מהותי בניהול משאבי האנרגיה המקומיים - הביאו את קהיר לסיטואציה שבה הם מסכימים לחתום על הסכם שכזה עוד בזמן המלחמה.
ב־2021 הגיע קצב ההפקה המצרי השנתי לשיא של 71 BCM. עם זאת, תקלות שנבעו מהפקה לא אחראית בקצבים גבוהים מדי, הביאה לצניחת הפקה בקצב שנתי ממוצע של 14%, עד ל־45 BCM בלבד ב־2024, זאת בזמן שהתצרוכת השנתית המצרית עומדת על כ־70 BCM. סיטואציה שמשטר א־סיסי אינו מסוגל להתמודד איתה.
ברמה האסטרטגית הישראלית, עסקת היצוא מיועדת לממן שני מיזמי תשתית משמעותיים ללוויתן: צינור מהמאגר לאסדת ההפקה, שיגדיל את קצב ההפקה השנתי מ־12 ל־14 BCM בשנה, וחיבור קו ההולכה אשקלון־אשדוד, שיגדיל ב־2 BCM את יכולת ההולכה מאשקלון לאל־עריש במצרים. בטווח הארוך, עבור השותפות זהו עוגן שיאפשר הרחבת יכולות ההפקה מלוויתן לכ־23-21 BCM בשנה - כפול מקצב ההפקה אשתקד.
ממשרד האנרגיה נמסר בתגובה: "מי שמאשר את מתווה הייצוא הוא שר האנרגיה. המשא ומתן נמצא בשלבים מתקדמים אך עדיין יש עוד סוגיות לסיים, ובהתאם לא נקבע מועד חתימה".
תגובת משרדי ראש הממשלה תובא כשתתקבל.