האחים אבי, רפי וג'ו נקש / צילום: יח''צ
בסוף החודש עתידים שרי האוצר והתחבורה להודיע לאחים נקש, בעלי חברת "פפו ספנות" שרכשה את הזיכיון להפעלת נמל אילת, האם תקופת האופציה להארכת הזיכיון תמומש, או שהמדינה תצא למכרז חדש על הפעלת הנמל. בממשלה סבורים שהאחים נקש ושותפיהם לא ענו על תנאי המכרז בשנים האחרונות. מנגד, פרסום מכרז להפעלתו של נמל שמושבת בגלל איומי החות'ים אינו מהלך אטרקיטיבי.
● ההצעה בוועדת כספים: סיוע לנמל אילת על חשבון תקציב הרכבות הקלות
● שאלת המעורבות הסינית בתשתיות של ישראל חוזרת לשולחן
האחים קנו את הזיכיון להפעלת הנמל בסוף 2012, בתמורה ל־120 מיליון שקל, ולמשך 15 שנה, בתוספת אופציה לעשר שנים נוספות. הנקשים נותרו לבד בסוף ההליך המכרזי, והסכום ששילמו כונה בענף "נזיד עדשים", זאת ביחס לרווחים מוערכים של מאות מיליוני שקלים מאז. כך, לפי נתונים שנחשפו בדיוני ועדת הכלכלה, בעלי הנמל משכו דיבידנד בסך 162 מיליון שקל בארבע השנים שקדמו למלחמה.
עד שהתחילה המלחמה, הנמל התמקצע במכוניות, ומחצית מהמכוניות שיובאו לישראל נפרקו בו. כמו כן, במרחב הנמל פועלים גם קו של קצא"א להובלת נפט גולמי וכן יצוא דשנים ומחצבים.
ואולם, מאז פעילותו נחתכה, וכך גם הכנסותיו. בשנת 2023 הסתכמו הכנסות הנמל ב-212 מיליון שקל; ובשנת 2024, כשנתיב הסחר דרך הים האדום נסגר, הן עמדו על 42 מיליון שקל בלבד, שמהווים ירידה של 80%. בשעה שבשנת 2023 פקדו את הנמל מעל 134 אוניות, ונפרקו כ־150 אלף כלי רכב - בשנת 2024 לא נפרקו כלי רכב כלל, ופקדו את הנמל 16 אוניות בסך הכול.
שש אוניות בחצי שנה
במחצית הראשונה של 2025 פקדו את הנמל שש אוניות בלבד. גם לאחר הפסקת האש שנחתמה השנה, הפעילות עדיין לא חזרה. בחודש אוקטובר השנה לא הגיעה לנמל ולו אונייה אחת עם כלי רכב, ומתוך למעלה מ־4,000 תנועות מטענים בנמלי הים בישראל - 26 בלבד בוצעו בנמל אילת.
בממשלה סברו שגם הנהלת הנמל צריכה לקחת חלק בסיכונים, ולא רק ברווחים שגרפה לאורך השנים, ובכל זאת קיבלה ההנהלה מצד המדינה פיצויים בתקופת המלחמה, במסגרת סיוע לעסקים וכן לערים מוטות תיירות, ודחייה בתשלום דמי השימוש בנמל, וכן אפשרות לקחת הלוואות בעקבות מדינה.
בחודש יוני האחרון התקבל מתווה ייעודי לנמל אילת לפיצויים עד לסכום של 15 מיליון שקל. בשבועות האחרונים התקיימו דיונים רבים בוועדת הכספים בנושא, ואף הוצע שם מתווה שבמסגרתו אוניות יחויבו לעגון באילת באמצעות עיקוף שיבצעו, והמדינה תיטול חלק בסבסוד הגעתן, אך להצעה הזו, שנמתחה עליה ביקורת נוקבת בממשלה, לא נמצא מקור תקציבי עד כה.
בכל אופן, על מנת שהמדינה תוכל להאריך את הזיכיון לאחים נקש, הם צריכים להודיע על רצונם בכך, להפקיד 105 מיליון שקל בקופת המדינה ולעמוד בתנאי המכרז המקורי, וביניהם שירות של פריקת מכולות. הנמל אכן הפקיד את הכסף, אבל בשנים האחרונות לא נפרקו בו מכולות כלל.
בנמל טענו כבר מזמן שעל מנת לפרוק מכולות עליהם להגדיל את התשתיות באופן שאינו מתאפשר, בשל שיקולים סביבתיים, מחסור בשטחים לוגיסטיים וחוסר הכדאיות הכלכלית לפרוק מטענים באילת כשאין אליה מסילת רכבת. ועדיין, בממשלה סבורים שבעלי הנמל היו צריכים לעשות יותר בנושא, ובכל מקרה, זהו תנאי המופיע בהסכם.
גם ההסתדרות דרשה שלא להאריך את תקופת הזיכיון, ובחודש אפריל פנו בהסתדרות לחברת נמלי ישראל בנושא, שם נכתב כי "במהלך השנים הנהלת הנמל הפרה את הוראות החוק וכתב ההסמכה, נהגה במדיניות יד קפוצה, השקיעה השקעה מינימלית בתשתיות ובפיתוח הנמל, תוך הזנחת הציוד והרציפים עד כדי פגיעה בבטיחות, וצמצמה את כוח האדם באופן ניכר". בנמל דחו אז את הטענות, והסבירו שהמלחמה מסיבה לחברה נזק של 8 מיליון שקל בחודש.
עיתוי גרוע למכרז חדש
ואולם, אם השרים יודיעו על דחיית הבקשה של נמל אילת להאריך את תקופת הזיכיון, הרי שזו תסתיים ב־2028, כך שכבר כעת המדינה תצטרך לצאת למכרז כדי לאתר חברות פרטיות. אך לנוכח איומי החות'ים, והעובדה שהנמל עדיין מושבת מפעילותו הרווחית, המכרז עלול להישאר בלי מועמדים כלל, או שהסכום שיציעו יהיה נמוך.
בינתיים, בעלי הנמל ביקשו להאריך את הזיכיון בשנתיים ללא תמורה כפיצוי על תקופת המלחמה. בממשלה יצטרכו להחליט בקרוב אם להיענות, ולדחות את המכרז לתקופה שבה ייתכן שהנמל יהיה רווחי יותר, והאוניות שבדרכן אליו לא ייפגעו.
מנמל אילת לא נמסרה תגובה.