יינות קבוצת אמפורה / צילום: אנטולי מיכאלו
ענת אגמון היא בעלת תואר שני בכורמות וייננות מהפקולטה לחקלאות של האוניברסיטה העברית. מעורבת במיזם היין "צ'ירז" ומבעלות השליטה בגלובס
מי שניסה לטפח בישראל עסק קטן/ בינוני ביין או בקולינריה לקח על עצמו משימה עם קשיים רגולטוריים נכבדים ומבנה עלויות מאתגר עד בלתי אפשרי. ואכן, מזה כעשור מתרחשים מהלכי קונסולידציה ומיתוג בעולם המסעדנות וההסעדה שלנו. הם העניקו לקבוצות שהתבססו בו יתרונות לגודל, ואיפשרו ניהול מקצועי בתחומים שבאופן מסורתי סובלים מעודף טאלנט ומתת-ניהול. היה זה רק עניין של זמן שתהליך יצירת הקבוצות יגיע גם ליקבי היין, ובפרט ליקבים מארחים, שמתפקדים כמסעדנים לכל דבר.
● בצרפת היייננים והמסעדנים מבקרים את המבקרים - האם זה יכול לקרות גם פה?
● היקב האיכותי שעובר מתחת לרדאר: ויתקין הצליח להוציא יין מצוין אפילו מהכרמים של יין קידוש
הטור השבוע לא יעסוק ביקב מבוסס טרואר, שהסיפור שלו נובע מדמות או משפחה דומיננטית, אלא באחת הקבוצות הראשונות שלנו, אמפורה-לוטם-סמואל; הוא יתמקד בשאלה, האם ניתן לשגשג כקבוצת יין בלי שהשינויים המתחייבים או השיקולים המסחריים יפגעו בחוויית האירוח, באיכות היין ובייחוד של כל יקב?
קבוצות יקבים בסדר גודל של LVMH הצרפתית או זו שבבעלות משפחת אנטינורי האיטלקית, פועלות במתח מתמיד בין שני כוחות מנוגדים. מצד אחד, הרצון והצורך לשמר עצמאות סגנונית מלאה לכל יקב, כאילו היה בית משפחתי קטן עם קול יינני מובחן; מצד שני, ליהנות מיתרונות ההון והתשתית.
האתגר המרכזי הוא לא להפוך את היקבים ל"מותגים מנוהלים" עם טביעת אצבע תאגידית אחידה, אלא לאפשר לייננים, לכרמים ולמסורת המקומית להמשיך להכתיב סגנון, קצב והחלטות, גם כשמאחוריהם עומדת מערכת מאוחדת.
כשזה נעשה נכון, הקבוצה לא מחלישה את היקבים אלא מחזקת אותם, ומשמשת כשכבת הגנה שמאפשרת לאינדיבידואליות הייננית לא רק לשרוד, אלא לפרוח. היציבות הפיננסית מאפשרת השקעות ארוכות טווח בכרמים, חופש להתנסות ללא לחץ מסחרי מיידי וגישה למחקר, לטכנולוגיה ולמנגנוני הפצה.
הפופולריות של חצר היקב לא נפגעה
יקב אמפורה, ששוכן במבנה יפהפה בחוות מקורה, למרגלות המושב כרם מהר"ל בין זכרון יעקב לחיפה, מעניק למבקריו הרבים את אחת מחוויות היין המלאות בישראל. גם בשנים שבהן חלק ממבקרי היין הלינו על הבשלות הכבדה של יינות אמפורה ועל השימוש המוגזם בעץ, או ביכו את היעדרם של עידון או ניסיון לביטוי טרואר - תקופה סגנונית שהסתיימה עם הגעתו של היינן מאירם הראל (שמסיים את תפקידו כיינן הקבוצה ועובר כעת ליקב רקנאטי) - הפופולריות של חצר היקב לא נפגעה כהוא זה.
את היקב ייסדו בשנת 2000 גיא רילוב והיינן גיל שצברג. ב-2008 עזב שצברג (גם הוא ליקב רקנאטי), ומשפחת דובוב מרוסיה נכנסה כשותפה בהשקעה מאסיבית. ליינן מונה ד"ר ארקדי פפיקיאן המנוסה, שחיכו הכבד התאים לאופנה ששררה באותה התקופה, של יינות בשלים ועשירים, עם אחוז אלכוהול גבוה, מתיקות שיורית והשפעת עץ ניכרת. מישל רולאן, יועץ היין המצליח בעולם של תחילת המילניום והאנטי גיבור של הסרט "מונדובינו", שהתמקד בתעשיית היין הגלובלית, נשכר כיועץ.
שילוב הכוחות הזה, של רולאן ופפיקיאן, הפיק יינות בומבסטיים בעוצמתם ובתג המחיר שהוצמד להם. השמועה היתה שהיינות יועדו לחבריו המוסקבאיים של הבעלים דובוב, ומחיריהם נקבעו בהתאם.
לקחו את פניית הפרסה המתבקשת
בסוף שנת 2016 התחיל העידן החדש של היקב, והבעלות עברה ליובל סמואל, וטרינר ובעל רשת מרפאות וטרינריה. מעיין קושיצקי, יינן ישראלי מצליח שעושה חיל באזור היין נאפה ואלי שבקליפורניה, מונה כיינן ראשי, ולקח תחתיו את מאירם הראל, יינן צעיר יליד טבריה, שהתאהב בעולם היין במהלך מסע באירופה. הוא ביקר בשלל יקבים וכרמים, בחלקם עבד תמורת לינה ואוכל, וכשחזר, למד שנתיים במכללת אוהלו שבקצרין, השלים קורסים בבורגון וקיבל בשנת 2015 תואר ראשון במדעי הגפן והיין בדגש על מחלות גפן. מיד לאחר מכן הגיע לאמפורה.
ההימור על יינן מוכשר מאוד ללא הרבה ניסיון מעשי השתלם בגדול. קושיצקי והראל לקחו את פניית הפרסה המתבקשת, וחיפשו רעננות ושתיות בשפה אחרת לגמרי מזו של רולאן ופפיקיאן. מועדי הבצירים הוקדמו, משך ההבגרה בחבית נחתך משמעותית, והניסיון לשדר יוקרה בכל מחיר התחלף בשאיפה לייצר יינות נגישים שיתאימו לאקלים המקומי, למזג האוויר ולתמהיל האנושי והקולינרי. בשלב הראשון השינוי בא לידי ביטוי בעיקר ביינות הלבנים והוורודים, אך עם הזמן, ועם הצלחת המהלך אצל הקהל, הוא יושם גם על היינות האדומים.
בנוסף לסדרה הים תיכונית מציעים באמפורה את סדרת ריטון, הומאז' סגנוני לאזור היין הצרפתי בורדו, את סדרת הדגל מקורה שמיועדת ליישון ארוך, ואת המהדורות היינניות המיוחדות שנעשות בכמות קטנה, דוגמת וורדליו וברברה אמפורה.
בשנת 2025 לקבוצה הצטרף יין כשר
אחד היתרונות הגדולים של יקב אמפורה הוא כרם קפסוטו בפקיעין. שם, באמפיתאטרון גיר תלול ומוקף חורש טבעי, נטועים כ-100 דונם גפנים ממבחר זני עמק הרון שגילן מתקרב ל-20. שאר הענבים מגיעים משפיה ועד צפון רמת הגולן, וכשיש צורך, גם ממרגלות הרי יהודה.
בשנת 2023 הצטרף לקבוצת אמפורה היקב האורגני לוטם, שאף לו מרכז מבקרים יוצא דופן עם מסעדה שנשקפת לנוף מהיפים בארץ. היינות המינימליסטיים של לוטם מופקים משני כרמים אורגניים, כרם שיפון ממרום גולן והכרם הביודינמי בצבעון. הסגנון היינני של לוטם, שניתן לתאר כעולם ישן לא מרצה, עדיין זקוק להידוק מה, אך בתלות בעבודת היינן החדש של הקבוצה טמון בו פוטנציאל ניכר.
יינות היקב לוטם מתחלקים ליינות טרואר שנושאים את שם הכרם, צבעון או שיפון, ויינות סדרת לוטם שמבטאים הלך רוח. בסדרת לוטם תמצאו בלנדים עם וייב, יינות כתומים, מבעבעים בשיטת פט-נט ויינות טבעיים.
ב-2025 הצטרף לקבוצה יין כשר, שקרוי על שם הבעלים סמואל, ומאפשר לקהל רחב יותר להכיר את הטרואר של קפסוטו ואת הקו של אמפורה. כרגע מוצעים האדומים מבציר 23', עסיס, בלנד ים תיכוני עסיסי של סנסו, קונואז ודוריף (פטיט סירה) ואופק, שעשוי מהזנים גרנאש נואר, סירה וקברנה פרנק. בבציר 25' יצטרפו לסמואל לבנים ורוזה.
בסך הכול מייצרת הקבוצה כרבע מיליון בקבוקים בשנה, אולם בזכות שני מרכזי האירוח, חשיבותה לתרבות היין המתהווה של ישראל גדולה מהיקף הייצור שלה. אלפים רבים מקבלים כל שנה באמפורה ובלוטם הדרכת טעימה. עבור לא מעט מהם זהו מפגש ראשון עם יין בקונטקסט כזה, ולהצלחתו השפעה עתידית לא מבוטלת.