נתב''ג. יותר ישראלים עוזבים מאשר חוזרים / צילום: Shutterstock
נתוני הלמ"ס שיצאו ביום האחרון של השנה מצביעים על צמיחה איטית באוכלוסיית ישראל זו השנה השנייה ברציפות: 1.1% בלבד ב־2025, זהה לשיעור שנרשם ב־2024. אלו שנתיים חריגות במיוחד, שכן שנים רבות שקצב גידול האוכלוסייה בישראל עומד על כ־2%. ההאטה נובעת בעיקר מהגירה החוצה של עולים מרוסיה ואוקראינה שהגיעו ב־2022 ואילך, אך גם מילידי ישראל שעזבו את המדינה על רקע המלחמה. לפיכך, ככל הנראה מדובר בתופעה זמנית.
● המדדים נחשפים: כך נראית איכות הטיפול בבתי החולים בישראל
● ישנים מעט, נוטלים תרופות הרגעה ומעשנים יותר: סקר חדש ממפה את הרגלי הבריאות של הישראלים
עם זאת, לפי מחקר שפרסם מרכז טאוב, גם עם התאוששות, ישראל לא צפויה לחזור לשיעורי הגידול שאפיינו אותה בעבר. זאת בשל ירידה בשיעורי הילודה בכל קבוצות האוכלוסייה. לפי התחזיות שהציגו, בשנת 2039 גם שיעור הילודה בחברה החרדית צפוי לרדת ל־4.3 ילדים לאישה. ובכל זאת, מדובר בתחזיות ארוכות טווח שתלויות בגורמים רבים.
מה הסיבה לתופעה?
מחקר "פרשת דרכים דמוגרפית" של מרכז טאוב שערך החוקר פרופ' אלכס וינרב עוסק בחלקו בגידול האוכלוסייה בישראל בשנת 2025: לפי הערכה שבוססה על חודשים ינואר־ספטמבר בלבד, העריכו במרכז שיעור גידול אוכלוסייה נמוך במיוחד, של 0.9% בלבד בשנת 2025. לעומת זאת, נתוני הלמ"ס המלאים מצביעים על גידול אוכלוסייה של 1.1%, שגם הוא נמוך יותר משנים כתיקונן, אך מתון יותר מזה של טאוב.
מאחורי הירידה נמצאת הגירה החוצה, שהפכה למשמעותית במיוחד בשנתיים האחרונות: ההגירה נטו לישראל, שהיא בדרך כלל חיובית ונמוכה, הפכה לשלילית למדי בשנים 2025-2024. חשוב להדגיש שמי שנרשם בנתונים כעוזב בשנת 2025 עזב בפועל בשנת 2024, ומוגדר ככזה רק לאחר שהשלים שנה שברובה שהה בחו"ל.
מעבר לדפוסי ההגירה, גם הריבוי הטבעי בישראל נמצא במגמת ירידה: כך למשל, בעוד שב־2016 עמד שיעור הריבוי הטבעי על 1.6% מהאוכלוסייה, ב־2025 הוא צפוי לרדת ל־1.3% בלבד. הביטוי הבולט ביותר לכך נמצא בחברה הערבית, שבה שיעור הריבוי הטבעי צנח מ־2.1% ל־1.6%. זאת למרות שתוחלת החיים בישראל נחשבת גבוהה במיוחד ואף עולה: תוחלת החיים בישראל עומדת על 83.7, ורק שלוש מדינות ב־OECD רושמות תוחלת חיים גבוהה יותר: שווייץ, ספרד ויפן.
לפני כעשור, פרסם מרכז טאוב מחקר שכותרתו "דפוסי הפריון יוצאי הדופן בישראל" שבו נתונים המצביעים על פריון גבוה באופן חריג בישראל ביחס למעמדה כמדינה מפותחת בעלת הכנסה גבוהה. מצב זה ממשיך להתקיים בקרב האוכלוסייה היהודית, אם כי באופן מתון יותר: בכל רמות הדתיות יש ירידה מסוימת בפריון, אולם בשל גידול בקבוצות שבהן שיעור הילודה גבוה יותר (דתיות וחרדיות) מתוך האוכלוסייה היהודית - הדבר נראה כיציבות בשיעור הפריון.
ישראל היא מקרה יחידני
על פי ד"ר יניי שפיצר מהמחלקה לכלכלה באונ' העברית, "על רקע המגמה העולמית הזו, ישראל היא מקרה חריג, ולמעשה יחידני. ראשית, היא מדינת ה־OECD היחידה שבה שיעור הפריון נמצא מעל רמת התחלופה" (שיעור הילודה הנדרש לשמירה על גודל אוכ' קבוע, בהעדר הגירה). לפי דבריו, יש לכך השפעה כלכלית נרחבת: "ישראל צריכה לרוץ כדי להישאר במקום. כלומר, כדי לספק את אותה רמת הון לעובד, או כדי לעמוד בקצב צמיחת מלאי ההון המקובל במערב - שיעורי ההשקעה צריכים להיות הרבה יותר גבוהים. זה בעיקר אומר לבנות הרבה מאוד נדל"ן ותשתיות".
הדבר גם גורם לכך ש"הרכב ההוצאה הציבורית בישראל שונה, ולא רק בגלל הרכיב הביטחוני. מצד אחד, שיעור הזקנים באוכלוסייה הוא נמוך, והם אלה שאחראים למרבית הוצאות הבריאות. לכן, מערכת הבריאות שלנו נראית חסכונית מאוד ביחס להכנסה הלאומית. אבל מצד שני, יש לנו נטל כבד במיוחד בהוצאות על חינוך, כי ילדים הם נתח גדול מכלל האוכלוסייה".
אחד החלקים המשמעותיים ביותר במחקר של מרכז טאוב הוא ההערכה לגבי שיעורי הפריון בעתיד. מדובר בתחזית רחוקה יחסית, וממילא גם מאוד קשה לדעת האם אכן תתממש, ודאי נוכח השינויים בישראל ובעולם בשנים האחרונות (חברתית, בטחונית, דתית ועוד). בכל מקרה, התחזית מבוססת על בחינת מספר הילדים שנולדו עד כה בקרב נשים בגילי הפריון העיקריים, 34-25. במחקר התגלתה ירידה גדולה בכל תתי המגזרים של יהודים בישראל; בקרב הקבוצות החרדיות נרשם שיעור הקיטון האבסולוטי הגדול ביותר, מ־5.9 ל־5.1 ילדים עד גיל 39.
בהתאם לכך, במרכז טאוב גיבשו תחזית עבור מספר הילדים לאישה ב־2039. לפי ההערכות, אישה חילונית ממוצעת תלד 1.6 ילדים, אישה דתייה - 2.3, אישה חרדית - 4.3 ילדים. בעוד שמדובר בשיעורים נמוכים למדי מבחינת ישראל, הם נחשבים גבוהים ביחס למערב היום - וכנראה ימשיכו להיות גבוהים גם ב־2039.
ההשלכות הכלכליות
ומה יהיו ההשלכות הכלכליות? להערכת שפיצר, "אם אכן תשתנה המגמה ובשנים הקרובות תחל בישראל ירידה בשיעור הפריון, יעברו שני עשורים עד שהדבר ייתרגם לירידה בכמות העובדים, אבל בינתיים נצטרך להוציא פחות על גידול וחינוך ילדים, נדל"ן למגורים ותשתיות. במובן הזה יש כאן 'דיבידנד דמוגרפי'. אבל לאחר מכן, ניקלע לאותה הבעיה שמשקי המערב סובלים ממנה".