אילוסטרציה: איל יצהר
מליאת הכנסת אישרה אמש (ב') בקריאה השנייה והשלישית את הצעת החוק המצמצמת את הלכת אפרופים בדיני החוזים, כפי שנקבעה על-ידי בית המשפט העליון לפני כ-30 שנה. שר המשפטים יריב לוין ויו"ר ועדת החוקה של הכנסת, ח"כ שמחה רוטמן, הובילו את המהלך.
התיקון החדש קובע כי ככלל, חוזה עסקי יפורש לפי לשונו, אלא אם הצדדים הגדירו אחרת. תכליתו של התיקון היא להביא לוודאות גדולה יותר בעולם העסקי בכל הקשור לעריכת חוזים ולהסתמכות עליהם. ההנחה העומדת בבסיס הכלל המוצע היא שבחוזים מסוג זה מדובר בצדדים לחוזה שהם מיומנים ומתוחכמים.
מה המשמעות של התיקון? גלובס עושה סדר.
● רוטמן מקדם: היועמ"ש הבא יוכל להיות פוליטיקאי
● הנתונים נחשפים: כמה הרוויחו עורכי הדין ב-2025, ואיזה תחום בלט במיוחד
מהי הלכת אפרופים?
עד לפסק הדין שבו נקבעה הלכת אפרופים, נהגה שיטת שני השלבים, ונקבעה בו שיטה אחרת לפרשנות חוזה.
לדברי עו"ד גלעד כ"ץ, שותף במחלקת הליטיגציה במשרד ש. הורוביץ, "הלכת אפרופים היא הלכה שנקבעה בבית המשפט העליון בשנות ה-90, בפסק דין שעסק בפרשנות סעיף בחוזה בין המדינה לבין קבלנים. המחלוקת הייתה האם המדינה זכאית לפיצוי להפחתת המחיר שמגיע לקבלן על איחור במסירת הדירות, והפרשנות של המדינה הייתה מאוד נוקשית. השופט אהרן ברק ושופטי ההכרז שינו את שיטת שני השלבים, שקודם אתה הולך ללשון החוזה, ורק אם היא לא ברורה, אתה הולך לנסיבות המקרה, ונקבע כי הדרך הנכונה היא להסתכל גם על הלשון וגם על הנסיבות בכל חוזה ולהגיע לאומד דעת הצדדים. זה השינוי.
"באותו מקרה הלשון הייתה ברורה מטעמים של נסיבות והיגיון כלכלי ותכלית, אבל הגיעו למסקנה שצריך לסטות מהלשון ולהכריע לטובת המדינה. חידוש נוסף הוא שכאשר השופט לא מצליח לאתר תכלית סובייקטיבית מה אומד דעת הצדדים, מה הם רצו, אז הוא פונה לתכלית האויביקטיבית, כמו ערכי היסוד של היסודה ומה שמקובל בחוזים דומים".
מדוע ההלכה עוררה ביקורת?
הביקורת המרכזית הייתה שהלכת אפרופים יצרה אי-ודאות ביחס לפרשנות חוזה, שבמקרים שבהם בית המשפט אינו מצליח לאתר את כוונתם של הצדדים, הוא פונה לתכלית האובייקטיבית, ובכך הוא עלול לכפות על הצדדים חוזה שלא התכוונו אליו. הטענה הייתה שהדבר מעניק לשופטים שיקול-דעת רחב מדי ויוצר בלבול בקרב צדדים לחוזה.
האם ההלכה שונתה עם השנים?
ההלכת עברה ריכוך, ובית המשפט העליון שינה את המטוטלת לאט-לאט. לדברי עו"ד כ"ץ, "השינוי התחיל עם השופט יורם דנציגר, שקבע במספר פסקי דין בהם היו חוזים עסקיים כי כשהלשון ברורה, צריך לתת לה מעמד מכריע ולא להתעלם מהנסיבות, אבל מקום שהיא ברורה, יש לתת לה משקל מכריע.
"בשנת 2019 הגיע פסק דין ביבי כבישים, והוא שינה סדרי עולם וקבע כי פרשנות של חוזים עסקיים מפורטים תהיה לפי משקל מכריע ללשון החוזה. "זהו פסק דין מאוד משמעתי של העליון. לפי השופט אלכס שטיין, חוזה מפורט עם תניות הוא חוזה סגור. עורכי הדין עמלו עליהם שעות. בחוזים כאלה אין טעם לתת פרשנות יצירתית, וצריך להצמד ללשון של החוזה.
"לפי השופט עופר גרוסקופף יש להסתכל על מי הצדדים לחוזה. יש חוזה פרטי, עסקי וצרכני. אם זה חוזה עסקי, חזקה שהצדדים היו מיוצגים, ולכן צריך לתת מעמד מכריע ללשון החוזה, ביחס לחוזה פרטי וצרכני, ההסתכלות תהיה שונה".
מה קובע התיקון החדש לחוק?
עו"ד ברק טל, ראש מחלקת הליטיגציה במשרד ארנון, סבור כי התיקון מעגן את הפסיקות שנקבעו לאורך השנים ודייקו את הלכת אפרופים "אני לא בטוח שנכון לקבוע שהלכת אפרופים בוטלה. ההלכה קבעה את העיקרון, לפיו מטרת העל בפרשנות חוזה היא לנסות ולהתחקות אחר כוונתם האמיתית של הצדדים. העיקרון הזה מתחייב מן הבסיס העיוני של דיני החוזים, והוא לא בוטל - גם לא בתיקון הזה.
"הדיון רב-השנים על היחס בין לשון החוזה לבין כלים אחרים - כמו נסיבות העניין, ראיות חיצוניות וכדומה - לצורך פרשות החוזה, נוגע לאופן יישום ההלכה. הדיון הזה התקיים גם בפסיקה הרבה שיישמה את הלכת אפרופים, כפי שקורה תדיר עם הרבה הלכות אחרות. התיקון היום מעגן בעיקרו את הדיוקים שנקבעו בפסיקה בנוגע ליישום ההלכה".
עו"ד כ"ץ דווקא כן רואה שינוי מסוים בין הפסיקה לבין מה שהמחוקק חוקק לבסוף, ולדעתו התיקון האחרון מרחיק לכת מעבר לפסיקה: הוא קובע כי בחוזה עסקי הפרשנות תהיה לפי לשון החוזה בלבד, ללא פנייה לנסיבות.
לדבריו, "השינוי היום לכאורה בא לעגן את פסק דינו של השופט גרוסקופף בפרשת ביבי כבישים ולקבוע כי בחוזה עסקי יינתן מעמד מכריע ללשון החוזה. אבל התיקון הלך צעד אחד נוסף ואמר שחוזה עסקי יפורש בהתאם ללשונו בלבד - אין יותר נסיבות".
לדברי עו"ד כ"ץ, "התיקון הוא דרמטי ברמת עורכי דין שמנסחים חוזה. לא להסתכל על הנסיבות זה מרחיק לכת, כי זה לא מקובל במרבית שיטות המשפט בעולם, וזה יכול ליצור מצבים בעייתים שבהן ברור שכוונת הצדדים והתכלית של החוזה לא עולה מלשונו הפשוטה".
האם יש בכל זאת פתח לסטייה מלשון החוזה?
כן, אך באופן מצומצם. החוק מאפשר לסטות מהלשון כאשר היא מובילה ל"תוצאה שאינה מתקבלת על הדעת" - מושג עמום שיחייב את בתי המשפט לפרש ולהגדיר אותו, ובכך ייתכן שהדבר מחזיר בדלת האחורית את שיקול-הדעת השיפוטי שהמחוקק ביקש לצמצם.
בנוסף, יש לצדדים אפשרות לקבוע שיחולו כללי פרשנות אחרים. "חשוב שהציבור יכיר את התיקון הזה. נקודה דרמטית שנקבע בו היא שאופן פרשנות החוזה יהיה ככל אשר הסכימו הצדדים. צדדים יכולים לקבוע שהם לא מקבלים את ברירת המחדל של התיקון, הם יקבעו שזה יכול להיות גם לפי הלשון וגם לפי הנסיבות".
איך זה ישפיע על השוק?
צפויה עלייה בהיוועצות עם עורכי דין גם בחוזים עסקיים פשוטים יחסית. צדדים יידרשו לחשוב מראש לא רק על תוכן ההסכם, אלא גם על מנגנון הפרשנות שלו. במקביל, צפויה פסיקה ענפה שתבהיר מהי "תוצאה שאינה מתקבלת על הדעת" וכיצד יש ליישם את התיקון בפועל.
על אילו הסכמים זה משפיע?
החלק הראשון של התיקון ששם את לשון החוזה במכרז משפיע על חוזים עסקיים.
בנוגע לחוזים לא עסקיים, נקבע בתיקון שבית המשפט יפרש לפי אומד דעת הצדדים מהחוזה והנסיבות, בדומה לקבוע בהלכת אפרופים. ובכל מקרה, התיקון משפיע על כלל החוזים, משום שהוא מאפשר לצדדים לקבוע דיני פרשנות אחרים לחוזה מברירת המחדל של בית המשפט.