שר המשפטים יריב לוין ויו"ר ועדת החוקה, ח''כ שמחה רוטמן / צילום: נועם מושקוביץ', דוברות הכנסת
שר המשפטים יריב לוין לא הצליח להסתיר את התרגשותו אחרי שהכנסת אישרה אמש (ב') את החוק לביטול הלכת אפרופים בדיני החוזים. "מדובר במהלך דרמטי שמחזיר את הוודאות לעולם החוזים הישראלי", כתב לוין, והוסיף: "שנים רבות שהלכת אפרופים ערערה את היציבות והוודאות המשפטית, והיום הכנסת תיקנה את העיוות. זהו סוף להלכה המרכזית של אהרן ברק במשפט האזרחי, סוף לאפרופים, לאי-ודאות ולאי-צדק".
● סוף להלכת אפרופים? התיקון שמשנה את כללי המשחק החוזיים
● רוטמן מקדם: היועמ"ש הבא יוכל להיות פוליטיקאי
ואומנם, החלטת הכנסת לאשר את החוק הגיעה אחרי שנים שבהן פעל לוין לבטל את ההלכה שפסק בית המשפט העליון ב-1995, ואשר הפכה מאז לשם נרדף לגישת האקטיביזם השיפוטי המזוהה עם נשיא העליון בדימוס אהרן ברק. גלגול קודם של ההצעה שקידם לוין ב-2011 לא הביא לשינוי משמעותי, אך הפעם נרתם למהלך יו"ר ועדת החוקה, ח"כ שמחה רוטמן, שהוביל את דיוני הוועדה בחוק.
הלכת אפרופים קבעה כי בית המשפט יוכל לפרש חוזה באופן תכליתי, לפי הכוונה הסובייקטיבית של הצדדים - גם אם הפרשנות הזו עומדת בניגוד ללשון החוזה, או נועדה להשלים חוסרים בנוסח הכתוב שלו. ההלכה העניקה אפוא שיקול-דעת רחב לבתי המשפט, ובשל כך עוררה התנגדות עזה בקרב החותרים לצמצום כוחם.
כעת, החוק שעבר קובע ברירת מחדל חדשה לפרשנות חוזים. לפיה, הצדדים לחוזה - ולא בית המשפט - הם שיקבעו כיצד יש לפרש את החוזה ביניהם, ואילו ראיות יהיו קבילות לצורך כך.
הסדרים לפי סוג החוזה
החריגים לכך יהיו אם הצדדים אינם מיוצגים על-ידי עורכי דין, או אם מדובר בחוזה אחיד - כלומר, חוזה סטנדרטי שבו משתמש לרוב צד אחד, דוגמת תאגיד או מעסיק, כדי להחתים צדדים רבים שאיתם הוא מתקשר, כגון לקוחות, ספקים או עובדים, על הסכם קבוע הכולל את אותם התנאים. במקרים אלה לא יסתמכו על הסכמת הצדדים לצורך פרשנות החוזה.
עוד קובע החוק כי אם הצדדים לא הסכימו ביניהם על אופן פרשנות החוזה, יחולו הסדרים שונים לפי סוג החוזה. כך, חוזים עסקיים יפורשו על-פי לשונם - אלא אם פרשנות כזאת תביא לתוצאה שאינה מתקבלת על הדעת, או שמלשון החוזה עולה סתירה בין הוראות שונות בו.
לגבי חוזים מסוג אחר, כולל כאלה שאינם עסקיים, חוזי עבודה, הסכמים קיבוציים וחוזים אחידים (גם אם נקבעה בהם הסכמה אחרת) - אלה יפורשו ברוח החוק הקיים ובהתאם ל"אומד דעתם של הצדדים", כפי שהוא משתמע מתוך החוזה ומנסיבות העניין.
לצורך הפרשנות של חוזים אלה, החוק אף כולל מבחנים לקביעת משקלם היחסי של לשון החוזה ונסיבות העניין, בהתאם לפסיקת העליון ולהצעה שגיבשו מרצים באקדמיה. מבחנים אלה מתייחסים, בין היתר, לקיומם של פערי כוחות או יחסי אמון מיוחדים בין הצדדים; המידה שבה החוזה מפורט; והניסיון המקצועי של הצדדים ועד כמה זכו לייצוג משפטי במהלך עריכת החוזה.
"תיקון נחוץ" או "מתכון להגברת חוסר ודאות"?
שופט העליון אלכס שטיין, המזוהה עם המחנה השמרני, אמר בכנס שנערך באחרונה באוניברסיטת תל אביב כי "היוזמה נכונה. כשבעלי עסקים יודעים שהם עושים הסכמים בצילו של בית משפט שיכול להתערב להם, הם יימנעו מהתקשרות או יתמחרו סיכונים, תוצאה שאינה הוגנת חברתית-כלכלית".
עו"ד דן פרידמן ממשרד פרידמן יונגר אומר כי "מדובר בתיקון נחוץ ונכון, שיוצר ודאות החיונית לעסקים ומאזן בין חוזה עסקי שבו הלשון מכריעה ובין חוזים אחרים".
מנגד, מומחים בתחום מותחים ביקורת על החוק ומזהירים מפני כאוס בעולם החוזים. עוד בשלב הדיונים על הצעת החוק התריע יועמ"ש ועדת החוקה, עו"ד גור בליי, כי "נותרנו מוטרדים מהנוסח, ואנו חוששים שהוא לא יתרום להגברת הוודאות אלא דווקא יוסיף חוסר ודאות רב".
ד"ר אפי צמח, מרצה לדיני חוזים במכללת נתניה ומחבר הספר "דיני חוזים" יחד עם פרופ' גבריאלה שלו, סבור כי החוק החדש הוא "מתכון מושלם להגברת חוסר ודאות. החוק סבוך וכולל לא מעט צמתים שבהם תידרש הכרעה. החוק צפוי להביא למסקנות פרשניות 'מפוזרות' יותר, לחוסר אחידות ולחילוקי דעות, ולקושי בניבוי התוצאות".
צמח מוסיף כי הטענה שלפיה החוק ביטל את הלכת אפרופים היא "זריית חול". לדבריו, לא רק שחלק מהחוק בכלל מאמץ את ההלכה, אלא שגם החלק המחייב לפרש חוזה לפי לשונו צפוי להיכשל. זאת, מכיוון שהשופטים לעולם יושפעו מהנסיבות האופפות את החוזה, והחוק לא יצליח להגביל את שיקול-דעתם. "הם פשוט יצטרכו לפרוץ עוד מחסום בדרך לשם, ולא תהיה להם בעיה לעשות זאת".
התוצאה, לפי צמח, עלולה להיות נזק לשוק ולצדדים לחוזה. בין היתר, אנשים שאינם בקיאים בחוק יתומרצו על-ידי החוק לשלב בחוזים כללי פרשנות שיפגעו בהם ביום פקודה, ייגרם חוסר ודאות קשה, המחלוקות רק יגברו, וההכרעות יהיו ארוכות ומסורבלות יותר.
עו"ד יפעת צפריר, שותפה במשרד אגמון עם טולצ'ינסקי, צופה כי "סכסוכי פרשנות לא ייעלמו אלא יתמקדו בשאלות שלגביהן יהיו עמימות וחריגים. בסוף ודאות עסקית לא נוצרת בכותרות אלא בטיוטה כתובה היטב".
לדבריה, חברות יצטרכו להוסיף לחוזה סעיף המגדיר מפורשות כיצד לפרשו, מה גובר במקרה של פער בין מסמכים, ומה התוקף של נספחים וחומרים שעדיין לא נחתמו.
התנגשות פוטנציאלית
בינתיים, ניתן למצוא סימנים להתנגשות אפשרית בין החוק החדש לבתי המשפט במספר פסקי דין שניתנו בחודשים האחרונים - אחרי שהחוק החדש כבר אושר בוועדת החוקה. אלה עשויים ללמד כי בתי המשפט נוטים שלא להיצמד ללשון החוזה, אלא לפרשו באופן גמיש, ברוח אפרופים.
כך, בית המשפט המחוזי בתל אביב הכיר בנובמבר האחרון בכריתת חוזה מחייב לרכישת מקרקעין גם ללא חתימה פורמלית. המקרה עסק בהזמנה להציע הצעות לרכישת זכויות במקרקעין בסך 8.5 מיליון שקל, והצדדים עברו כבר את שלב ההתמחרות. בית המשפט הדגיש כי ניתן להשלים פרטים חסרים באמצעות פרשנות, וכי החוזה לא בהכרח יפקע רק כי אחד הצדדים התחרט.
בספטמבר הכיר בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בהסכם היפרדות שנחתם בין שתי חברות עסקיות, וזאת למרות שטיוטת החוזה ביניהן לא פירטה לגבי תנאי התשלום. גם כאן נקבע כי ניתן להשלים פרטים חסרים באמצעות פרשנות החוק והנוהג המקובל בתחום, במקרה שבו הצדדים ניהלו משא-ומתן מתקדם, החליפו טיוטות ופעלו בהתאם להסכמות.
ובדצמבר פסק בית משפט השלום בירושלים לגבי הסכם שכירות למגורים כי כניסה פיזית לדירה, תשלום מראש של דמי שכירות והפקדת פיקדון מייצרים חוזה מחייב. זאת, גם אם הצדדים עדיין לא חתמו עליו והשאירו פרטים פתוחים - כולל שמותיהם.
בקרוב יתברר אפוא האם החוק החדש יוביל לשינוי, או שבתי המשפט יוסיפו למלא תפקיד מפתח בפרשנות חוזים.