יואל חשין / צילום: גולי כהן
אישי: בן 53, נשוי + 3, גר בתל אביב
מקצועי: יו"ר ומייסד קרן ההון סיכון 2B.VC
ילדות ומשפחה: נולדתי וגדלתי בירושלים. אבי, השופט מישאל חשין, היה המשנה לנשיא בית המשפט העליון. אמי, רות חשין, כיהנה יותר מ-40 שנה כמנכ"לית קרן ירושלים וגייסה תרומות במיליארדים. סבא שלה הוא חיים סלומון, שהקים את טבע, והיו לנו מניות יסוד בחברה שעברו בירושה. הקריירה של ההורים השפיעה עלינו מאוד כילדים. כששר המשפטים החליט לא למנות את אבי ליועץ משפטי לממשלה, היינו בטראומה, יותר גדולה מזו שלו אפילו. בערבי שבת היינו מארחים תורמים של קרן ירושלים ומשעשעים אותם כדי שיתרמו יותר. כשהחזקתי יותר מדי בכדור במגרש הכדורסל בגן הפעמון והילדים צעקו לי 'תגיד, זה המגרש של אמא שלך?', עניתי 'כן'.
● פורטפוליו | את החברה הראשונה הוא מכר לטדי שגיא ב־50 מיליון דולר. עכשיו הוא בדרך לאקזיט השני
● פורטפוליו | בגיל 8 הוא פתח עסק בבית הספר. היום הפיתוח שלו משמש גופי ביון וממשלות בעולם
בית הספר: השפה העברית הייתה קודש בבית. בבית הספר קיבלתי 100 בלשון, אבל בשאר המקצועות לא השקעתי. התבלטתי מלמטה ועשיתי תחרויות עם חברים מי מקבל יותר שליליים. אבל בסוף עשיתי בגרות.
העושר המשפחתי: תמיד היינו משפחה אמידה, אבל בשנות התשעים, כשקופקסון של טבע הרקיעה שחקים, בהובלת בעלה של דודה שלי אלי הורביץ, חווינו קפיצה לא הגיונית. להוריי לא הייתה תשוקה גדולה לעושר, אבא היה לוקח את התדפיס של חשבון הבנק ושואל אותי: מה לדעתך כתוב פה - 500 אלף, 5 מיליון, או 50 מיליון? לא ידענו איך להתמודד עם המספרים. שאלתי את עצמי לא פעם מה המשמעות של העובדה שהיה לי הרבה כסף כי נולדתי במקום הנכון.
צבא: התחלתי כלוחם בסיירת מטכ"ל, אבל הייתי ילד מופרע בתקופה הזאת ולא רצו לשלוח אותי לקרב. בסופו של דבר עברתי ליחידת עוקץ, שם עבדתי עם כלבים, התגברתי על ההתחלה הקשה בצבא והתבגרתי. היה שירות מעניין, אבל כשכלבים נהרגו ביחידה זה היה איום ונורא.
אקדמיה: למדתי לתואר ראשון במשפטים באוניברסיטה העברית. בחרתי בזה בעידוד המשפחה, אף פעם לא אהבתי את הלימודים האלה ולמרות זאת סיימתי בהצטיינות יתרה. התחברתי יותר להיבטים הפילוסופיים של המשפט, עולם הרעיונות והיצירה מאוד דיבר אליי. לא עסקתי יום אחד בעריכת דין, גם הבנתי שאף פעם לא אדע אם משרד קיבל אותי בגלל שאני מתמחה טוב או בגלל שאני הבן של. כן נשארתי באוניברסיטה ולימדתי כשבע שנים, בעיקר תחומים של תורת המשפט, אתיקה, דיני תאגידים ומשפט חוקתי.
הטרגדיה: לפני 15 שנה אחי הגדול שניאור נהרג בתאונת פגע וברח כשרכב על אופניו. המשפט לא עניין אותי. כשהדורס שוחרר מהכלא ב־2018 נתתי בראיון את הדוגמה של המלך דוד שבכה על ילדו החולה, אבל מרגע שמת, הוא המשיך בחייו. ברגע שאחי מת נגמר הסיפור ואני לא מתעסק בכלום, חוץ מהפצת מה שהיה האור שלו בעולם.
המעבר להשקעות: במשפחה היה ברור ששניאור הוא הביזנס-מן ואני אהיה באקדמיה. אחרי שהוא נהרג נוצר ואקום ומצאתי את עצמי הולך ומגביר מחשבה ופעילות בנושאים עסקיים. התחלתי להשקיע בחברות וב-2015 הקמתי את קבוצת 2B (שכוללת את 2B.VC, קרן הון סיכון שמתמחה באימפקט, עמותה וחללי עבודה משותפים - ד"א). עד כה השקעתי כ-100 מיליון דולר בכ-100 סטארט-אפים, שמהם יצאו שלושה יוניקורנים ויותר מ-20 אקזיטים. יש לי עין שיודעת לעשות כסף מפתרון בעיות חברתיות.
2B: כשבא אליי יזם, אני שואל אותו - מה התכלית שלך? אם הוא אומר 'מקסום רווח', אני אומר: תעשה שיעורי בית ותחזור. שאיפה למקסום רווח צריכה להיות נלווית להגשמת חזון. לא כל חברה צריכה תרופה לסרטן - אבל גם לחנות מכולת יש ייעוד. אני משקיע כמעט רק בחברות ישראליות, בהן Yotpo, פלטפורמת מסחר אלקטרוני המתמחה בשימור לקוחות, ו־WSC Sports, פלטפורמה מבוססת AI ליצירה, עריכה והפצה של תוכני ספורט בזמן אמת. שתיהן חדי־קרן.
הלוחשת על אוזני: גדלתי באמונה שכל החוכמה הייתה אצל אבא, עד שנכנסתי לעסקים וגיליתי שיש לפחות 50% אצל אמא, וכיום היא השותפה המרכזית שלי בהחלטות השקעה. אמא בת 89, אבל קוגנטיבית הכול אצלה מצוין.
הספר שכתבתי: בשמחת תורה אוקטובר 2023 הוצאתי לאור את ספרי "בראשית", שתיאר את הדמויות המרכזיות בתנ"ך כיזמים. כבר הכנתי את ארגזי הספרים כדי לחלק בבית הכנסת, אבל אז אירע 7 באוקטובר. הנפילה הייתה קשה ומאז לא עשיתי השקה לספר.
קרח נגד דיכאון: אני עושה פעמיים ביום אמבטיות קרח. אני שוכב במים קפואים חמש־עשר דקות ברציפות ונהנה. זה קור שהופך לכאב, אבל מחדש תאים, מעלים דלקות ולא מאפשר להיות בדיכאון.