בודקים את המיתוס. ילידי אמריקה / צילום: איור: ספריית הקונגרס, ויקיפדיה
אם גדלתם על "פוקהונטס" של דיסני או נסחפתם אחרי החדשנות הויזואלית של סרטי "אווטאר" (למעשה, מיתוס אינדיאני בחלל), אתם בטח מכירים את הסברה לפיה לפני בוא האדם הלבן, חיו באמריקות מיליוני בני אדם שבקושי השאירו חותם על הקרקע, לא ידעו מלחמה מהי וחיו בהרמוניה ושלווה בינם לבין עצמם ובינם לבין הטבע.
זו תמונה יפהפייה, המדגישה את חטאי החיים המודרניים, אלא שהיא כלל לא נכונה ואפילו שוללת מהילידים חלקים בסיסיים באנושיותם. כמו האירופאים, גם הם היו יצירתיים, שאפתניים ולחלוטין גם אכזריים ומנצלי אדם ומשאבים.
● האירופאים שגילו את אמריקה לפני קולומבוס
● החשמונאים לא שמעו על פך שמן שהספיק לשמונה ימים
יבשת אמריקה שלפני הגעת קולומבוס לא הייתה רק כפרים קטנים וחקלאיים, אלא גם זירה תוססת של ציוויליזציות משוכללות ששינו את פני השטח ללא היכר. תרבויות רבות כרתו יערות באופן מסיבי באמצעות שריפות מבוקרות, או הינדסו את סביבתם באמצעות טרסות ויישורי קרקע, כדי ליצור שטחי מרעה וחקלאות.
הרבה לפני שהרובה הראשון הגיע ליבשת, שבטים נלחמו זה בזה על שטחי ציד ומשאבים. הדבר כלל כיבושים, עבדות והשמדת יריבים. במרכז מקסיקו של המאה ה-15, האצטקים הקימו אימפריה שלא נפלה בעוצמתה ובאכזריותה מממלכות אירופיות. זו הייתה חברה מעמדית ולוחמנית, שניהלה פולחן דתי שכלל קורבנות אדם, לעתים אלפי שבויים בטקס אחד. היא הפסידה לספרדים גם עקב החיידקים שהביאו האחרונים, אך גם לאור התקוממות העמים הילידים בסביבה שמאסו בשעבוד האצטקי.
וכשמעמיקים אף יותר, מגלים שהמפגש ביניהם לאירופאים לא היה רק של "תוקף וקורבן", אלא שגם הילידים היו שחקנים פוליטיים רציונלים וחדים. שבטים כמו האירוקוי או הקומנצ'י אימצו במהירות הבזק את הסוסים ואת הנשק החם שהביאו הלבנים, לא כדי "להשתלב" בתרבות האירופית, אלא כדי להשיג יתרון מכריע על פני השבטים השכנים, איתם נלחמו במשך דורות.
לקחו מהטבע "רק את מה שצריך"?
גם הטיעון לפיו הילידים לקחו מהטבע "רק את מה שצריך", קרס אל מול הזדמנויות הסחר. שבטים רבים נכנסו למרתון ציד מסיבי כדי לספק פרוות לאירופאים בתמורה לסחורות וטכנולוגיות. זה הוביל להכחדה מקומית של מינים מסוימים הרבה לפני המהפכה התעשייתית.
שורשי המיתוס נעוצים באירופה של המאה ה-18. הוגים כמו ז'אן-ז'אק רוסו חיפשו דרך לגנות את השחיתות והניכור בחברה האירופית, והמציאו את "הפרא האציל" הילידי ככלי ספרותי-ביקורתי: אותו "דף חלק" וטהור שייצג את האדם לפני שהציוויליזציה "קלקלה" אותו. 200 שנה לאחר מכן הדימוי קיבל תנופה מתנועות סביבתיות ואנטי-קפיטליסטיות, שהציבו את היליד האמריקאי כאנטיתזה לזיהום הסביבתי ולתרבות הצריכה. מכאן הדרך להוליווד הייתה קצרה.
לסיכום, דימוי ילידי אמריקה כמי שחיו בהרמוניה פסיבית עם הטבע הוא אולי סוג של מחמאה, אך האמת היא שהם היו בני אדם כמו בכל מקום אחר: בנו ערים, כרתו יערות, כבשו שטחים, סחרו בנשק וניהלו פוליטיקה מורכבת. לראות בהם "ילדי טבע" זה אולי פואטי, אבל להכיר בהם כחברות אנושיות מורכבות, זה יותר נכון וגם יותר מכבד.