הפגנה בחיפה נגד האלימות בחברה הערבית, אוגוסט 2023 / צילום: Shutterstock
אדהם ונזים נסאר, אב ובנו בן ה־15, נורו השבוע למוות בנצרת, לאחר שעסקו בהתקנת מצלמות אבטחה לעוד תושב שנמאס לו מהפשיעה בעיר. מוות כמעט שגרתי, ודאי כשמדובר במגזר הערבי (255 נרצחים בשנה שעברה ויותר מ־10 מתחילת 2026). ולא בלי קשר, תושבי חיפה החלו לשלם החודש היטל שמירה מיוחד, נוסף לארנונה הרגילה. 2.32 שקלים לשנה לכל מ"ר בנוי, למימון ניידות, אופנועים ומאבטחים מקומיים שיסיירו בעיר ובתקווה ימנעו את הרצח והשוד הבאים.
● עד 12 אלף שקל בשנה: ההודעה שקיבלו אלפי מילואימניקים
● כבר לא רוצים דירה: שיעור משקיעי הנדל"ן הגיע בחודש שעבר לשפל היסטורי
חיפה לא המציאה כלום ורק הצטרפה ליותר מ־20 רשויות מקומיות, שכבר הוסיפו את היטל השמירה למס העירוני. בתל אביב, למשל, ההיטל הזה הוא חלק מהארנונה 10 שנים והשנה הוא כבר עומד על 2.98 שקלים למ"ר בנוי. בטירת הכרמל ליד חיפה משלמים כבר שנה היטל שמירה של 2.37 שקלים למ"ר בנוי, צמוד למדד.
השאלה איך השלמנו עם ההפרטה וגלגול האחריות של הביטחון שלנו - הדרישה הכי בסיסית של כל אזרח מהמדינה. הבנה שהמשטרה לא מסוגלת בעצמה, ושעדיף לחיות בעיר שלפחות מסוגלת לממן את השמירה בעצמה.
"תסתדרו בכוחות עצמכם"
השבוע פורסם כי הכנסות המדינה מהמסים שלנו עמדו בשנת 2025 על יותר מ־509 מיליארד שקל. שיא חדש. בחלוקה ל־2 מיליון משפחות שחיות פה, זה אומר שכל משפחה שילמה לקופה הציבורית כ־250 אלף שקל בממוצע. ומאחר שהשכבות החלשות לא באמת יכולות לשלם, תבינו לבד על מי נופל רוב הנטל.
הקטע הוא מה אנחנו מקבלים בחזרה, כשאפילו הביטחון האישי שלנו אינו חלק מאותם מסים, והוא גם לא ממש קיים. לאחרונה למשל, כמו שסיפר בכנסת חיים נוגלבלט, יו"ר איגוד הקב"טים ובעצמו קב"ט בני ברק, העירייה החליטה שעובדות סוציאליות שיוצאות לביקורי בית, "שלא צריך להרחיב על הבעיות שיש שם", יוכלו לבקש ליווי של מאבטח. המשטרה, לדבריו, הבהירה להם ש"אין סיכוי בעולם ששוטר ילווה אותה, גם ככה יש בעיית כוח אדם, תסתדרו בכוחות עצמכם". אז העירייה שולחת מאבטח עירוני. אבל אם חלילה מתפתחת אלימות, "הוא לא יכול להתערב, כי אין לו סמכות להיכנס לבית של מישהו אחר". ואם זה לא היה עצוב, זה היה מצחיק.
כשמרכז המחקר והמידע של הכנסת נדרש לעניין, לקראת הדיון בהפיכת תוכנית השיטור העירוני להוראת קבע (אחרי כ־14 שנה של הוראות שעה מתגלגלות), עלו שאלות לגבי אפקטיביות התוכנית. האם למשל השוטרים המוקצים לה באים על חשבון כוח האדם בתחנות המשטרה, סוגיה שלא התקבל עליה מענה מספק מהמשרד לביטחון לאומי. מעבר לכך, מודל התקצוב - שמתנה העברת תקציבי ממשלה מול כסף שמגיע מהשלטון המקומי (דרך אותו היטל שמירה או כל פתרון אחר), מהווה כמובן חסם כניסה לרשויות חלשות, שלא פעם הכי זקוקות לאותם פתרונות. העיר מודיעין עילית למשל הודיעה במפורש שזו הסיבה שהיא לא נוטלת חלק בשיטה.
רק בנובמבר ערכה הוועדה לביטחון לאומי בכנסת ישיבה בנושא תוספת לכוחות השיטור העירוני. באופן לא ברור, נאמר בוועדה, נערך כעת פיילוט לאותן סיירות דווקא בערים שלומי וקרית שמונה - לא ממש מודל קלאסי של פשיעה. בפועל, נראה שהן נבחרו בעיקר כי המדינה ממילא רצתה לשפוך תקציבים ומשרות על יישובי הצפון האומללים שלנו (כ־25 מיליון שקל לכל אחת לטובת הפיילוט).
"ירי דו־צדדי מחכה לנו"
ככה בעיקר נראה עסק לא מנוהל. כמו שאמר יו"ר הוועדה צביקה פוגל, "הירי הדו־צדדי מחכה לנו. אני מוטרד. שיטור עירוני, כיתות כוננות, פקחים, סיירת ביטחון, כל אלה באותו מרחב הציבורי".
מייק כהן, ראש מדור שיטור עירוני מאגף המבצעים של משטרת ישראל, הודה בכנסת כי "למעשה, אין סנכרון בנושא הביטחון בין משטרת ישראל לבין אותן סיירות". הבעיה, כפי שאמר כהן, היא ש"כמות עצומה של רשויות מפעילות מאבטחים במרחב הציבורי, וכל אחד עם נראות שונה, מדים שונים, חימוש שונה". אורי בוצומנסקי, מהייעוץ המשפטי של המשטרה, הבהיר כי לאותם מאבטחי סיירות אכן אין שום סמכויות במרחב הציבורי של הרשות, "מעבר לסמכויות שנתונות לכל אדם", מה שעשוי לדבריו להשתנות רק בחקיקה.
אבל אנחנו עדיין לא שם. השאלה מי הבא שישלם את המחיר, וכמה מהיר, כואב ועצוב הוא יהיה.
כוכבי השבוע
מצוין: כשחוב ישראלי נושא ריבית של 1% מעל ארה"ב
השבוע גייסה המדינה חוב, עוד חוב, בסך 6 מיליארד דולר. פחות מ־1.5% מסך החוב שרובץ לכולנו על הגב, שכבר עומד על 1.4 טריליון שקל ונושא ריבית של יותר מ־60 מיליארד שקל בשנה.
ובכל זאת, ההיענות הגדולה של גופים ומדינות שביקשו להלוות לנו (ביקושים של פי שישה), ובעיקר תנאי ההלוואה, מוכיחים שוב שבעולם יודעים שאנחנו פה בשביל להישאר, לפחות לטווח של 30 שנה (המועד האחרון לפירעון החוב). גם העובדה שהמדינה יודעת לגייס שמות כמו בנק אוף אמריקה, סיטי, דויטשה בנק וגולדמן זאקס כחתמים לגיוס, מלמדת שאנחנו לגמרי בקהילה הנכונה.
בשורה התחתונה, הריבית בחוב הטרי הציגה פער של 0.9%-1.25% לעומת תשואת אג"ח ארה"ב לטווחים דומים. 1.02% בממוצע - שיפור של 34% לעומת הנפקת אג"ח שבוצעה בעיצומה של המלחמה ב־2024. כששוב רוחות מלחמה באוויר, זו סיבה לחגיגה.
בלתי מספיק: מה עבר בראש של שר הכלכלה
לכוכב השלילי אין הפעם תחרות. היריעה פה בטור קצרה מלפרט את האיוולת ב"סל של המדינה", שהציג השבוע שר הכלכלה ניר ברקת במסיבת עיתונאים מיוחדת שכינס. בקצרה, למי שפספס: מדובר בסל של 100 מהמוצרים "הנמכרים ביותר בישראל". הרשת שתציע את המחיר הנמוך ביותר לאותו סל תוכרז כזוכה על ידי המדינה. זאת, בתנאי שיש לה לפחות 40 סניפים בפריסה ארצית (קריטריון שמשאיר את שופרסל, רמי לוי, קרפור, יוחננוף, ויקטורי ומחסני השוק).
קשה לחשוב על מישהו שיכול להבין את המהלך. כלכלית (התערבות בתמהיל הקניות שלנו ובמבצעי הרשתות? הבטחה לקמפיין בסך 50 מיליון שקל לזוכה?), בריאותית (קוקה קולה? מבחר סוגי בירות? דגני בוקר כריות?), ואפילו ציונית (למה לבחור מוצרים מיובאים כשיש חלופה כחול־לבן?), עד שקשה שלא לתהות שמא מדובר ב"הטרלה" או בניסוי כלשהו שעורך עלינו שר הכלכלה.