ח''כ דוד ביטן / צילום: נועם מושקוביץ'/דוברות הכנסת
אחרי שנים שבהן מיליוני שקלים שנצברו בשוברי מתנה ותווי קנייה לא מומשו, ולעיתים פשוט נשכחו, שוק השוברים בישראל עומד בפני שינוי עמוק. בעוד יומיים (ג') היו אמורים להיכנס לתוקף תיקונים מהותיים שאישרה ועדת הכלכלה של הכנסת, המרחיבים את תחולת חוק שירותי תשלום ומטילים על החברות המנפיקות חובות יידוע, השבה ושקיפות חסרות תקדים.
● כמה מתנות והטבות קיבל העובד הישראלי הממוצע בשנת 2025?
● מתי בכל זאת נשלם? סימני השאלה שעולים סביב רפורמת היבוא האישי
בסיום הדיון בוועדת הכלכלה היום (א') יו"ר הוועדה דוד ביטן (הליכוד) אמר שהוא מוכן לשקול ארכה באורך של כ-4.5 חודשים לחברות המנפיקות את תווי הקנייה להיערך מספר חודשים נוסף, והתקנות יועברו להתייחסות הציבור. אם אכן תצא לפועל, חשוב להבין כי הרגולציה החדשה היא לא רק טכנית. עבור החברות הפועלות בענף, מדובר בשינוי שעשוי לעלות מיליוני שקלים - הן בהיערכות תפעולית וטכנולוגית, והן בחשיפה משפטית גוברת, בעיקר לתביעות ייצוגיות.
הדיון, שניזום על ידי איגוד לשכות המסחר, התבסס על מסמך תגובה לתקנות שהגיש בימים האחרונים לחברי הכנסת. כאמור, לא מדובר בתקנות חדשות, אלא החמרה של כללים שכבר קיימים - אלא שהפעם מבקשים בכנסת להחיל אותן כבר בימים הקרובים. עד היום התקנות חלו על תווי קנייה ושוברי מתנה תוך פטור מחלק מהוראות חוק שירותי תשלום, אך במקביל הטילו חובות מסוימות על מי שמנפיק אותם.
התקנות טרם נכנסו לתוקף בתום הדיון בוועידה, והסוגיות המשפטיות נשלחו לעבודת מטה של משרד המשפטים שייבחן אם יש צורך להעביר אותן להתייחסויות הציבור.
התקנות אושרו - ורק אחר כך התברר עומק הבעיה
הרגולציה מבדילה בין תווים דיגיטליים, שבהם ניתן לזהות את מחזיק התו, לבין תווי קנייה פיזיים - כרטיסים או שוברי נייר שמחולקים, למשל, בוועדי עובדים כשי לחגים. בתווים הפיזיים אין שיוך לאדם מסוים, אלא אם המחזיק בוחר להפוך אותם לדיגיטליים. למרות זאת, ההוראות החדשות חלות לא רק על רשתות המזון הגדולות, אלא גם על מועדוני צרכנות שונים - ועבורן מדובר בנטל כבד .
ברוב המקרים, התווים דווקא ממומשים. למעלה מ-90% מהם מנוצלים כבר בחצי השנה הראשונה מאז הנפקתם, אם כי במועדוני צרכנות הנתון מעט נמוך יותר. ועדיין, הדרישות החדשות מקרבות את התו למעמד של כרטיס אשראי מוגבל בזמן. כך למשל, אם נותרה יתרה של יותר מ-20 שקלים, החברה מחויבת ליידע את מחזיק התו כמה כסף נשאר לו.
גם נושא התוקף משתנה. כיום, תו קנייה תקף לחמש שנים ושובר מתנה לשנתיים, עם אפשרות להארכה לבקשת הצרכן. כעת מוצע להאריך את תוקפם של שוברי מתנה לעשר שנים, כאשר היתרה היא 150 שקלים ומעלה - מה שמחייב את החברות לנהל מאגרי מידע, לאתר לקוחות ולפנות אליהם ביוזמתן.
בענף מזכירים שהמודל העסקי נשען גם על הנחות שניתנות מראש - שובר בשווי 100 שקלים נמכר לעיתים בפחות - ועל כך שלא כל התווים ממומשים. החלה רטרואקטיבית של התקנות על תווים קיימים שוברת את נקודת האיזון הזו, במיוחד כשמחירי ההטבות משתנים עם הזמן.
גם הדרך שבה התקנות קודמו יוצרת אי־נוחות. בניגוד למקובל, הן כבר אושרו - ורק אחר כך התברר עומק הבעיה. בעקבות החשש מפגיעה בעסקים, בעיקר הקטנים שבהם, ביקש שר המשפטים לקיים דיון מחודש בוועדת הכלכלה. יו"ר הוועדה, ח"כ דוד ביטן, בחן דחייה של מועד הכניסה לתוקף ושלח את הצוות המשפטי להידברות עם משרד המשפטים - שבסיומה התברר כי ייתכן שלא יהיה מנוס מהחזרת התקנות להערות הציבור.
"הדיון הציף מחדש סתירות וחורים רגולטוריים"
עו"ד נועה וילינגר, שותפה במחלקת הליטיגציה והרגולציה המונעת במשרד אגמון עם טולצ'ינסקי, מסבירה כי מדובר בהמשך ישיר למהלך רגולטורי מתמשך שהחל כבר בחוק שירותי תשלום משנת 2019, עבר דרך תקנות ופטורים זמניים, והבשיל לתיקון מהותי ביולי 2025. "המחוקק בחר להחיל על אמצעי תשלום מסוימים, בהם תווי קנייה ושוברי מתנה, הוראות נוספות, ולחדד סעיפים שהיו קיימים אך לא נאכפו בפועל", היא אומרת.
במוקד עומדות חובת ידוע לצרכן, חובת השבה במקרה של גבייה ביתר, וחובת שחזור יתרה והקפאת השימוש באמצעי התשלום לבקשת מי שנחזה כמחזיק בו. לצד זאת, מוקנות לרגולטור סמכויות חריפות יותר: הפסקת ביצוע פעולות תשלום, שמירת כספים בנאמנות, השבת כספים למשלמים - ואף איסור התקשרות של עוסק לתקופה של עד שנתיים.
הסנקציות האלה, על פי גורמים בענף, אינן זניחות בכלל. כל הפרה עשויה לגרור עיצום כספי של עשרות אלפי שקלים, ובמצטבר - חשיפה לעיצומים במיליונים. לכך מתווספת אחריות אישית של נושאי המשרה בחברות המנפקות את תווי המתנה, וסיכון ממשי לתביעות ייצוגיות, בעיקר סביב סוגיות של אי-יידוע לצרכנים, פקיעת תוקף והשבת כספים.
על פי גורמים בענף ווילניגר, אי הבהירות בנושא התקנות החדשות עדיין גדולה. "הדיון שנערך בוועדת הכלכלה היום הציף מחדש סתירות וחורים רגולטוריים שלא קיבלו מענה במהלך החקיקה. עבור החברות המנפיקות, חוסר הבהירות הזה הוא סיכון משפטי ותפעולי - במיוחד בלוחות זמנים דחוקים שמקשים על הטמעה טכנולוגית מסודרת", מסבירה וילניגר.
תהליך החקיקה הותיר סימני שאלה
המתח בין החקיקה החדשה לחוקים קיימים, ובראשם חוק הגנת הצרכן וחוק הגנת הפרטיות, מוסיף שכבה נוספת של מורכבות. כך למשל, מצד אחד התקנות מחייבות השבה במקרה של ביטול עסקה, ומצד שני, בעסקאות ששולמו באמצעות תווי קנייה או שוברי מתנה - זכות הביטול לא חלה. התוצאה היא מעין אזור אפור משפטי, שעלול להפוך כר פורה להליכים משפטיים ארוכים ויקרים.
בחברות עצמן מנסים לשדר מוכנות לכניסת המהלך. ליאת בלייברג, סמנכ"לית הכספים של Swish (מבית "נופשונית"), המנפיקה תווי קנייה וארנקים דיגיטליים, אומרת כי החברה תומכת במהלך האסדרה. "הרגולציה הקיימת כבר לא התאימה להתפתחות המואצת בעולם הגיפט קארד. המצב החדש צריך לייצר שקיפות ותקשורת ברורה - וזה עיקרון שאנחנו בעדו", היא אומרת.
עם זאת, גם בלייברג מודה כי תהליך החקיקה הותיר סימני שאלה. "דברים רבים נותרו לא ברורים ומקשים על ההתנהלות. לכן נכון היה לדייק את ההוראות וליצור נהלים אחידים ולא נתונים לפרשנות". לדבריה, החברה נערכה לרגולציה החדשה בחצי השנה האחרונה, הן טכנולוגית והן תפעולית, ומדגישה כי "מעולם לא היה מצב שבו לקוח עם שובר שפג תוקפו לא קיבל מאיתנו מענה".
בכך, השאלה הגדולה נותרת פתוחה: האם התקנות החדשות אכן יגדילו את שיעורי המימוש של תווי הקנייה הרדומים, או שמא יובילו בעיקר לעלייה בעלויות של החברות המנפיקות ולגל של התדיינויות משפטיות. כך או כך, ברור שכסף רדום בשוק השוברים כבר לא יוכל להישאר מחוץ לרדאר הרגולטורי - והחברות יידרשו לשלם מחיר על כל חריגה.