אילוסטרציה: Shutterstock, Vitalii Vodolazskyi
הכותבת היא עורכת דין, שותפה במשרד פירון ושות', מנהלת תחום דיני משפחה
כמה ילדים זה מספיק? שאלה מעניינת זו נדונה בפסק דין שניתן בחודש שעבר בבית הדין הרבני בפתח תקווה, במסגרת תביעת גירושים שהגישה האישה.
● אברך תבע מזונות מאשתו בגלל משכורת נמוכה. מה קבע בית המשפט?
● עד איזה גיל חשיפה לעירום בין הורים לילדים נחשבת לגיטימית?
בני הזוג נישאו בשנת 2020, ונולד להם בן יחיד. האישה מעוניינת להביא ילדים נוספים, ולכן הסירה את ההתקן התוך-רחמי, אך הבעל סירב להביא ילדים נוספים, ולכן בתחילה נמנע מקיום יחסי אישות בכלל, ובהמשך נקט אמצעי מניעה מצידו.
האישה ביקשה להתגרש, אולם הבעל טען כי הוא אוהב אותה ומעוניין בשלום בית, ולכן אינו משתף פעולה עם קידום הגירושים. בעקבות זאת האישה עתרה לחייב את הבעל לתת לה גט ואף לשלם לה את דמי הכתובה להם התחייב בעת הנישואים.
לטענת הבעל, כדי להמנע מגירושים, הוא מוכן כעת להביא לעולם ילד נוסף, ולגבי ילדים נוספים בעתיד, הוא מבקש לדון בכך במועד המתאים ובכפוף למצבם הכלכלי של הצדדים באותה עת.
בית הדין הרבני לא השתכנע כי הבעל מעוניין באמת בילד נוסף, ואף ציין כי הבאת ילד בניגוד לרצון הבעל תאמלל הן אותו והן את הילד.
ברור כי קיימים פערים בתפיסת העולם של בני הזוג. הבעל מסתפק בילד אחד ומבקש להגביל את מספר הילדים בהתאם למצבם הכלכלי ולתנאים נוספים - בעוד האישה מעוניינת בילדים נוספים, אף שהיא מודעת לקשיי הפרנסה.
לכאורה, די היה בכך כדי להביא לגירושים, אולם בבית הדין הרבני נדרשת האישה להוכיח עילת גירושים המוכרת בהלכה היהודית, ומכאן נולד הדיון בשאלה לכמה ילדים מחויב הבעל להסכים.
גישה פרשנית למצוות פרו ורבו
אין מחלוקת בפסיקה ההלכתית כי סירוב או אי-יכולת של הבעל להביא ילדים כלל מהווים עילת גירושים תקפה. הנימוק לכך הוא האמרה התלמודית "בעינא חוטרא לידה ומרא לקבורה" - כלומר, האישה זכאית לדרוש לפחות ילד אחד, שיתמוך בה בזקנתה וידאג לקבורתה. עילה זו אינה מסייעת לאישה בתיק זה, מאחר שלבני הזוג כבר נולד ילד.
לכן פנו הדיינים לבחון האם אישה מחויבת במצוות פרו ורבו, אשר לפי התורה מוטלת על הבעל בלבד (על-פי "שולחן ערוך", כדי לקיים את מצוות פרו ורבו, יש להוליד בן אחד ובת אחת לפחות). בעניין זה קיימות דעות חלוקות, ויש הסבורים כי האישה אינה מחויבת במצוות פרו ורבו מהתורה, אך מוטלת עליה חובה מדרבנן.
כך או כך, הדיינים הסכימו כי גם אם ניתן להכיר בחובה מדרבנן, אין בה כדי ליצור עילת גירושים בנישואים שהם מן התורה, ולכן עילה זו בלבד אינה מספקת לכפיית גט על הבעל.
על-מנת לסייע לאישה, בית הדין הרבני בחר בגישה פרשנית, לפיה אף שהאישה אינה מחויבת אישית במצוות פרו ורבו, היא מהווה שותפה מהותית לקיומה, בהיותה היולדת. לפיכך, מעמדה הוא של מי שמסייעת לבעלה בקיום המצווה. המשמעות היא שאם הבעל מסרב להביא ילדים נוספים - הוא לא רק מונע מעצמו את האפשרות לקיים את מצוות פרו ורבו, אלא גם שולל מהאישה את הזכות לסייע לו בקיום המצווה.
אם כן, בית הדין הרבני מבחין בין בעל שאינו מסוגל להביא ילדים - לבין בעל שאינו רוצה בכך. במקרה הראשון, רק אי-יכולת מוחלטת להוליד ילדים תשמש עילה לגירושים, אך במקרה השני, גם סירוב להביא ילדים נוספים עשוי להוות בסיס לחיוב בגט.
בית הדין חיזק את החלטתו בהתייחסות נוספת להתנהלות הבעל, אשר כדי להימנע מהבאת ילדים נוספים, נקט שתי פעולות האסורות הלכתית: הימנעות מיחסי אישות בזמן הנישואים ושפיכת זרע לבטלה.
לאור האמור, בית הדין הרבני פסק כי הבעל מחויב לתת גט ולשלם לאישה את כתובתה.