הוא שותה חמש פחיות קולה ביום, פותח כל בוקר בארוחת מקדונלד'ס, משתמש באייפון שלו רק לשיחות ונמנע לחלוטין מפעילות גופנית. על פניו, אורח חייו של וורן באפט לא אמור לשמש כמודל לחיקוי. אך בכל זאת, המשקיע האגדי בן ה-95 ראה דבר או שניים בחייו. בראיון נדיר ל-CNBC, שנערך לפני כחצי שנה ושודר לאחרונה, חשף באפט צדדים פחות מוכרים באישיותו - כאלו העוסקים בחינוך, מגדירים מחדש את היחס לפוליטיקה ומביטים על החיים בפרספקטיבה רחבה.
● המנכ"ל שהימר על קריפטו לא מאבד תקווה: "התנודתיות במחיר הביטקוין היא פיצ'ר ולא באג"
● "השד יצא מהבקבוק": האזהרה החדשה של וורן באפט
"העצה היחידה שאני נותן לזוגות טריים היא לעולם לא להשתמש בסרקזם עם ילדיכם", אמר למראיינת בקי קוויק בתוכנית המיוחדת "Warren Buffett: A Life and Legacy". "כלומר, עבורכם זה אולי רק סרקזם, אבל עבורם זו צליפה על הגב שהם לעולם לא ישכחו".
הגישה הזו אינה מוגבלת רק לגידול ילדים. במהלך הראיון מדגיש באפט שוב ושוב את חשיבותו של "טוב הלב" לעולם. "הייתי מבקש מכל אחד לאתגר אותי בשאלה האם גילוי של טוב לב יכול להזיק לו באיזושהי דרך, והאם האושר בעולם לא היה גדל אם בכל בוקר אנשים היו אומרים לעצמם: 'דברים טובים ורעים יקרו לי היום, אבל אני יכול להיות טוב לב כלפי כל אחד'".
נראה כי טוב הלב הזה מושפע עמוקות גם מגילו של באפט. "עליך להיות חכם יותר במחצית השנייה של חייך מאשר בראשונה", הסביר. "ואם הדברים הסתדרו עבורך - אם הם התנהלו כשורה - עליך להיות אדם טוב יותר במחצית השנייה של חייך".
"אנשים הפכו לכל כך שבטיים"
בעלי עסקים רבים, בישראל ובעולם, מוטרדים מהשאלה האם וכמה עליהם להביע עמדה פוליטית. נראה שגם באפט התחבט בכך לאורך הקריירה שלו ועבר תהליך של שינוי. "לפני כמה שנים סברתי שאתה זכאי להשמיע את קולך, גם אם יש לך מאות אלפי עובדים ומיליוני בעלי מניות", אמר.
"אבל בחנתי זאת מחדש, כי אנשים הפכו לכל כך שבטיים. אין שום סיבה שמוקדן שעונה לטלפונים יצטרך להתמודד עם לקוחות בעלי דעה שלילית על החברה רק בגלל משהו שאני אמרתי. אם אני רוצה לדבר כאזרח פרטי, עליי להתפטר מברקשייר. הפכתי למזוהה כל כך עם החברה, שכל עוד אני מדבר באסיפה השנתית, אנשים יזהו זאת עם קולה של ברקשייר. לעובדים לא מגיע לספוג את זה, וגם לחברות לא. לכן נסוגתי מכך".
"הפקנו יותר הנאה מדברים שלא עבדו"
במהלך השיחה, באפט דיבר גם על השקעות, אך מזווית לא שגרתית. הוא סיפר, למשל, מדוע ויתר על הימורי סוסים עוד כשהיה בתיכון: "אחד הדברים הראשונים שלומדים במרוצי סוסים הוא שאתה יכול לנצח מרוץ אחד, אבל אתה לא יכול לנצח את השיטה... היו לי כמה סוסים בראש, אבל הפסדתי את כל הכסף כבר במרוץ הראשון.
"ואז עשיתי את הדבר המטופש ביותר שאפשר לדמיין - פשוט המשכתי להמר בכל מרוץ ומרוץ. כשחזרתי הביתה הייתי מופסד ב-50 דולר. הלכתי למסעדת 'הווארד ג'ונסון' כשבידי דולרים בודדים, קניתי לעצמי ארוחה מהודרת וישבתי שם וחשבתי על זה כל הדרך חזרה ברכבת. זה היה הסוף של מרוצי הסוסים".
כישלונות והפסדים ליוו אותו גם בהמשך הדרך בברקשייר, אך אליהם הוא מתייחס בגישה שונה בתכלית: "כל מה שרציתי שיקרה, הסתדר... זה לא אומר שכל מה שעשינו הצליח, אבל אני לא יכול לדמיין הנאה גדולה יותר מזו שהייתה לי בניהול ברקשייר. הרבה פעמים, צ'ארלי (מאנגר) ואני הפקנו יותר הנאה מהדברים שלא עבדו מאשר מאלו שהצליחו".
זו גם התחזית שלו לעתיד של ברקשייר, ביום שאחריו: "היא תמיד תהיה בתנועה, אבל ברובה היא תתרחב. מדי פעם יהיו דברים שייעלמו... יהיו לנו חברות שבעוד 50 או 100 שנה כבר לא יהיו רלוונטיות בכלכלה של אותו עולם, אבל יהיו לנו הרבה יותר חברות חדשות שיתפתחו. אנחנו יכולים ללכת לכל מקום שאליו המדינה תלך, ואנחנו יכולים ללכת עם ההון".
