לאחר ששר האוצר בצלאל סמוטריץ' בלם את היטלי ההיצף שיזם שר הכלכלה ניר ברקת הן על קנאביס מקנדה והן על אלומיניום מסין, ברקת פנה היום (ב') לוועדת הכספים בבקשה לשנות את התהליך להטלת היטלי היצף. זאת במטרה לעקוף את משרד האוצר, את ועדת הכספים עצמה או את שניהם, ולהסתנכרן עם שיטות פשוטות יותר שמקובלות בארה"ב ובאיחוד האירופי. משמעות היטלי ההיצף היא הגנה על התעשיה המקומית ממחירים "זולים מדי", אך זה מגיע לפחות בטווח הקצר על חשבון הצרכנים.
● סמוטריץ' פוסל את היטל ההיצף של ברקת על יבוא אלומיניום
● מתקרב הדד-ליין לאישור תקציב המדינה: הוגש לכנסת באיחור וללא רוב מובטח
בשנה האחרונה, משרד האוצר פסל שני ניסיונות של משרד הכלכלה להגן על התעשיה המקומית באמצעות "היטלי היצף". זו טכניקה שנועדה להגן מפני "יבוא בהיצף" (דאמפינג), כלומר כשמדינה מייצאת במחיר זול במיוחד (לעתים מתחת למחיר הייצור), לכאורה במטרה לפגוע בתעשיות אחרות בעולם ובכך להשתלט על נתח השוק שלהן. כדי לנגוד השפעה זו, יוצרים היטל היצף (מעין מכס) שגובה את ההפרש לקופת המדינה, ובכך מונע את כניסת הסחורה הזולה לשוק הישראלי.
פגיעה בתעשיה המקומית
הניסיון הראשון היה על קנאביס מקנדה, תחום שסבל מפיצוץ בועה משמעותית בשוק ההון, אך לטענת יצרנים ישראלים - יצרני הקנאביס מקנדה ייצאו במחיר זול במיוחד שפגע בהם. ועדה של משרד הכלכלה קבעה שיש היצף, ושהוא פוגע בתעשייה המקומית, והמליצה על היטל דרמטי של עד 165% על יבוא מקנדה. משרד הבריאות (הרגולטור של הקנאביס) ורשות התחרות התנגדו שניהם למהלך, וטענו שהוא יפגע בצרכני הקנאביס הרפואי שזקוקים לו כתרופה או כמשכך כאבים. לאחר מכן משרד האוצר הטיל וטו על המהלך, והשר סמוטריץ' אף טען שעבודת הוועדה של משרד הכלכלה לקתה בחסר. מאז הצטמצם מספר החברות היצרניות, אך סך הייצור המקומי המשיך לעלות.
הסיפור חזר על עצמו בנושא האלומיניום: ועדה של משרד הכלכלה קבעה שיבוא האלומיניום מסין שמתחרה עם התעשיה הישראלית הוא זול מדי ופוגע בה והמליצה על היטל היצף של 105%. במקרה הזה גם הציגו שלל תקדימים מהעולם לחסימה של יבוא האלומיניום מסין, אם כי בשיעור נמוך יותר מאשר זה שהוצע בישראל (למעט בארה"ב וקנדה). גם כאן הייתה דעת מיעוט בוועדה שלא התקבלה. וגם כאן, למרות שנרשמו יותר התלבטויות מאשר בקנאביס - שר האוצר סמוטריץ' החליט להטיל וטו על ההחלטה מתוך טענה שזה ייקר את מחירי הדיור, וסין ביטלה חלק מהסבסוד שלה שהצדיק את היטל ההיצף מלכתחילה.
כפי שניתן לראות, האוצר מחזיק בכוח וטו משמעותי מאוד בכל הנוגע להיטלי היצף. גם אילו האוצר היה מאשר את ההיטל, הוא היה מגיע לוועדת הכספים שהייתה יכולה גם לשנות את גובה ההיטל. יש לכך תקדים בעבר, כשהיטל היצף על מלט עבר את כל השלבים, אך ועדת הכספים איינה אותו לכדי היטל של 0.25% בלבד. את התהליך הארוך הזה ברקת מתכוון לשנות, בהתאם למודלים המקובלים בארה"ב ובאירופה, תוך מתן סמכות נרחבת בהרבה למשרד הכלכלה בראשותו.
המודלים האפשריים לטיפול במצב
במצגת שהציג השר ברקת בפני ועדת הכספים, הוא מונה שני מודלים אפשריים מבחינתו: המודל האמריקאי כולל שתי ועדות שונות של גורמי המקצוע, אחת שחוקרת האם יש בפועל יבוא בהיצף של מוצר מסוים ממדינה כלשהי, והשנייה שחוקרת מה הנזק לתעשייה המקומית ואת הקשר הסיבתי ביניהם. המודל האירופאי כולל ועדה אחת שחוקרת את שני החלקים (כמו בישראל), ולאחר מכן אישור של שר הסחר (המקביל לשר הכלכלה בישראל). לעומת זאת, בישראל יש חקר של הדרג המקצועי, לאחריו ועדה מייעצת, ואז שר הכלכלה מאשר. לאחר מכן יש לשר האוצר סמכות לאשר או לפסול את ההיטל, ואז ההחלטה הסופית לגבי גובהו עוברת לוועדת הכספים.
שיטה זו, על פי ברקת, מקשה משמעותית על היטלי היצף. ואכן, כאלה כמעט שלא הוטלו בישראל (וגם שכן, בשיעור מינימלי) לעומת 47 היטלים בין 2020 ל-2025 באיחוד האירופי, על פי המצגת של ברקת בוועדת הכספים. עוד הוא טען שהיטלי ההיצף על קנאביס ואלומיניום שסמוטריץ' פסל היו יכולים להועיל מאוד למשק הישראלי.
במהלך הדיונים, נציג אגף תקציבים באוצר עשהאל צור, הגן על החלטות האוצר וציין את ההשפעות השליליות שבעיניהם היטלים היו עלולים ליצור, לרבות ייקור יוקר המחיה והשפעות מאקרו רחבות, בעוד ברקת טוען שההיפך הוא הנכון. יו"ר הוועדה וחבר סיעתו של ברק, ח"כ חנוך מילביצקי, הצטרף לעמדת ברקת וטען בעד היטלי ההיצף ונגד פסילת האוצר אותם.
