ידין קאופמן / צילום: יח''צ תמורה
אישי: בן 66, נשוי + 4, גר ברעננה
מקצועי: יזם הון סיכון, מייסד קרן תמורה, שמתרימה אופציות מסטארט-אפים למטרות אימפקט
● פורטפוליו | היא שותפה באחת הקרנות הגדולות בישראל. זה מה שהיא עושה כל יום ב־23:00
● פורטפוליו | "אבא הראה לי את חשבון הבנק ושאל - כתוב פה 5 או 50 מיליון?"
● פורטפוליו | את החברה הראשונה הוא מכר לטדי שגיא ב־50 מיליון דולר. עכשיו הוא בדרך לאקזיט השני
ילדות ומשפחה: נולדתי בניו יורק לאבא פרופסור לכלכלה בקווינס קולג' ואמא שהייתה סגנית המנהלת של הספרייה. הוריי היו מסורתיים, תמיד למדתי בבתי ספר יהודיים. אני בן יחיד, אז ידעתי שכל התקוות של ההורים שלי תלויות בי, וזה דחף אותי ולהצטיין. בגיל 8 כבר קפצתי מכיתה א' לג'. בתיכון למדתי בישיבה, אבל סטייל אמריקה: תיכון פרטי עם חצי יום לימודי קודש ועברית.
לימודים: אחרי התיכון המשכתי לתואר ראשון בשפה וספרות צרפתית באוניברסיטת פרינסטון וסיימתי בהצטיינות יתרה. משם עברתי לתואר שני במשפטים בהרווארד. שם גם פגשתי את אשתי, ובזמן שחיכיתי שתסיים את לימודיה עשיתי MA בלימודי המזרח התיכון. שנינו ידענו שעם סיום הלימודים נעלה ארצה. אלה היו שמונה שנים מאתגרות אינטלקטואלית והרבה שעות של קריאה וכתיבה ולימודים - אבל לא הייתי מגדיר את זה "קשה".
כל שישי אצל אהרן ברק: בגיל 26 הגענו לישראל, ואחרי ארבעה ימים התחלתי סטאז' אצל שופט העליון דאז אהרן ברק. זו הייתה זכות גדולה. אין הרבה אנשים כמוהו, הוא איש משכמו ומעלה. גאון כמובן, אבל גם בן אדם טוב. ברק ואשתו עזרו לנו מאוד בקליטה. גרנו בדירת חדר וחצי במרכז קליטה בירושלים, עם תינוק בן חמישה שבועות. הם הזמינו אותנו כמעט בכל שבוע לארוחת שישי אצלם.
צבא בגיל 28: שנה וחצי לאחר מכן גויסתי לשירות מקוצר בן ארבעה חודשים. בחודשיים הראשונים עשיתי טירונות בהנדסה קרבית ואחר כך עברתי לקריה, שם עסקתי במשך חודשיים בתכנון אסטרטגי וכתבתי ניירות מחקר.
הון סיכון: עברתי את מבחני הלשכה, אבל לא עניין אותי להיות עורך דין. חיפשתי עבודה עד שנתקלתי בקרן הון סיכון בשם אתנה, שרצתה לצרף אליה מישהו. ב־1986 כמעט אף אחד בארץ לא ידע מה זה הון סיכון, גם לא אני. מנגד, תמיד הייתי יזם באופיי וזיהיתי הזדמנות לעבוד עם אנשים מצוינים כמו דן טולקובסקי, שהיה מפקד חיל האוויר, ושותף נוסף מניו יורק (פרד אדלר, שניהם ייסדו את הקרן - ד"א). הצטרפתי כעמית, בדקתי עסקאות חדשות, ישבתי בדירקטוריונים של סטארט־אפים, למדתי את המקצוע ובהמשך מוניתי לשותף.
וריטאס: בקיץ 1990 טולקובסקי ואני זיהינו הזדמנות והקמנו חברת ניהול לקרנות בשם וריטאס, במקביל לאתנה. שתי הקרנות רשמו לא מעט הצלחות: מרקורי ו־MSystems, שהנפיקו בוול סטריט ואחר כך נרכשו; גילת רשתות לוויין וקלאס דאטה סיסטמס, שנרכשה בידי סיסקו. השווי של החברות באקזיטים לא היה אסטרונומי במונחים של היום, אבל החוכמה בהון סיכון היא להחזיק נתח משמעותי בחברה ולא להידלל, ואת זה לרוב הצלחנו לעשות.
קרן תמורה: עד תחילת שנות האלפיים הייתי כולי בהון סיכון למטרות רווח. אחר כך הפוקוס החל לעבור לפעילויות עם אימפקט. ב־2002 הקמנו את קרן תמורה. הקרן פועלת לפי מודל של תרומת אופציות. אנחנו פונים לסטארט־אפים בתחילת דרכם ומבקשים תרומה בשברי אחוזים של אופציות למטרות חברתיות. אם החברה תצליח בעתיד, התרומה תהיה שווה הרבה כסף (כשהאופציות הופכות לנזילות הקרן מממשת אותן ואת התמורה ממכירת המניות תורמת - ד"א). כמעט תמיד זה פחות מ־1%, ווייז למשל נתנה לנו 0.2% וזה יצא סכום גדול. המנכ"לים והיזמים אומרים לנו, שזה עוזר להם לגייס עובדים ולהגביר מוטיבציה. אם מצטבר כסף מהתרומה, אנחנו תמיד שואלים את החברה לאן הייתה רוצה שנתרום. זה מערב אותה בעשייה הפילנתרופית.
המספרים: עד כה תרמו 955 חברות וגייסנו כ־115 מיליון שקל. שבע חברות תרמו יותר ממיליון דולר כל אחת, בהובלת Riskified (1.8 מיליון דולר), ווייז (1.7 מיליון דולר), ביוקאץ', סייברארק ואאוטבריין. הכסף נתרם בין השאר לארגונים כמו כנפיים של קרמבו, לוחמים ללא גבולות, סחי והגל שלי. אני לא מקבל שכר מהפעילויות. היו לי מספיק הצלחות בהון סיכון כדי להרשות לעצמי את זה, ואין לי כוונה לחזור למודל של השקעות לשם רווח כספי.
הייטק פלסטיני: כמה שנים אחרי האינתיפאדה השנייה מצאתי שותף פלסטיני, סעיד נאשף, ויחד גייסנו קרן להשקעות בסטארט־אפים ברמאללה ( קרן סדארה ונצ’רס), למרות שבאותה התקופה לא היו בכלל כאלה. עזרנו בהקמה, ובתחילת 2011 השקענו בחברות פלסטיניות ראשונות. במבט לאחור שום חברה לא שרדה. היה קושי בגיוס סבבי המשך אחרי ההשקעה שלנו ובניהול מנוסה. הייתה חברה אחת שכמעט הצליחה בגדול והייתה אמורה להיות הבוקינג דוט.קום של המזרח התיכון. היה להם יזם פנטסטי ו־55 עובדים, אבל אז באה הקורונה.
להתרחב לארה"ב: החלטנו להרחיב את המודל המצליח של תמורה לארה"ב, עם מיזם שנקרא A Good Option. אני מקווה שיהיה לזה אימפקט לא פחות גדול. הכסף מיועד לקהילות יהודיות שם.