חתולים בחצר בניין / צילום: תמר מצפי
כשחושבים על סכסוכי שכנים או מחלוקות בין דיירים, בטח בבניין משותף, אנחנו חושבים בדרך־כלל על דייר סרבן שמתנגד לפינוי־בינוי, לרעשים בשעות־לא־שעות, בשימוש בחניה של דייר אחר ללא אישור ועוד. אבל נושא שמעט חומק מהרדאר הוא ריבים סביב האכלת חתולים - שלמרבה הצער מובילים לא פעם לחיכוכים ולסכסוכים יצריים שמגיעים לבתי המשפט.
● סכסוכי שכנים: בין התנגדות לגיטימית להתנגדות קטנונית ומזיקה לבנייה
● חנו בחניה בבניין במשך 48 שנים. בית המשפט קבע שהיא לא שלהם
● סיכום פסיקות השנה בנדל"ן: כללים חדשים בדירות נופש, פינוי־בינוי, מיסוי מקרקעין ודיני משפחה
כך לדוגמה, בימים אלה מתקיים קדם־דיון בתביעה מעניינת על סך 2.6 מילין שקל, שהגישו 294 בעלי דירות נגד בעלי דירות אחרים שמונעים הוצאה לפועל של פרויקט התחדשות עירונית. אחת מהמתנגדים לפרויקט מגדלת 12 חתולים בדירתה, ומאכילה את חתולי הרחוב במתחם.
אותה דיירת טוענת כי היא משמשת דמות מרכזית במרקם החיים הקהילתי של חתולי הקהילה, וכי האכלתם הסדירה תלויה בפעילותה היומיומית. לטענתה, ניתוק מיידי של קשר זה, על־ידי פינוי־בינוי, ללא מענה לחתולים - יוביל לצער בעלי חיים ולפגיעה בשגרת החיים שלהם.
הסכמתה של אותה דיירת להצטרפות לפרויקט נתקלת במחסום נוסף, שכן היא אינה מצליחה למצוא בקרבת מקום דירה שאליה תוכל לעבור עם 12 החתולים שהיא מגדלת בביתה.
מנגד, התובעים טוענים כי מדובר בסירוב חסר סיבה עניינית וכזה שפוגע ביתר בעלי הזכויות, שמעוניינים ברוב מכריע - 97% - לשפר את איכות חייהם. אם הפרויקט לא ייצא לדרך, הם טוענים כי יישארו בדירות ישנות חסרות מרחב מוגן דירתי. עוד טוענים התובעים כי "נבואת זעם" בדבר פגיעה בחתולים אינה יכולה להוות חסם לפרויקט.
בפסיקה עלו מקרים שבהם נטען כי האכלת חתולים פוגעת באיכות החיים של שאר הדיירים, מפריעה לשלוותם, מסוכנת לבריאות ומונעת גישה לנכסים, ובית משפט נדרש לאיזון הנכון בין הזכות לחיות בשלווה ובבטחה לבין חמלה על בעלי חיים. אספנו כמה פסקי דין ששופכים אור על הנושא.
עילת התביעה
הטרדה מאיימת או מטרד ליחיד?
שאלה שעולה מהפסיקה היא מהי עילת התביעה וההליך המשפטי הנכונים. בהליך שהוגש לאחרונה, נתבקש בית המשפט לקבוע אם האכלת חתולים היא הטרדה מאיימת. במקרה זה נקבע כי סכסוך שכנים על רקע האכלת חתולים צריך להתברר במסגרת תביעה אזרחית רגילה, ולא בהליך מהיר של הטרדה מאיימת.
בית המשפט הציע שהאכלת החתולים לא תתבצע בסמוך לביתה של התובעת, ושיש לעשות זאת באופן שיצמצם את ההפרעה לשכנים, כשאמר: "גילוי החמלה והחיבה החושף את צדו האנושי של האדם, ראוי כי יופנה גם לשכניה האנושיים של המשיבה ולא רק לבעלי החיים חסרי הישע".
במקרה אחר, שבו התגלגל סכסוך האכלת החתולים לפיזור רעל עכברים ואלימות פיזית, בית המשפט נתן צו למניעת הטרדה מאיימת וקבע כי שכנה אחת תימנע מלהתקרב לבית השכנה האחרת ותימנע מלאסוף את האוכל והמים שהשכנה תעמיד לרשות החתולים.
הסכנה
תוקפנות חתולים לעוברי אורח
במקרים מסוימים בית המשפט קבע כי האכלת חתולים היא שימוש בלתי סביר במקרקעין המגיע עד למטרד ליחיד, ולכן אישר צו מניעה. במקרה ממאי 2025, שבו אם ובנה המתגוררים בסמוך לבניין מגורים בירושלים מבצעים האכלה נרחבת של חתולים בשביל הגישה הציבורי לבניין, נקבע כי מדובר במטרד חמור ומתמשך, וכי הנתבעים ישלמו 20 אלף שקל לתובעים. עוד נקבע כי הם יוכלו להמשיך בפעילות האכלת החתולים בגינה הציבורית הסמוכה.
בהליך נטען כי האכלת חתולים בכמה נקודות לאורך שביל ציבורי המוביל לכניסה לבית המגורים, גוררת התקהלות של עשרות חתולים באופן יומיומי בכל שעות היום, מובילה לריח ולמראה דוחה ולסכנה בטיחותית לתושבים ולחתולים עצמם.
למרות התוצאה, בית המשפט אמר דברים יפים על הטיפול בבעלי חיים ברחוב וקבע כי אין למנוע זאת באופן גורף: "חברה נאורה נמדדת לא רק ביחסה לבני אדם, אלא גם ביחסה לבעלי החיים החיים בתוכה. האכלה של חתולי רחוב מהווה ביטוי ראוי לרגישות מוסרית ולערבות הדדית כלפי הסביבה והחי שבה, והוא אינו נדיר ובלתי סביר שיש למנוע את קיומו".
שאלת המיקום
על שטח משותף או בסמוך
במקרה נוסף, בבניין עם 89 דירות ובריכה בחצר, בית המשפט קבע כי אכן מדובר במטרד ליחיד, שכן ההאכלה נעשית בסמוך לחניות פרטיות ולשער הכניסה לבניין. הימצאות החתולים באזור הבריכה הובילה לריח לא נעים באזור, ובית המשפט ביקש להעביר את פעילות ההאכלה לנקודה אחת בלבד בחצר המשותפת תוך שימוש בכלים מקובעים. לא ניתן צו מניעה, ולא נפסקו הוצאות כדי לשמור על יחסי שכנות.
במקרה אחר נקבע כי לא מדובר ב"מטרד ליחיד" בשל פתח ייעודי לחתולים בדלת דירתה של הנתבעת, אך נפסק כי הצבת כלי פלסטיק במסדרון הבית המשותף כ"תחנת האכלה" לחתולים היא בנסיבות העניין הסגת גבול ואינה בגדר שימוש סביר. במקרה זה ניתן צו בעניין, ונפסקו הוצאות של 6,000 שקל.
במקרה אחר, שכנה בקומת קרקע נהגה להאכיל מדי יום בחצר המשותפת של הבניין כ־20 חתולי רחוב. שכן אחר התלונן כי פעולה זו גורמת ללכלוך ולריחות לא נעימים, וביקש צו למניעת מטרד.
באותו מקרה נקבע כי לדייר יש זכות לסביבת בית נקייה ושקטה, ואושר צו מניעה שקבע כי המשך האכלת החתולים תהיה מחוץ לחצר המשותפת. בית המשפט קבע כי חירותה של מאכילת חתולים אינה חייבת להתמשש בחצר הבית.
הסכסוכים
מוויכוחים עד לאלימות פיזית
כפי שתיארנו, האכלת החתולים בשטחים ציבוריים בבניין משותף היא מוקד להתנצחויות, והיא זולגת לעתים גם לעימותים פיזיים ואלימים. באחד המקרים ניתן צו להטרדה מאיימת לאחר שהתפתח ויכוח בין שכנה אחת שהניחה חלקי עופות מפוזרים כמזון לחתולים, והשכנה השנייה ביקשה לנקות את המקום עם צינור מים והשפריצה על השכנה שפיזרה את האוכל כך שנרטבה בצורה משמעותית.
במקרה אחר, נטען כי הנאשם זרק על השכנים ביצים, ואף הוגש כתב אישום בנושא. בסופו של דבר בית המשפט קבע כי לא מדובר באירוע פלילי, והנאשם זוכה, אבל אפשר ללמוד מתיק זה כיצד ויכוח על האכלת חתולים יכול להתנפח ולהתעצם.
במקרה אחר נטען כי שכנה היכתה שכנה אחרת באמצעות מטאטא. בית המשפט נתן צו למניעת הטרדה מאיימת לטובת השכנה שמאכילה את החתולים, שלפיו הראשונה לא תתקרב ולא תיגע באוכל ובמים של החתולים, אך ביקש מהשכנה שמאכילה למקם את הכלים מתחת למתקן סילוק האשפה.
אחריות
בית המשפט רוצה מעורבות של הרשויות
בכמה פסקי דין, בית המשפט מתח ביקורת על הרשויות וקבע כי סכסוכים יכולים להיפתר על־ידי התערבות הרשות המקומית ולא ברמה של מתן דוחות, וכי "האכלה מסיבית של חתולי רחוב בתחום דרך גישה ציבורית מציפה צורך ממשי בהסדרה מוסדרת, אחראית ומפוקחת של האכלת בעלי חיים בשטחים ציבוריים".
באחד המקרים, בית המשפט קבע כי על הרשות לפעול בהקדם ובנחישות להקמת פינות האכלה מוסדרות באזורים או ברחובות אשר ידוע כי מתקיימת בהם האכלת חתולים.
במקרה אחר, בית המשפט קבע כי כחלק ממדיניות עירונית ראויה, ניתן לשקול, בין היתר: הקצאת אזורים מוסדרים להאכלת חתולי רחוב, כגון בפינות מוצלות בגינות ציבוריות או בפינות האכלה קבועות; פרסום הנחיות פומביות לתושבים בדבר כללים ראויים להאכלה, היקפה, תדירותה ואזורי ההאכלה המותרים; מינוי נאמני חתולים או נציגי קהילה לצורך תיאום ואכיפה קהילתית, הגברת פעולות וטרינריות של סימון, טיפול רפואי וניקיון סביבתי באזורים מועדים.
גם בית המשפט העליון עמד על אחריות הרשויות כבר לפני 17 שנים וקרא לרשויות לפעול להקמת נקודות האכלה מסודרות בעיר - פעולה בעלת מסר חינוכי שעשויה לצמצם מחלוקות.