יו''ר המועצה הלאומית לכלכלה, אבי שמחון / צילום: שלומי יוסף
רפורמת הפיקדונות שנכללת בחוק ההסדרים 2026 מבקשת לחולל מהפכה במבנה השוק הבנקאי הישראלי. המהלך יאפשר לראשונה לחברות כרטיסי האשראי וגופים חוץ־בנקאיים לקבל רישיון של "בנק קטן", לגייס פיקדונות מהציבור ולאתגר את הדומיננטיות של הבנקים הגדולים. התועלת לציבור לא תבוא רק מצד הפיקדונות - אלא מהצד השני של המטבע: מתן אשראי.
● מתלבטים באיזה פיקדון לשים את הכסף? אלו הפערים בין הבנקים
● בנק ישראל נגד ענף ההשקעות הצומח. ואיך הגיב צבי סטפק?
לפי חישובי האוצר, הגברת התחרות עשויה לחסוך לעסקים קטנים ובינוניים כמיליארד שקל בשנה בעלויות המימון - במידה והרפורמה תצליח, מהשוואה לשוק בבריטניה.
באוצר מחדדים כי הרפורמה לא תביא בהכרח לירידה בריבית הממוצעת במשק, ואולי אף תעלה אותה. הסיבה לכך נעוצה בעובדה שכיום כ־40% מהעסקים הקטנים והבינוניים אינם זוכים לגישה לאשראי בשל רמת סיכון גבוהה. הציפייה היא כי בעקבות הרפורמה, גם עסקים אלו יוכלו לקבל מימון - אמנם בריבית גבוהה יותר שתשקף את הסיכון, אך עצם הנגישות לאשראי תשתפר. במקביל, עסקים שכבר נהנים כיום מגישה למקורות מימון, צפויים לראות ירידה במחירי האשראי בעקבות התגברות התחרות.
ובינתיים, מאחורי הקלעים מתנהל מאבק בין המועצה הלאומית לכלכלה שבמשרד ראש הממשלה, בראשות פרופ' אבי שמחון, לבין האוצר ובנק ישראל. בניגוד למחלוקות העבר בין שמחון לאוצר, שנטו להיות פוליטיות ותקשורתיות (כדוגמת התוכנית השנויה־במחלוקת לפיצוי בעלי משכנתאות), הפעם מדובר בדיון שנראה מקצועי ולגיטימי.
מלכודת חברות האשראי
שמחון מזהיר כי הרפורמה במתכונתה הנוכחית עתידה להיכשל, ומציע שינויים המסתמכים על לקחי רפורמת שטרום מלפני כעשור. החזון אז היה ברור: הפרדת חברות כרטיסי האשראי מהבנקים כדי שיהפכו למתחרות ישירות. "כולם מבינים שהדבר הכי הגיוני הוא שחברות כרטיסי האשראי יהפכו לבנקים", אומר שמחון. "יש להן את הידע ואת הקשר ללקוח - מה שצריך תיאורטית כדי להצליח".
אלא שזה לא קרה. הסיבה, לפי שמחון, היא התלות הקריטית שנותרה בבנקים כמפיצי הכרטיסים. נכון לסוף 2024, קיימים בישראל כ־7.2 מיליון כרטיסים בנקאיים לעומת 4.2 מיליון כרטיסים חוץ־בנקאיים. אמנם האחרונים צומחים מהר יותר (420 אלף כרטיסים חדשים ב־2024 לעומת 290 אלף בנקאיים), אך הבנקים עדיין שולטים בכשני שלישים מהשוק. המודל הקיים משמר את הכוח אצלם: הבנק מנפיק ומפיץ, החברה מתפעלת - ושניהם חולקים ברווחים.
במועצה הלאומית לכלכלה מסבירים כי הבנקים נהנים מרווח כפול: הם גוזרים נתח מעמלות הסליקה וההנפקה בכל רכישה בכרטיס האשראי, ושותפים ברווחי מסגרות האשראי. אולם מעבר לרווח, המבנה הנוכחי מעניק לבנקים כוח הרתעה; במועצה מכירים מקרים בהם ניסיונות תחרות אגרסיביים מצד חברות כרטיסי האשראי נענו בסנקציות, כמו העברת לקוחות חזקים לחברה מתחרה.
התוצאה היא חברות כרטיסי אשראי ש"יושבות בפינה": הן רווחיות, אך נמנעות מ"לעלות כיתה" ולהפוך לבנקים מלאים. במועצה מתארים זאת כ"סירוס" של חברות האשראי - יש להן את היכולת להתחרות, אך הן חוששות שהבנקים "יורידו להן את הראש" בתחום הליבה שלהן אם יעזו לאתגר את הסטטוס קוו.
ההצעה של שמחון
הצעת המועצה הלאומית לכלכלה, שגובשה בשיתוף דרור שטרום שהוביל את הרפורמה המקורית, כוללת צעד רדיקלי: איסור על בנקים להנפיק כרטיסי אשראי חדשים בהנפקה משותפת. בעוד שלקוחות קיימים יוכלו לחדש כרטיסים באופן אוטומטי, לקוחות חדשים, ובראשם צעירים, יופנו ישירות לחברות כרטיסי האשראי.
הרציונל הוא שבניית בסיס לקוחות עצמאי תאפשר לחברות האשראי להתחרות בבנקים בתחומי הפיקדונות והאשראי הצרכני, ללא חשש מ"נקמת" הבנקים. ללא הניתוק הזה, טוענים במועצה, רפורמת הפיקדונות תיוותר על הנייר בלבד, שכן חברות האשראי פשוט לא יעזו להתחרות.
האוצר: "יפגע בציבור"
באוצר ובבנק ישראל דוחים את ההצעה. הטענה המרכזית היא שחברות כרטיסי האשראי טרם בשלו לשאת במלוא האשראי באופן עצמאי; המודל המשותף מאפשר להן להישען על הון הבנקים, מה שמעניק לציבור תנאי אשראי טובים יותר - בהיקף ובריבית.
חברות כרטיסי האשראי תומכות כמובן בגישה של שמחון, ופונות אל האוצר מיוזמתן באופן תדיר בבקשה לבטל את ההנפקה המשותפת. באוצר נותרים איתנים: החברות אינן מסוגלות להעמיד את היקפי האשראי הנדרשים בשוק. כראיה הם מציגים את משבר הקורונה, אז נחשף חוסר היכולת של החברות לעמוד בעומס לבדן. באוצר מוסיפים כי גם אם חברות כרטיסי האשראי יצליחו לגייס את ההון הנדרש - למשל באמצעות הנפקת אג"ח - הריבית שהן ישלמו תהיה גבוהה יותר מזו שהן מקבלות מהבנקים. ומי ישלם את ההפרש? הלקוח.
ממילא, טוענים באוצר, התלות תישמר כל עוד החברות נסמכות על קווי אשראי מהבנקים. "אנו שואפים לראותן כבנקים עצמאיים", מסכמים באוצר, "אך הקו האדום הוא פגיעה בתנאי האשראי של הציבור".
ההגנות בחוק
במקום הצעת שמחון, חוק ההסדרים כולל מנגנון הגנה אחר נגד טרפוד הרפורמה: בנק לא יוכל להפנות יותר מ־40% מהכרטיסים החדשים לחברה אחת. המטרה היא למנוע העדפת חברת אשראי מסוימת כ"כלי ענישה" נגד המתחרות. בנוסף, החוק מסמיך את שר האוצר והנגיד לשנות את האחוזים בעתיד, עד כדי ביטול מוחלט של ההנפקה המשותפת, אם יתברר שחברות כרטיסי האשראי מוכנות לכך.
במועצה הלאומית לכלכלה מבקרים את הפתרון. לטענתם, המנגנון מבטיח לכל חברת כרטיסי אשראי נתח שוק קבוע - מה שהורג את התחרות ביניהן ומפחית את התמריץ להתאמץ. "חלוקת שוק היא מהלך הרסני ללקוח הקצה", הם מזהירים. בנוסף נטען כי הבנקים יוכלו לבצע "Cherry Picking" - הפניית לקוחות איכותיים לחברות לא־מאיימות, ולקוחות "חלשים" לחברות אגרסיביות. "על מניפולציה כזו אי אפשר לפקח", הם מסכמים.
איפה זה עומד?
הדיונים בין האוצר, בנק ישראל והמועצה הלאומית לכלכלה נמשכים, אך ההערכה היא שתוכנית שמחון לניתוק כרטיסי האשראי לא תיכלל בחוק הנוכחי. באוצר מציינים כי הצעתו המקורית הייתה אף קיצונית יותר, ודרשה לבטל את ההנפקה המשותפת גם עבור כרטיסים קיימים.
השאלה המרכזית נותרה פתוחה: האם הרפורמה תייצר תחרות ממשית בענף הבנקאות, או שחברות האשראי יירתעו מלאתגר את המערכת הבנקאית גם לאחר קבלת הרישיון? התשובה לשאלה זו תכריע אם החיסכון המיוחל של מיליארד שקל בשנה יגיע לכיס של העסקים הקטנים והבינוניים.