הומנואידים. סין משקיעה בהם הרבה משאבים / צילום: Shutterstock
השבוע התריע מנכ"ל גוגל DeepMind דמיס הסביס בפסגה הכלכלית בדאבוס 2026, כי חברות הבינה המלאכותית הסיניות נמצאות מאחור רק כשישה חודשים מול הישגי המעבדות המערביות המובילות. דבריו מצטרפים לאחרים כמו מייסד ניוראלינק אילון מאסק ומנכ"ל אנבידיה ג'נסן הואנג, שמזהירים מפני סגירת הפער על ידי הסינים. רבות דובר בדאבוס על המעבר מבינה מלאכותית מחוללת אל תחום שלם של Physical AI - שכולל בתוכו רובוטיקה וסוכנים חכמים. הסביס אמר שהוא צופה פריצת דרך בתחום בקרוב.
● הרומן נחשף, בכירים עזבו: הסטארט־אפ של יוצאת OpenAI בסחרור
● חוששים מבועה, תגדרו עם השקעה: בנק אוף אמריקה עם המלצות AI
ארה"ב ובריטניה עדיין מובילות במודלים
יש הבדל מהותי בין רובוטים דמויי אדם (הומינואידים) לבין כאלו שלא. כבר עכשיו, רובוטים שאינם דמוי אדם נמצאים בבתים, ונכנסים יותר ויותר לחיינו, גם בתעשייה. אבל עדיין ישנו חשש רווח להכניס רובוט דמוי אדם הביתה. בעתיד הקרוב, כנראה לא נראה רובוטים דמויי אדם בבתים, אלא כאלה שנראים כמו כמו מכונות. סין משקיעה הרבה מאוד משאבים ברובוטים הומינואידים, מתוך כוונה לשלב אותם בתעשייה, בשירותים שונים וביישומים צבאיים.
פרופ' אורן צוקרמן, ראש תוכנית תואר שני HCI וראש המעבדה לחדשנות במדיה miLAB באוניברסיטת רייכמן, מסביר לגלובס כי "לגבי התחרות בין ארצות הברית לסין, סין הצליחה לצמצם את הפער משמעותית ונמצאת בפיגור של 6 עד 12 חודשים בלבד אחרי המערב. אבל יש פה ניואנס חשוב: ארה"ב ובריטניה עדיין מובילות בחדשנות של 'המוח', משמע המודלים והאלגוריתמיקה, בעוד שסין מתמקדת בשכפול, העתקה והדבקת הפער ובעיקר ביתרון עצום בייצור 'הגוף', החומרה הרובוטית. המנצח יהיה מי שיחבר בין השניים הכי מהר".
פרופ' צוקרמן מזהיר כי "סין מובילה בתחומי החומרה, ועדיין לא בתחומי התוכנה. הרובוטיקה הביתית כבר היום קורית עם שואבי אבק ביתיים, הרי זה רובוט אוטונומי שעובד במיליוני בתים, וכך מכין את השטח. כשסין תהיה יותר עצמאית מבחינת התוכנה, היא תצליח לפצח את ה-Physical AI, ואז עלולה לתפוס את ההובלה".
לא ברור מה יעשו בסין עם המידע שנאסף
לפי פרופ' צוקרמן, ההשפעה על הכלכלה היא קריטית. "בדאבוס מדברים גם על תרחיש זוועה מבחינת הכלכלה: בסיוע בינה מלאכותית ורובוטיקה, החברות יגבירו את הפרודוקטיביות שלהן, אבל במקביל, בשל העובדה שרובוטים לא צורכים כלל, יהיה פה פחות כוח קנייה צרכני. אם הרבה אנשים ייצאו ממעגל העבודה, הכלכלה תיפגע והאבטלה תעמיק - וזו כבר סכנה אדירה".
הסוגיה מגיעה גם לנושאי בטיחות מידע ופרטיות. פרופ' צוקרמן מסביר כי "כשרובוטים יהיו בכל בית, נעבור לעולם של סוכנים שצריכים לראות ולהבין את הבית כדי לפעול בו. הרובוט הביתי הוא למעשה מצלמה ומיקרופון ניידים, שלא ישנים. הסכנה היא לא בעצם האיסוף, אלא בשאלה איפה המידע מעובד. אם הווידאו מתוך הסלון שלנו עולה לענן כדי שהרובוט יבין איפה המפתחות - הפרטיות נמחקת. האתגר הטכנולוגי והרגולטורי הוא לוודא שהעיבוד נעשה במכשיר ולא יוצא החוצה". במילים אחרות, אי אפשר לדעת אם המידע מגיע ליצרניות שונות, בטח אם מדובר ביצרניות סיניות שלא ברור מה יעשו עם המידע לאחר מכן.
בתערוכת CES האחרונה, תערוכת הטכנולוגיה הגדולה שמתקיימת בארה"ב, חברות רבות הציגו לא מעט רובוטים דמויי אדם שאמורים להיכנס לחיינו. כך, פרויקט Optimus של טסלה, שמטרתו לשפר ולייעל משימות יומיומיות שמבוצעות בבתים ובמפעלים.
שילוב הרובוטים במקומות העבודה
בצל התמונה המורכבת של צמצום הילודה ושל הקטנת הפריון בעבודה, עולה תחום ה-Social Robotics, שעוסק באינטראקציה של רובוטים עם בני אדם ונוגע למורכבות של שילובם בחיינו. זאת מתוך כוונה לשלבם במקומות העבודה.
לפי פרופ' צוקרמן, "אם רובוט נמצא בסביבת אדם, אנשים מתייחסים אליו כאל עוד יצור חברתי. כל תנועה שלו נשפטת כתנועה חברתית. אם למשל הוא זז מהר מדי, זה ירגיש כמו איום. אז עולה השאלה, איך מתכננים את הרובוטים כדי שייצרו אינטראקציה חברתית חיובית ולא שלילית".
ד"ר גיא לבן, מרצה בכיר במחלקה להנדסת תעשייה וניהול באוניברסיטת בן גוריון, אומר כי "רובוט חברתי נועד לבצע אינטראקציות חברתיות עם בני אדם, לא רק משימות טכניות או להתנהל בסביבות מתועשות. לכן, הוא מתפקד בסביבות טבעיות לבני אדם, כמו בתים, מקומות בילוי ומסחר. הוא מעוצב בצורה שבני אדם יפרשו אותו בצורה חברתית, ומשתמש בדפוסי תקשורת ורבליים ולא ורבליים כמו דיבור, מבטים ותנועות, כדי לייצר תחושת נוכחות שמזמינה תקשורת. למרות שאובייקטיבית מדובר ברובוטים, אנשים עדיין מקיימים איתם אינטראקציות חברתיות משמעותיות".
ד"ר לבן מספר על ניסוי במחלקה שבו הפגישו בני אדם עם אותו הרובוט שוב ושוב, פעמיים בשבוע במשך קרוב לחודשיים. "ראינו דפוס עקבי: עם הזמן אנשים נפתחים יותר, מרגישים בנוח יותר לדבר, וחווים את הרובוט בצורה חברתית יותר, עד כדי כך שהם אפילו התחילו להגיד שהרובוט למד להכיר אותם לאורך זמן. הוא לא". הם ראו איך אנשים משנים את דפוסי התקשורת שלהם מול הרובוט בצורה משמעותית, "לא רק שהם דיברו יותר, הם גם היו יותר אקספרסיביים, הבעות הפנים שלהם היו אקטיביות יותר, והשיח היה דינמי יותר".
יתרה מכך, "ראינו שיש גם הרבה יתרונות רגשיים לאינטראקציות האלה. אחרי כל פגישה אנשים דיווחו על שינויים חיוביים במצב הרוח, ולאורך התקופה על ירידה בתחושת הבדידות". עוד הם מצאו כי "אנשים בודדים יותר, שמראים קווים של בריאות נפש ירודה, נוטים לשתף יותר עם רובוטים".
לפי ד"ר לבן, "בצל ההתפתחויות הטכנולוגיות, ישנו שינוי בממשק של איך אנשים יכולים לעבוד לצד רובוטים או להפעיל אותם. פתאום אפשר להפעיל מערכות מורכבות כמו רובוטים בשפה טבעית, עם הקשר, עם זיכרון, עם הבנה של מה המשתמש מתכוון - וזה מפחית את החיכוך. יותר אנשים יכולים להשתמש בטכנולוגיה בלי לדעת לתכנת, בלי לבנות תהליך מסודר - פשוט דרך אינטראקציה. וברובוטיקה זה משמעותי במיוחד, כי העולם הפיזי עמוס במצבים חריגים: הבית מבולגן, אנשים משתנים, יש התרחשויות לא צפויות, וכאן AI טוב בלהפוך הנחיות כלליות למשהו שמסתדר עם המציאות".