בקצב המסחרר של האירועים הבינלאומיים שמתרחשים בהשפעת נשיא ארה"ב דונלד טראמפ, חטיפת נשיא ונצואלה ניקולס מדורו בתחילת החודש נראית כבר כמו זיכרון רחוק בזירה הגלובלית. אולם, בזמן הקצר שחלף, כבר הפנימו בקראקס את הציפיות של וושינגטון, ואף שלא התבצע שינוי משטר משמעותי - המפנה במדיניות כבר בעיצומו: סגניתו לשעבר של מדורו ומנהיגת ונצואלה הנוכחית בפועל, דלסי רודריגס, מובילה בימים אלו שינוי מהותי ועמוק במדיניות הכלכלית וניהול נכסי האנרגיה הלאומיים של המדינה.
● לידיעת טראמפ: סעודיה קונה נשק ממדינה מפתיעה
● "גיהנום": הצצה לכלא הידוע לשמצה שבו כלוא הרודן מונצואלה
בשבוע שעבר, הפרלמנט בקראקס אישר בקריאה ראשונה הצעת חוק חדשה, שכוללת קיצוץ משמעותי במיסוי, הסרת חובת שליטת המדינה על הפעלת הנכסים וייעול הרגולציה. זהו צעד דרמטי שמהווה שינוי מגמה אסטרטגי ביחס למדיניות שייסד הוגו צ'אווס וביצר מחליפו ניקולס מדורו, שלפיה המדינה מוכרחה לשלוט במלואה על סקטור הנפט והגז כנכס לאומי בלעדי. בניגוד לעמדות שני הנשיאים הקודמים, הכלכלה הוכיחה שצעדיהם פגעו אנושות בכלכלת ונצואלה.
"בחלוף שני עשורים, הגיעה העת לאמץ כלים חדשים שיתכתבו עם התמורות בשוקי האנרגיה העולמיים", כך הסביר אורלנדו קמאצ'ו, ראש ועדת הנפט והאנרגיה בפרלמנט של ונצואלה. המהלך, שנתפס כפרו־אמריקאי - שלא נאמר פרו־מערבי במהותו, זכה לרוח גבית רחבה בפרלמנט: ההצעה עברה ברוב מוחץ, כאשר מתוך 285 חברי הבית, רק 12 בחרו להימנע, בטענה ש"לא היה להם זמן" לבחון את ההצעה שעל הפרק.
משקעים לא פתורים מהעבר
הרפורמה מתבססת במידה רבה על המודל שיושם בשלוש השנים האחרונות בשיתוף הפעולה בין הממשל בוונצואלה לבין ענקית האנרגיה האמריקאית שברון (Chevron). המתווה החדש מצמצם משמעותית את אחיזתה ההיסטורית של חברת הנפט הלאומית, "פטרולאוס דה ונצואלה" (PDVSA), בתפעול היומיומי של נכסי האנרגיה, ומותיר בידי המדינה סמכות על ניהול העתודות בלבד. בד בבד, ונצואלה מוותרת באופן רשמי על חובת יישוב הסכסוכים בבתי משפט מקומיים ומפחיתה את שיעור המס על שיווק נפט וגז ל־30%.
המהלכים הללו נועדו ללא ספק למצוא חן בפני ממשל טראמפ, אך הם מוכתבים לא פחות מהמצוקה הכלכלית המתמשכת של קראקס. אף שבוונצואלה מצויות עתודות הנפט הגדולות בתבל, המדינה עדיין רחוקה ממימוש הפוטנציאל הגלום בהן: בשיאה, באוקטובר 2002, הפיקה ונצואלה כ־2.99 מיליון חביות ביום, נתון שצנח לשפל של כ־337 אלף חביות בלבד ביוני 2020. כיום עומדת התפוקה על כ־1.1 מיליון חביות ביום, נתון המדגיש את הפער מול ערב הסעודית, שמפיקה כ־10.1 מיליון חביות ביום למרות שהיא מחזיקה בעתודות קטנות יותר.
המהלך הנוכחי של ונצואלה מהווה יישור קו מובהק עם דרישותיהן של ענקיות האנרגיה האמריקאיות. טראמפ קיווה כי מיד לאחר הפלת משטר מדורו, יזרימו החברות השקעות עתק של לפחות 100 מיליארד דולר לתעשיית הנפט המקומית, אולם נתקל בכתף קרה - גם מצד החברה אקסון מוביל (ExxonMobil). לענקית האנרגיה יש משקעים לא פשוטים עם קראקס: לפני כ־20 שנה, עם חקיקת חוקי הנפט של הנשיא הוגו צ'אווס שהגבירו את המעורבות הממשלתית, הולאמו נכסי החברה לאחר שסירבה לתנאי המשטר.
"הנכסים שלנו הולאמו שם כבר פעמיים", הבהיר מנכ"ל אקסון מוביל, דארן וודס. "לכן, קל לדמיין שכניסה שלישית למדינה מצידנו תדרוש שינויים דרסטיים ביחס לעבר וביחס למצב הקיים. כיום, זה בלתי ניתן להשקעה".
איחוד האמירויות מתייצבת
עוד בטרם הושלמה חקיקת הרפורמה, מי שכבר סימנה את סקטור האנרגיה של ונצואלה כיעד אסטרטגי היא ענקית האנרגיה האמירותית אדנוק (ADNOC). לפי דיווח בסוכנות הידיעות הכלכלית בלומברג, החברה בוחנת יצירת שיתופי פעולה בינלאומיים לטובת מיזמי גז בונצואלה, תוך שהיא מזהה הזדמנות ב"וואקום" שמותירות שחקניות כמו אקסון מוביל האמריקאית או טוטאל הצרפתית, הממאנות לשוב ולהשקיע בתשתיות המקומיות.
לפי בלומברג, הפנייה לקראקס צפויה להתבצע באמצעות חברת XRG, זרוע ההשקעות הבינלאומית של החברה מאבו דאבי. ב"צנרת" ההשקעות של הזרוע ניתן למצוא גם מגעים להקמת מתקן הנזלת גז (LNG) בארגנטינה. המכנה המשותף למהלכים אלו הוא האסטרטגיה האמירותית הגורסת כי העולם יתקשה לעמוד ביעדי האנרגיות המתחדשות של עצמן - ולכן הביקוש לדלקים פוסיליים יישאר בהתאם.
