ההפגנה על מצב החברה הערבית בארץ בסכנין / צילום: Reuters, Ammar Awad
החל משבוע שעבר, הולכות ומתפשטות ברחבי הארץ הפגנות במחאה על הפשיעה בחברה הערבית. ההפגנות התחילו בסכנין, אבל מאז הן פרצו במוקדים נוספים - ואף הגיעו לנתיבי איילון. כרגע קשה לנבא מה יהיה אקורד הסיום של המחאות, אבל בהחלט אפשר לדבר על הגורמים שעומדים בבסיסן. ואחר הבסיס הזה בדיוק ננסה להתחקות בעזרת עובדות ונתונים.
● המהומות בתראבין: מי המפלגה שזכתה לתמיכה מפתיעה ביישוב?
● ההתנצלות והמימון: מה באמת תרמו האמריקאים לכיפת ברזל?
גביית פרוטקשן
נתחיל מהטריגר למחאות: תופעת הפרוטקשן. באוגוסט האחרון מרכז המחקר והמידע של הכנסת (ממ"מ) פרסם ניתוח של נתוני המשטרה שנמסרו לכנסת במסגרת חובת הדיווח שהוטלה מכוח "חוק הפרוטקשן" החדש שנחקק באוגוסט 2023. הנתונים הללו כוללים תיקי חקירה שנפתחו בתוך שנה וחמישה חודשים: מאז תחילת הוראת השעה (2 באוגוסט 2023) ועד ל-29 בדצמבר 2024.
בתקופת הדיווח נפתחו במשטרה 160 תיקים בגין גביית דמי חסות, בהם נרשמו 130 חשודים. מתוך התיקים הללו, 78% נפתחו במחוז הצפון, 12% נפתחו במחוז הדרום ו-10% בכל המחוזות האחרים ביחד (חוף, ירושלים, יהודה ושומרון, מרכז, תל אביב וה"מחוזות" הלא-גיאוגרפיים - מג"ב ולהב 433). בשקלול עם גודל האוכלוסייה במחוזות, מספר התיקים שנפתחו בגין גביית דמי חסות במחוז הצפון גדול פי 7.4 מבדרום.
אלא שבממ"מ מציינים שמטבע הדברים, מספר התיקים שנפתחו במשטרה אינו משקף את מלוא היקף העבריינות בפועל, וקשה לאמוד את הפער בין שניהם. עם זאת, גביית דמי חסות יכולה להיות מלווה בעבירות נוספות (לדוגמה סחיטה, איומים, היזקים ואלימות) ואפשר לקבל אינדיקציה מסוימת להיקפה הפוטנציאלי מבחינת נתוני פשיעה אחרים, ובפרט מבחינת התפרוסת הגיאוגרפית שלהם.
המשמעות היא שמספר התיקים במשטרה לא בהכרח מעיד על היקף העבריינות בפועל, והוא מושפע גם משיעור הדיווח של האזרחים למשטרה ומהיקף הפעילות היזומה של המשטרה. כאן חשוב לציין שהמשטרה רואה בגביית דמי חסות עבירת חשיפה, כלומר עבירה אשר ככלל אין מתלוננים עליה, ולכן היא נחקרת רק בעקבות פעילות יזומה של המשטרה.
שיעור פענוח רצח
כמובן, הנתון המדמם ביותר שניצב ברקע הוא שיעור הנרצחים בחברה הערבית. לפי נתוני יוזמות אברהם, בשנת 2025 נרצחו בחברה הערבית 252 בני אדם - ומתחילת 2026, בתקופה של כשלושה שבועות, כבר נרשמו 21 נרצחים.
מעבר לטענות על היקף האלימות, המפגינים מוחים על כך שמקרי הרצח בחברה הערבית בקושי מפוענחים. במה מדובר? תיק רצח "מפוענח" הוא אירוע רצח שהוגש בגינו כתב אישום. כמובן, היות שפענוח של מקרה רצח לוקח זמן, שיעור הפענוח הוא דינמי, ועשוי לעלות בהמשך, בעיקר בכל הנוגע לאירועי רצח חדשים יחסית.
מבט בתרשים, המבוסס על נתוני הממ"מ, מעלה תובנה שאי אפשר להתעלם ממנה: יש פער עצום בין שיעור הפענוח של אירועי רצח של יהודים לבין שיעור הפענוח של אירועי רצח של ערבים. למשל, מכל אירועי הרצח שתועדו באוכלוסייה היהודית בשנת 2021, בכ-78% מהם הוגשו כתבי אישום.
לעומת זאת, רק בכ-30% מאירועי הרצח שאירעו באותה שנה בקרב האוכלוסייה הערבית הוגשו כתבי אישום. כמו כן, בכל התקופה שבין תחילת שנת 2021 ועד סוף שנת 2024 ביחד, שיעור הפענוח בחברה היהודית עומד על כ-65% לעומת שיעור פענוח של כ-20% בחברה הערבית.
נטישת הערים הערביות
לדברי ראש עיריית סכנין, מאזן גנאים, כל זה מביא את התושבים להצביע ברגליים: "מי שסובל מזה זו החברה הערבית, הרבה עוזבים ליישובים היהודיים בגלל זה", אמר בריאיון לאולפן ynet. האם זה קורה?
"לפי הנתונים שאספתי, כ-3% מהאוכלוסייה הערבית בישראל חיה ביישובים שאינם ערבים או מעורבים, כמעט פי שלושה ממה שהיה לפני 20 שנה", אומר ד"ר מריק שטרן ממכון ון ליר והמכללה האקדמית ע"ש סמי שמעון. "רואים אפילו האצה מסוימת בשנים האחרונות, אף שבעקבות 7 באוקטובר והמלחמה זו לא הייתה תקופה אופטימלית לערבים לעבור ליישובים יהודיים".
איפה אפשר לראות את זה? שטרן מסמן את נוף הגליל כעיר הבולטת ביותר. על כך מוסיף ד"ר ת'אבת אבו ראס, מומחה ליחסי יהודים-ערבים והחברה הערבית בישראל: "37% מהתושבים הם ערבים, ו-45% מהארנונה שמגיעה לעירייה היא ממשקי בית ערבים, כלומר יותר מאחוזם באוכלוסייה".
אבל זה לא נעצר שם. "בשנים האחרונות עולות גם ערים חדשות כמו באר שבע ואילת, ואפילו ערים שלא היית חושב עליהן כמו בת ים ורמת גן", שטרן מציין. לדברי אבו ראס, "זה מגיע לכל יישוב ויישוב. אפשר למצוא את זה גם ברעננה, נתניה וכפר סבא". "למעשה", ממשיך אבו ראס, "12% מערביי ישראל חיים בערים מעורבות - קלאסיות או כאלו שהוקמו עבור יהודים".
התופעה הזאת לא נובעת רק מההידרדרות בתחושת הביטחון האישי. "בשני העשורים הראשונים מעמד הביניים הערבי התרחב", אבו ראס מסביר. "ההשכלה עלתה, יש יותר השתלבות בתעסוקה - והמצב הכלכלי השתפר. זה הביא לחיפוש אחרי איכות חיים שאי אפשר למצוא ביישובים הערביים".
גם שטרן אומר ש"בערים הערביות היצע הדיור ורמת החיים נמוכים, ובמקביל יש עלייה של מעמד ביניים שמחפש איכות חיים אחרת. זו תופעה שקיימת 20-30 שנה, אבל בהחלט יש האצה בשנים האחרונות, וברור שיש יחס ישיר בין ההזנחה של מצב הפשיעה בחברה הערבית על ידי משטרת ישראל לבין ההגירה שהיא גורמת ליישובים היהודיים".