הפנטהאוז בראש מגדל מטרופוליטן במערב רחוב 57 בניו יורק קרוב לסנטרל פארק וכולל שני חדרי שינה. בקיץ 2012, כך טוענים התובעים, אחד מחדרי השינה בפנטהאוז עבר בידוד אקוסטי.
הוא נצבע אדום וצויד במלאי של חבלים, שוטים ואביזרי מין שסומנו מא' ועד ת'. על "צלב אנדרו הקדוש", מתקן בצורת X הקרוי על שם אחד משליחיו של ישו שעונה למוות, היו ארבעה אזיקים: שניים לקרסוליים ושניים לפרקי הידיים.
הציוד נאסף עבור אגדת הוול סטריט הווארד רובין, השוכר הדיסקרטי של הפנטהאוז. לדברי התביעה, במשך שנים הוא פיתה נשים אל מה שכינה "הצינוק" שלו, שם התעלל בהן ועינה אותן גבוה מעל קו הרקיע של מנהטן.
● "עזבתי את העבודה כדי לסחור בשוק ההון מהבית. אני חי את החלום"
● יציבות? שליחות? העובדים בורחים מהמגזר הציבורי
● החוקרת שמצהירה: זה האיש הכי חשוב בעזה שאתם לא מכירים
"אני רוצה לפגוע בה", כתב רובין בהודעת טקסט על אישה שהייתה אמורה להצטרף אליו לפנטהאוז, לפי מסמכי בית המשפט. "לא אכפת לי אם היא תצרח", כתב.
לאחר מכן הוסיף אימוג'י של סמיילי צוחק.
במרבית חייו ובמשך רוב שעות היום היה רובין דמות מיתולוגית בעולם העסקים. הוא נודע לשמצה כמי שנסק, התרסק ואז עלה שוב ככוכב שוק ההון של וול סטריט בשנות ה־80. הקריירה שלו, שהחלה בסלומון ברדרס והסתיימה בעבודה עם ג'ורג' סורוס, ייצגה עידן פיננסי של עושר מופרז ולקיחת סיכונים קיצונית. בייחוד בלט המקרה שבו בנק מריל לינץ' האשים אותו בעסקה לא מורשית, שגרמה לחברה הפסד של כ־250 מיליון דולר ב־1987.
האווי, כפי שכינו אותו הקולגות, היה בעברו סופר קלפים בקזינו שהביא לעולם הפיננסים את תרבות הסיכון של לאס וגאס. הוא הקיף את עצמו בכל סממני סיפור ההצלחה הניו־יורקי: דירת חמישה חדרים באפר איסט סייד, אחוזה בהמפטונס, נשפי צדקה, אישה ושלושה ילדים.
לפי מסמכים משפטיים, חומרים ארכיוניים וראיונות עם מכרים משלבים שונים בחייו, רובין היה גם טיטאן וול סטריט שהגיע לצמרת התעשייה למרות היסטוריה ארוכה של אי־ציות לכללים.
מאז מעצרו בספטמבר האחרון בגין סחר בנשים ועבירות נוספות רובין (70) חי בתא כלא בברוקלין. הוא כפר באשמה. עורכי דינו, מקורביו ואפילו אשתו שממנה הוא פרוד אומרים כי מדובר בפנסיונר שחי חיים שקטים, שתפקידו החשוב ביותר הוא להסיע את נכדתו לחוג ריקוד.
בתיקים קודמים ובבקשה לשחרור בערבות שלא התקבלה טענו עורכי דינו של רובין כי הנשים ידעו מה כוללים המפגשים והשתתפו בהם מרצונן. "ההתנהלות הנטענת כוללת פעילות פרטית בין בגירים שהסתיימה לפני יותר משש שנים", כתבו עורכי דינו בבקשה.
רובין נראה בעבר כאילו נשלף מדפי הספר "מדורת ההבלים" מאת טום וולף ואף הופיע כדמות בספר "פוקר שקרנים" מאת מייקל לואיס, אך לפי גרסת הממשלה הוא דומה יותר לד"ר ג'קיל ומר הייד.
התובעים תיארו מערך גיוס ועינויים מיניים כלפי עשרה קורבנות, עם שיטות איתור וכפייה המזכירות את אלה של ג'פרי אפשטיין וגיליין מקסוול.
הוא לכאורה פעל עם שותפה רומנטית לשעבר כדי לגייס נשים, לעיתים קרובות דוגמניות פלייבוי לשעבר, שחשבו כי הן מסכימות למין בתשלום ולמשחקי פטיש קלים. פעמים רבות הערבים כללו בסופו של דבר חתימה על הסכם סודיות, מכות והנחיות כיצד לטפל בחבורות, כך לפי רישומי בית המשפט.
לאחר שהכה ואנס אישה באחד מערבי נובמבר, הוא הציע לה משקה והודה לה על "חוויה נעימה", לפי תביעה אזרחית נפרדת שהוגשה נגדו. לאחר מכן אמר לה שעליה לעזוב את הדירה, הוא בדיוק עמד להיפגש עם אשתו וילדיו לארוחת ערב.
אם יורשע, רובין עלול להישלח למאסר עולם.
"להיפגש, לברך, להכות"
נראה כי חלק גדול מהאישום הפלילי של הממשלה נגד רובין נשען על שתי תביעות אזרחיות שהוגשו נגדו ב־2017 וב־2018.
באפריל 2022 רובין נמצא חייב ונפסק כי עליו לשלם 3.8 מיליון דולר לשש נשים במסגרת התיק האזרחי המרכזי. גם התיק השני הסתיים בפשרה.
בכתבי הטענות ובעדויות שלאחר מכן סיפרו כמה נשים סיפורים דומים על שאירע בין 2009 ל־2019. נציג מטעם רובין פנה אליהן באינסטגרם והציע לבלות ערב איתו. הובטח שיביאו אותן לניו יורק והן יקבלו 2,000 דולר או עד 5,000 דולר אם יהיה לו ערב מהנה במיוחד. לאישה אחת הבטיחו שהוא "בחור נהדר".
הערב עשוי היה להתחיל במסעדת בית התה הרוסי, הסמוכה למגדל מטרופוליטן, גורד שחקים שנבנה ב־1987, שפרשן אחד תיאר אותו כ"גודזילה מזכוכית ופלדה המשקיפה ברעבתנות" על הבניינים האלגנטיים יותר בסביבה.
בפנטהאוז של רובין הייתה כספת ובה ערימה של הסכמי סודיות ריקים.
חלק מהנשים אמרו שהיו שיכורות בעת החתימה על הטופס, שקבע כי הן הסכימו, תמורת תשלום, לעסוק במעשים מיניים "ובכלל זה פעילות סאדו־מזוכיסטית (SM) שעלולה להיות מסוכנת ולעיתים לגרום לפציעה" - כך ציטטו עורכי הדין מטעם ההגנה, שטענו כי לא היה ספק לגבי טיב הערב. הפרת החוזה חייבה תשלום של 500 אלף דולר לרובין.
הנשים טוענות כי צד מרושע ומסוכן של רובין נחשף בתוך חדר הסקס, כזה שחצה בהרבה את גבולות משחקי ה־BDSM (קשירה, משמעת, סאדיזם ומזוכיזם) וכלל מכות קשות ושוקים חשמליים.
עורכי הדין בהליך האזרחי טענו כי רובין הבהיר לנשים מה צפוי, וציינו שכמה מהן התראו עמו פעמים רבות ואף הפנו חברות ומכרות לפגישות בצינוק.
אישה אחת שתבעה את רובין טענה כי הוא מסר לה מילת ביטחון שתעצור הכול: "אננס". הוא קשר את פרקי ידיה והיכה אותה קלות בפניה. לדבריה, הוא הידק את החבלים והיכה שוב - הפעם בעוצמה רבה יותר.
"אננס!" היא צעקה.
כשביקשה שוב שיפסיק, טענה כי רק התרגז יותר, היכה וחבט בה, כשהיא כבולה בחבלים שהשתלשלו מהתקרה. התקיפה נמשכה והוא אנס אותה, לדבריה.
בפעמים אחרות נשים אמרו כי הוא חסם את פיהן כה חזק עד שלא יכלו לומר את מילת הביטחון כשניסו.
אישה אחרת טענה כי רובין היכה את חזה בעוצמה כזו שאחד משתלי השד שלה התהפך. לאחר שהתעלם ממילת הביטחון, ההתעללות פסקה רק כששחררה מספיק מהרצועה כדי לנשוך אותו באצבע (זו אותה אישה שלגביה כתב רובין "לא אכפת לי אם היא תצרח").
לפי התביעה האזרחית, רובין שילם על תיקון השתל ואף ביקש ממנה שתחליף משתלי סליין לסיליקון, מכיוון שזה חומר עמיד יותר.
עורכי דינו של רובין באחד מההליכים האזרחיים הגישו עשרות הודעות טקסט שלטענתם הראו הבנה משותפת של פרקטיקות ה־BDSM הצפויות בצינוק. בהודעה מייצגת מיוני 2014 כתב רובין לאחת הנשים: "את הולכת לקבל מכות רציניות".
ימים אחדים לפני מפגש עם שתי נשים באוגוסט 2016 כתב: "זה BDSM מלא. רוב הבנות אוהבות את זה וחוזרות לעוד, אבל אני אוהב להיות גלוי לגמרי".
יום לפני שהגיעו למגדל מטרופוליטן כתב שוב: "בנות, לא יכול לחכות לפגוש/לברך/להכות אתכן מחר".
"נשמע לי טוב", השיבה אחת הנשים.
איך עבד המנגנון
לטענת התובעים, מי שניהלה את הלוגיסטיקה והרגיעה נשים במצוקה הייתה ג'ניפר פאוארס (45), דוגמנית לשעבר של Hawaiian Tropic ומורה מחליפה, שנעצרה עם רובין.
"זה נהיה קשוח מאוד, ג'ן, אנחנו חייבים להיות מאוד מאוד מאוד נחמדים", כתב לה לאחר המפגש שבו פגע בשתל של האישה, לפי רישומי בית המשפט. "בסדר. אני נחמדה. רק מקווה שאתה יודע מה אתה עושה", השיבה.
פאוארס כפרה באשמה. היא גם נכללה באחת התביעות האזרחיות, אך הטענות נגדה נדחו. עורכי דינה לא השיבו לבקשות תגובה.
לפי מכתב ממשלתי שהתנגד לשחרורו של רובין בערבות, פאוארס הפכה לסגניתו במשרה מלאה במבצע הסחר כבר ב־2011.
בשנה שלאחר מכן נישאה לדי.ג'יי מקצועי באחוזתו לשעבר של מעצב האופנה ג'יאני ורסאצ'ה במיאמי ביץ', שנורה למוות על מדרגותיה ב־1997. בתמונה מהאירוע נראה רובין מחייך בקהל.
לטענת התביעה, פאוארס מילאה תפקידים רבים עבור הבוס שלה. היא הייתה המתאמת הלוגיסטית, שהזמינה טיסות ועדכנה את שוערי המגדל מי רשאי לעלות לפנטהאוז. היא הייתה "השוטר הטוב" והמליצה לנשים על קרם ארניקה להרגעת חבורות. היא הייתה מנהלת חשבונות ושילמה לנשים בסכומים קטנים, שלא יפעילו התרעות בהתאם לכללי הבנק. היא הייתה המגינה שלו והסבירה בדיעבד שהנשים לא היו צריכות לאפשר לרובין להשתכר. היא גם עודדה אותו. "אני רק יכולה לדמיין מה עשית לה על הצלב!!!", כתבה בינואר 2015.
רובין שילם לה מיליוני דולרים, תחילה כשכר חודשי ובהמשך בכיסוי כמעט כל הוצאותיה, כולל משכנתה ושכר לימוד לבתי ספר פרטיים. בין 2018 ל־2023 הוא כיסה הוצאה שנתית של יותר מ־500 אלף דולר בכרטיסי האשראי שלה ושל בעלה, גם לאחר התביעות האזרחיות.
חלף כמעט עשור מאז שפרטי "המיזם", כהגדרת התובעים, החלו להתפשט בסוף 2016, לאחר שהמשטרה הוזעקה לפנטהאוז. ויכוח פרץ שם בין שתי נשים בנוגע להתעללות. רובין לא היה שם, ופאוארס אמרה לנשים לא לומר לשוטרים מי שוכר את הדירה. מאוחר יותר הזהירה את רובין שהחקירה עלולה לחשוף פרטים נוספים: "סמים, מין וכו' וכו'", לפי מסמכים.
אחת הנשים החלה לספר לעורכי דין על ההתעללות. נשים נוספות פנו והגישו תביעה אזרחית בדיוק כשגל #MeToo החל להצית חשבון נפש עולמי סביב פגיעות מיניות.
בין התובעות היו דוגמניות פרילנסריות ומלצריות, רבות מהן מטפלות באחים צעירים ובילדיהן, ונטען שרובין ניצל את הפערים הכלכליים.
ביוני 2014, זמן קצר לפני פרישתו מחברת סורוס, רובין יצר קשר עם מי שכונה רק "שותף לקשר מספר 1" בנוגע למצבה הכלכלי של אישה. "היא מרוששת ואומרת שתעשה הכול!", כתב בהודעת טקסט, לפי מסמכים בכתב האישום הפלילי.
"היא שונאת את זה, אבל היא כל כך נואשת! אנחנו חייבים לגרום לה לבכות", הוסיף.
כשהאישה יצרה קשר ואמרה שהיא מוכנה להיפגש, תיקן אותה: "את לא, אבל את נואשת וזה טוב".
אדוני העולם
רובין גדל כאמצעי מבין שלושה בנים בפרברי בוסטון. לאחר שאמו נפטרה כשהיה בן 13, הוא הפך לדמות הורה ומודל לחיקוי לאחיו הצעיר, כך כתב האח במכתב תמיכה בבקשת הערבות.
הוא היה הילד מהשכונה שהצליח והחל את דרכו המקצועית כמהנדס כימיה בניו ג'רזי. אך לבסוף השתעמם כל כך עד שעבר ללאס וגאס, שם כישורי ספירת הקלפים שלו הניבו לו כסף מהיר - ובתוך זמן קצר אף חייבו אותו להתחפש כדי לחמוק מאבטחת הקזינו.
בהמשך למד מנהל עסקים בהרווארד, ושכלל את כישרונו להערכת סיכון ולדעת מתי להמר. בהרווארד פגש את מרי הנרי, שאותה נשא לאישה יומיים אחרי ולנטיין 1985.
הם היו זוג וול סטריט: היא עבדה במריל לינץ', והוא בסלומון ברדרס לצד מגויס חדש נוסף, מייקל לואיס, שיתאר את השנים ההן בספר זיכרונותיו מ־1989, "פוקר שקרנים" שהיה לרב־מכר.
"לא תמיד ניתן לשים אצבע על מפסידנים, אבל ידעת כשראית כישרון", כתב לואיס. "להאווי רובין היה".
כשעבדו יחד בוול סטריט של שנות ה־80, לואיס ורובין היו כמו אנשי צוות על טיל ממריא. ההון שבידי חברות ניירות הערך בוול סטריט יותר משילש את עצמו בחמש שנות עבודתו הראשונות של רובין. הבנקאים הצעירים שהניעו את כל זה כונו "אדוני העולם", כינוי שטבע טום וולף ברב־המכר שלו מ־1987, "מדורת ההבלים", רומן שאת המחקר לו ערך ביום שבילה באולם המסחר של סלומון ברדרס.
כישוריו של רובין כללו זיכרון אנציקלופדי, יכולת להסביר את ההימורים שלו באנגלית פשוטה ורף סיבולת סיכון גבוה. כשמריל לינץ' גייסו אותו ב־1986 עם שכר מובטח של מיליון דולר לשנה, חלק מעמיתיו החדשים החלו לחשוש עד כמה רחוק הוא מוכן ללכת בסיכון.
זה התברר ב־17 באפריל 1987, יום שישי הטוב, כשהתקשר למנהל במריל לינץ' והודה שדיווחיו על עסקאות בנגזרי משכנתאות לא היו מדויקים.
הוא רכש כמות משמעותית של ניירות ערך המגובים במשכנתאות, בתקווה להרוויח מהשוק, שזינק ב־260% ב־1986. אבל הוא לא דיווח לחברה על הפוזיציה העצומה שצבר, ולכן אחרים לא גידרו את הסיכון. כשההתאוששות במשכנתאות לא הגיעה, ההפסדים תפחו ליותר מ־250 מיליון דולר, מה שנחשב בזמנו להפסד הגדול ביותר שיוחס לסוחר יחיד.
מריל הודיעה על ההפסד ופיטרה את רובין. רשות ני"ע האמריקאית פתחה בחקירה ובסופו של דבר הוא הגיע לעסקה שלפיה הוא לא שמר רישומים מדויקים, אך לא הודה או כפר באשמה. רובין הסכים להשעיה של תשעה חודשים מתעשיית ניירות הערך.
עמיתיו זוכרים את ההפסד כסימן מבשר רעות. חצי שנה אחר כך הגיע יום שני השחור, הצניחה היומית החדה ביותר של הדאו, ומחק כ־1.7 טריליון דולר מהשוק העולמי ביום אחד.
"אננס" כדי לומר "לא"
אך רובין חזר במהרה לעבודה. חודש אחרי יום שני השחור החל בבר סטרנס. "מגייסים אנשים טובים כשהם זמינים", אמר אז המנהל הבכיר ג'ון סייטס.
אם סלומון ייצגה את ההגזמה של ראשית שנות ה־80, בר סטרנס הייתה התגלמות השמרנות שבאה בעקבותיה. הבוס ציווה על העובדים למחזר אטבי נייר והורה לרובין להשתתף בישיבות שבועיות מלחיצות עם ועדת הסיכון. ב־1992 רובין קיבל בונוס שנתי של 7 מיליון דולר, וניהל פעילות שהניבה 150 מיליון דולר רווחי מסחר בשנה שלאחר מכן.
"הוא סופרסטאר", אמר מנכ"ל בר סטרנס ב־1993 לוול סטריט ג'ורנל.
העובדים הופתעו כשהודיע ב־1999 על פרישה מוקדמת בגיל 44 כדי לבלות עם אשתו ושלושת ילדיהם הקטנים. הוא חזר לעבודה ב־2008 כיועץ השקעות לקרן סורוס, ופרש ב־2015.
כתב האישום הפדרלי מפרט עבירות בין 2009 ל־2019 נגד עשר נשים שלא זוהו בשמן.
כלפי חוץ חייו נראו כבימי הפריחה. הוא הצטלם עם אשתו בנשפי צדקה, וב־2018, בתצהיר במסגרת התביעה האזרחית, העריך את שווי הונו ב־50 מיליון דולר. קולגות והורים בבית הספר הפרטי של ילדיו אומרים שהוא נראה בחור רגיל, שבמקרה הוא גם ממש ממש חכם. לאחר פרסום התביעות ב־2017 הוא נעלם מהמעגל החברתי.
פרטי התצהירים הלכו והתפשטו ומילת הביטחון שלו הפכה לבדיחה בקרב מכריו, "אננס" כדרך לומר "לא". נגיד, "אתה הולך לארוחה הזאת הערב?". "אננס".
הסביבה התומכת
כשנעצר בספטמבר רובין חי חיים שקטים בקונטיקט. פאוארס גידלה את משפחתה בטקסס (בין היתר, הם מואשמים כי שיקרו בבקשה למשכנתה לביתה, שרובין חתום עליה במשותף).
פאוארס שוחררה בערבות של 850 אלף דולר. החדשות על מעצרה התפשטו במהרה בפרבר העשיר של דאלאס שבו היא חיה, במיוחד מכיוון שהיא מורה מחליפה באזור.
רובין פתח בקמפיין נרחב לשחרורו בערבות. הוא הציג מכתבי תמיכה, כולל מאחייניתו, משותפו לחדר באוניברסיטה ומהמורה לריקוד של נכדתו. בגדול הם תיארו אותו כגמלאי שמתחפש לדמויות מהסרט "לשבור את הקרח" כדי להצחיק את נכדיו.
הוא הציע לבית המשפט ערבות של 70 מיליון דולר שעליה יחתמו אשתו ובתו. "אני מוכנה להסתכן באובדן רוב נכסיי", כתבה הנרי, שנמצאת בהליכי גירושין מרובין.
הייתה זו הפגנת תמיכה מפתיעה מצד מי שהתובעים מציגים כדוגמה לעומק ההונאה של רובין.
בסוף 2014 הוא שלח מייל לפאוארס, שלפיו הוא צריך להודיע לאשתו שהוא מחוץ לעיר, מכיוון שמתוכנן ערב ארוך של "הרוקטס, ארוחת ערב וצינוק".
זמן קצר לאחר מכן אמר לה שהוא בטח יכול לראות חמש נשים בשבוע אחד, "חוץ מב־16, שהוא חג ויום הנישואין שלי!".
במכתב לשופט הנרי כתבה שהיא מבינה "היטב את חומרת האישומים שבפני בית המשפט", אך הוסיפה: "הם אינם מייצגים את האווי רובין שאני ראיתי".
במייל ששלחה בתו אנהלי ב־17 בינואר היא הגנה על אביה, ואמרה כי הוא "צריך להשתחרר בערבות ולהיות בבית עם משפחתו. זה שובר את ליבי שאבי אינו לצד משפחתי".
התביעה התנגדה לשחרור בערבות באומרה כי רובין התנהג בדרכים חשודות שהעידו כי הוא עלול להימלט. בעת המעצר הוא אמר שאינו יודע היכן דרכונו, וברשותו נמצאו שמונה טלפונים ומכשירי בלקברי. עורך דינו טען שרבים מהם מכשירים ישנים ושרובין פשוט שכח איפה הדרכון.
במהלך הדיונים עלו פרטים שלדעת השופט ערערו את הבטחתו של רובין לא להתערב בהליך הפלילי. ב־2019 הוא שלח מכתב לאישה נוספת שנודע לו כי היא שוקלת לתבוע אותו, לפי מסמכי בית המשפט. הוא כתב שיתאר אותה כ"זונה מקצועית" אם היא תמשיך בתביעה.
השופט כבר דחה את שחרורו בערבות שלוש פעמים. רובין ממתין למשפט בכלא בברוקלין, שבו נמצאים גם מנהיג ונצואלה המודח ניקולס מדורו ולואיג'י מנג'יוני, המואשם ברצח מנכ"ל יונייטד הלת' בריאן תומפסון. הוא צפוי להופיע שוב בבית המשפט ב־27 בינואר.
לפני מעצרו רובין התגורר בבית שכור בפיירפילד, קונטיקט, סמוך לבתו. במכתב לבית המשפט בעלת הבית כתבה שהיא גרה מעבר לכביש ורואה אותו עושה בייביסיטר לנכדים, צופה בטלוויזיה וקורא עיתון. מבעד ל־20 חלונות הבית, היא ציינה, ראתה רק "אדם שחי חיים שקטים, בלתי מזיקים, פשוטים ומכובדים".
