העתקת הספארי ברמת גן, שנראית נכון לעכשיו כבלון שהתרוקן במהירות, אינה הניסיון הראשון וגם לא תהיה האחרון, להשתלט על חטיבת קרקע ששווה באומדן שמרני 10 מיליארד שקל. אם בעבר הקרקע הזו קרצה בעיקר לסקטור הפרטי, היום גם הממשלה לוטשת עין לגן החיות הענק, כדי לזכות בהכנסות הפוטנציאליות שינבעו ממנו, ולזכות במחיאות כפיים על הגדלת היצע הדירות.
● שאלות ותשובות | המטרו יוצא לדרך ומפת התחבורה של ת"א נכנסת לכאוס
● 200 מיליארד שקל בעשור: האם ישראל ערוכה למיזמי התשתית הגדולים בתולדותיה
ביום רביעי אחר הצהריים בוטל טקס חתימה חגיגי שתוכנן בעיריית רמת גן, בהשתתפות ראש הממשלה בנימין נתניהו, ראש העיר כרמל שאמה הכהן ובכירים ממשרד האוצר והמשרד לאיכות הסביבה, לחתימה על הסכם עקרונות להעברת הספארי ברמת גן לפארק אריאל שרון. זאת תוך שמירה על זהותו המוניציפלית ועל ניהולו בידי עיריית רמת גן. את הקרקע שבה מצוי הספארי כיום רוצים להפשיר לבניית אלפי יחידות דיור.
על פניו נראה הגיוני. קשה לשמור על גני חיות במקום אחד. זהו שימוש שצורך שטחים גדולים, לעתים במקומות מרכזיים ויקרים, האחזקה שלהם עולה הרבה מאוד, ולצד קורת הרוח והשמחה שהם מסבים למבקרים, מתקבלות לעתים תלונות מתושבי הסביבה הקרובה על מטרדי רעש וריח שמגיעים מהם. לא פלא, שההיסטוריה הישראלית רוויה במתח בין מגורים לגני חיות, שסופו ידוע מראש: בזמן כזה או אחר, גן החיות יצטרך למצוא אתר חלופי.
עוברים מקום לא אחת
אם לחזור לאחור, ההיסטוריה מלמדת שגני החיות המרכזיים של ישראל בירושלים ובתל אביב עברו מקום לא פעם ולא פעמיים. גן החיות התנ"כי עבר מאז הקמתו ב-1940 מספר מיקומים במרכז העיר, ואפילו הגיע לחצר האוניברסיטה העברית בהר הצופים בשלב כלשהו, עד שירד לרוממה. משם, לפני כ-30 שנים הוא התפנה לדרום העיר, לשטחו הנוכחי, שליד גבעת משואה ומלחה.
גם הגן התל אביבי, שהוקם ב-1938, עבר מספר יעדים עד שהתמקם באזור שליד העירייה, המוכר כיום כגן העיר. לפני 46 שנים התמזג אל תוך הספארי של רמת גן.
בשני המקרים עלתה ביקורת כלפי תנאי המחיה של החיות והשטחים הקטנים שהוקצו לגנים, וזו חברה להכרה ממסדית בכך שהמיקומים אינם מתאימים מבחינת תכנון עירוני, ולמה שהוברר כתנאי משמעותי מאוד, והוא ערכי הקרקע בסביבה שעלו והלכו, ותמרצו את העתקת הגנים למקומות אחרים.
גן חיות שלישי בעיר גדולה, זה שבחיפה, הוקם ב-1949 ועדיין לא עבר דירה, על אף שמיקומו במרכז הכרמל בלתי מתקבל על הדעת מבחינה עירונית. הוא מסב מטרדים לשכנים שגרים בסמוך, והושמעה עליו ביקורת כי הוא קטן ואינו מתאים גם לחיות שמצויות בו. ואולם ככל הנראה הנדל"ן החיפאי, שחלש יותר מזה של שתי הערים הגדולות האחרות, אינו מעודד מספיק את העברתו.
השאלות שלא עולות
מכאן - לספארי. כמו שלושת גני החיות הקודמים שצוינו, גם הוא החל כיוזמה קטנה של הקמת פינת חי בפארק הלאומי ברמת גן, ועל פי ויקיפדיה, באוקטובר 1964 הצטרפו לספארי 23 חיות מקניה.
בתחילת שנות השבעים יזם צבי קירמאייר, מנהל הפארק הלאומי ברמת גן, הקמת גן חיות אפריקאי פתוח בשטח של כ-1,000 דונם, וב-1974 נפתח הספארי למבקרים. שבע שנים אחר כך הצטרפו לחיות הקיימות גם חיות שגרו עד אז בגן החיות התל אביבי.
השאלות, אם אחרי יותר מ-50 שנים, הגיע גם זמנו של הספארי ברמת גן לעבור דירה, והאם באופן כללי רצוי שעירייה תנהל פרויקט לאומי כזה, הן שאלות לגיטימיות - אך ממילא אינן מועלות, והתוצאה היא דיונים שנשלטים בידי גורמים פוליטיים ואינטרסנטיים.
אין חדש תחת השמש, וכרגיל היה זה הסקטור הפרטי שגילה את הפוטנציאל הכלכלי האדיר שטמון ב-1,000 הדונם של הספארי, וכמעט לפני 30 שנה העלה את ההצעה שנדונה בימים אלה, להעתקת הספארי לפארק אריאל שרון (החירייה דאז).
בגיליון גלובס מה-18 בנובמבר 1997 פורסם כי ראש העיר רמת גן דאז צבי בר סיפר, כי יזמים פרטיים מעוניינים לפנות את הספארי ברמת גן, תמורת רווח ממכירת הקרקע, שהוערך אז במיליארד דולר. בר, שדיבר בכנס מתכנני תוכנית המתאר המחוזית של תל אביב, סיפר על יוזמתם לנסות להעתיק את הספארי לחירייה, בדומה למה שהמגזר הציבורי, כלומר הממשלה, מנסה לעשות עכשיו. שוב הוכח, עד כמה המגזר הפרטי מבחין בתהליכים הרבה זמן לפני זה הציבורי.
על פי הידיעה, בר אמר כי שלושה עורכי דין ניסו להיפגש איתו במשך חודשים אך הוא סירב. "בסוף יצא המרצע מהשק, כתוכנית לפנות את הספארי". ואולם הוא סירב לחשוף את שמות עורכי הדין שפנו אליו.
מה שהיה שווה אז מיליארד דולר, שווה היום לפחות פי 3, והטענה היא כי גם היוזמה הנוכחית לפינוי הקרקע נבעה לפחות בחלקה מהמיליארדים שטמונים בה.
המיליארדים קורצים
וכך חברו כולם יחד: הרצון של השרה להגנת הסביבה עידית סילמן לחזק ולממן את פעילות פארק אריאל שרון; האינטרס של האוצר ליזום פרויקטים חדשים למגורים; האינטרס של רמ"י לשווק כמה שיותר קרקעות למגורים; והחזון של ראש העיר שאמה הכהן להקים אלפי דירות לצעירי העיר, מבלי לאבד את השליטה הניהולית והמוניציפלית בספארי.
לכאורה, ניתן להיווכח גם בהיגיון התכנוני של זה: כמו גן החיות של תל אביב, שלפני כ-50 שנה נתפס כמי שמפריע להתפתחות לב העיר ומבזבז שטחי קרקע יקרים, ניתן לראות גם בספארי שימוש בלתי סביר באחד מהשטחים האורבניים הצפופים בארץ. ואולם העובדה היא כי שום גורם תכנוני לא עורב עד כה בשיח הזה, כך שברור שזה לא היה המניע. מה גם שעל פי תוכניות המתאר, גורמי התכנון הבכירים מקבלים ומאשרים את הספארי במתכונתו הנוכחית.
מכאן יצאה התוצאה העגומה - סיכומים נמהרים בין משרדי הממשלה לבין עיריית רמת גן, כששאמה הכהן לא מיידע את דירקטוריון הספארי ואת מועצת עירו, כשמינהל התכנון כלל לא שותף להם, וברמ"י נטולת המנכ"ל כבר למעלה מחודש אין מי שיאשר את התוכנית, יחתום עליה ויקדם אותה.
ביום רביעי אחר הצהריים נודע כי אירוע החתימה החגיגי שנועד ליום חמישי בוטל, עקב אילוצי לוח זמנים של ראש הממשלה. ואולם קיימת הערכה כי הביטול נעשה בגלל החשש מזה שהאירוע יגלוש לבזיון.
שאלת העתקת הספארי ברמת גן תמשיך ללוות אותו גם בעתיד. המיליארדים מהקרקע ימשיכו לקרוץ, והשאלות האמיתיות על המיקום הנכון למפעל כזה יתחילו להישאל בשלב כזה או אחר.
