מהרן פרוזנפר / צילום: דוברות משרד האוצר
הממונה החדש על התקציבים, מהרן פרוזנפר, מגבש תוכנית עבודה המערערת על סדרי העבודה ההיסטוריים באגף התקציבים. בלב התוכנית: פיילוט שיעניק למספר משרדי ממשלה עצמאות תקציבית חסרת תקדים ויכולת להתנהל כמעט ללא התערבות שוטפת של האגף. המהלך, לצד צעדים נוספים, מכוון לצמצום השליטה הריכוזית של אגף התקציבים בניהול כספי הממשלה.
● קרן המטבע נגד מיסוי הבנקים וסבסוד המשכנתאות: "סיכון מוסרי"
● אלף פניות ביומיים: מי מחפש את נפגעי רפורמת הרווחים הכלואים?
זהו צעד המנוגד ל־DNA של האגף, האמון על היציבות הפיסקלית מעל הכל. שר האוצר, בצלאל סמוטריץ', ניסה לקדם שינויים דומים בעבר אך נבלם בידי הדרג המקצועי, תוך שספג ביקורת על ניסיון להחלשת "שומרי הסף" של קופת המדינה. עם זאת, יש להודות כי הביקורת על אגף התקציבים אינה בלעדית לסמוטריץ'; טענות על היעדר שקיפות, הסתרת רזרבות, עיכוב מכוון של תקציבים וכוחניות עודפת נשמעות מזה שנים מצד משרדי הממשלה ואף מאגפים שכנים בתוך משרד האוצר עצמו.
כעת, בשנתו האחרונה כשר אוצר ועם שדרת ניהול חדשה שמינה, ניצבת בפני סמוטריץ' ההזדמנות הטובה ביותר עד כה להטמיע שינוי של ממש. תוכנית העבודה של פרוזנפר מבוססת בחלקה על מכתב ההנחיות ששיגר השר ב־2024 לממונה הקודם, יוגב גרדוס. המכתב, שנוסח ככתב אישום נגד דפוסי העבודה באגף התקציבים, הציג תוכנית מקיפה שנותרה עד כה על הנייר בלבד.
חופש פעולה חסר תקדים
במסגרת התנעת הפיילוט מחדש, יזכו משרדים נבחרים לחופש פעולה חסר תקדים: העברת כספים בין סעיפים ללא אישור מראש, סמכות עצמאית לרכש והתקשרויות, וגמישות מוגברת בניהול כוח אדם. המשמעות היא מעבר לניהול לפי מסגרת: המשרד יקבל "סל תקציבי" שנתי ויוכל לנהל אותו כמעט כרצונו, כל עוד לא יחרוג מהתקציב הכולל.
זהות המשרדים שישתתפו בפיילוט טרם נקבעה. ההחלטה תתקבל על ידי סמוטריץ', בהתייעצות עם פרוזנפר והחשבת הכללית הנכנסת, מיכל עבאדי־בויאנג'ו. המהלך נשען על החלטת ממשלה מ־2013 ("ועדת לוקר"), שביקשה לחזק את משילות המשרדים מול האוצר. למרות התוכנית המקורית לפיילוט ב־4 משרדים, בפועל יצא לדרך רק ניסוי בודד במשרד הקליטה - שמעולם לא הורחב.
עצם קיום הפיילוט, ובעיקר בחירת המשרדים, צפויים לעורר מחלוקת עזה. בעוד שבחירה במשרד גדול נחשבת למורכבת מדי לשלב ראשון, עצמאות למשרדים קטנים עם דרג מקצועי דל עלולה להוביל לכשלים שישרתו את מתנגדי הרפורמה. מעל הכל מרחף החשש שהבחירה תושפע משיקולים פוליטיים, כמו תעדוף שרים מקורבים או סגירת דילים קואליציוניים.
לצד הפיילוט, תוכנית פרוזנפר כוללת צעדים נוספים, כוללקיצוץ מספר התקנות התקציביות (תתי־הסעיפים) בכמחצית - ליעד של עד 1,500 תקנות. למרות שהיעד עדיין רחוק, בהצעת התקציב ל־2026 כבר נרשמה ירידה ראשונה במספרן.
המטרה המוצהרת היא הענקת גמישות מוגדלת בהקצאת התקציב, אך באוצר טוענים כי דווקא משרדי הממשלה האחרים רצו לשמר תקנות ומנעו ירידה דרמטית יותר בסבך התקנות הבלתי־נגמר בתקציב. לצד זאת, נבחן צמצום מספר תקנות הרזרבה, שבהן האגף שומר כספים למקרה צורך. חלקן רשמיות, וחלקן מעוגנות בסיכומים נעלמים. דוחות מבקר המדינה מתחו ביקורת על כך שהאגף פועל בנושא בריכוזיות ובחוסר שקיפות.
נקודת חיכוך מרכזית נוספת היא "העודפים המחויבים" - תקציבים שהובטחו למשימות אך ביצועם טרם הושלם. סמוטריץ' טען בעבר שאגף התקציבים מעכב את העברתם באופן שיטתי, ודרש שהעודפים יועברו לכל המאוחר עד מרץ של השנה העוקבת.
"ספק שהמהלך חוקתי"
כיצד תגיב המערכת האוצרית למהפכה המתוכננת? בכיר לשעבר במשרד מביע חשש: "תפקיד ראש אגף התקציבים הוא תפקיד חזק עם סמכויות רבות, והניסיון לשנותו אינו טריוויאלי ואף ספק חוקתי, שכן האגף מתפקד כשומר סף". לדבריו, אף שסמכויות האגף אינן מעוגנות בחוק, הן התקבעו ב־40 השנים שחלפו מאז תוכנית הייצוב: "חוסנה של כלכלת ישראל מבוסס בין היתר על סמכויות אלו. שינוי הוא הכרחי, אך אסור להרוס".
נראה כי ההיתכנות לשינוי גבוהה מאי פעם בעיתוי הנוכחי. פרוזנפר הוא הראשון בתולדות האגף שלא צמח בתוך המערכת האוצרית. הוא הוצנח מבחוץ על ידי סמוטריץ' לאחר מסלול כיועץ הכספי לרמטכ"ל - כלומר מי שניהל את המאבקים באוצר.
היחסים בין אגף התקציבים לאגף החשב הכללי תמיד היו מורכבים, והחשכ"לית החדשה־ישנה, מיכל עבאדי־בויאנג'ו, נחשבה בעבר לסמל לביקורת על האגף ושיטות עבודתו. לכך מתווסף מנכ"ל המשרד אילן רום, מינוי של סמוטריץ', המגיע עם ניסיון בשינויים ארגוניים מהמוסד. מעבר לכך, פרישתו של היועץ המשפטי אסי מסינג, שחסם בעבר מהלכים של סמוטריץ' וגיבה את אגף התקציבים במאבקים הפנימיים, מגדילה את הסיכוי של סמוטריץ' להצליח לעומת ניסיונותיו הקודמים.