שתי רפורמות השזורות זו בזו בחוק ההסדרים הגיעו לדיון ראשון בוועדת הכספים לקראת גיבוש נוסחן הסופי: הטלת מס על קרקעות פנויות ("מס רכוש") מחד, וריווח מדרגות מס ההכנסה מאידך. מטרת העל של האוצר בגיבוש התקציב הייתה שהמס החדש־ישן יממן את ההקלה במדרגות המס.
● ברשות המסים חוגגים: ינואר שבר כמעט כל שיא אפשרי
● הרחק מהיעד: הגירעון הממשלתי בינואר טיפס ל-4.9%
עוד בטרם הדיון, ניסו יזמים ובעלי קרקעות לבלום את המהלך או לפחות לכרסם בו. החוק מגדיר מספר סוגי קרקעות שיחויבו במס בשיעור של 1.5% משוויין - מס שעושה קאמבק לאחר שאופס לפני 25 שנה. בשנת 2000 בוטל המס, או ליתר דיוק הועמד שיעורו על אפס, כדי לאפשר את החזרתו בעתיד בהליך פשוט יחסית. כעת, הלחצים מצד בעלי הקרקעות הגיעו גם למסדרונות הכנסת.
הדיונים בוועדה רק החלו, אך כבר עכשיו ברור כי החוק לא יאושר במתכונתו המקורית. ההצעה מעוררת התנגדות חריפה מגזרות שונות: החל בקבלנים ובמגזר העסקי, דרך השיח' מוואפק טריף הטוען לאפליה נגד העדה הדרוזית, ועד לראשי רשויות וחברי כנסת מהחברה הערבית.
כל חברי הכנסת בוועדת הכספים הצהירו כי יתנגדו לנוסח הנוכחי. באוצר ניסו להסביר כי מדובר בצעד הכרחי מבחינה פיסקלית בעקבות הוצאות המלחמה, אך גם שם מבינים כי הדרך לאישור ארוכה והלחצים כבר מולידים פשרות ראשונות. סוגיה לוהטת זו היא הראשונה מבין הרפורמות הנדונות בוועדה לקראת אישורו הסופי של התקציב.
מי ירוויח מהפחתת מס הכנסה?
במקביל, מקודמת יוזמת ריווח מדרגות מס הכנסה, שנועדה להגדיל את שכר הנטו של עובדים המשתכרים מעל 16 אלף שקל ברוטו. ההטבה צפויה להסתכם במאות שקלים בחודש: כך למשל, משתכר ברוטו של 20 אלף שקל יזכה לתוספת של כ־300 שקל בנטו, ומי שמשתכר 25 אלף שקל ייהנה מתוספת של 416 שקל. מדובר בהטבה שחברי הכנסת ישמחו להעניק בשנת בחירות, במיוחד לאחר שנתיים של גזירות כלכליות תחת צל המלחמה.
עלות המהלך לקופת המדינה נאמדת על ידי האוצר ב־4.6 מיליארד שקל השנה, ובכ־5 מיליארד שקל בכל אחת מהשנים הבאות. מנגד, ההכנסות מ"מס הרכוש" צפויות להסתכם ב־2026 ב־400 מיליון שקל בלבד, אולם בבשלות מלאה (בתוך ארבע שנים) הן צפויות להאמיר לטווח של 12-8 מיליארד שקל - זאת בהינתן ששווי הקרקעות הפנויות מוערך על ידי האוצר בכ־800 מיליארד שקל.
לפיכך, בעוד שבשנים הראשונות צפוי להיווצר פער תזרימי, באוצר מעריכים כי בטווח הרחוק קופת המדינה תניב מהמהלך הכנסות הגבוהות משמעותית מעלות הטבת המס. פער זה, הדלתא, הוא שעומד במוקד המאבקים הפוליטיים והלחצים לריכוך החוק. הסכנה מבחינת האוצר היא תרחיש שבו חבילת החקיקה תאושר כך שמס הרכוש יממן אך ורק את ההקלה לציבור, מבלי לייצר את הגידול המיוחל בהכנסות המדינה בטווח הארוך.
באוצר מנסים למנוע החרגות
במהלך הדיון, הדגישו אנשי האוצר את חשיבות בניית מס הרכוש באופן פשוט ואחיד, אך נאלצו להודות כי החרגות ראשונות כבר חלחלו לנוסח. בדרג הממשלתי, יש המעריכים את הסיכוי להעברת החוק ב־50% בלבד. במצב כזה, וכשחברי הכנסת להוטים למצוא מקור תקציבי להטבת המס (ריווח מדרגות המס), נראה כי הוספת החרגות נוספות היא רק עניין של זמן.
דוגמה להחרגה היא הפחתה של 60 אלף שקל לדונם משווי קרקע חקלאית - סכום המבטא את ערך השימוש החקלאי. בנוסף, בין הדיונים בממשלה לאלו שבכנסת, נוספה הקלה משמעותית בחישוב המס לאחר שינוי ייעוד: בשנתיים שלאחר אישור תוכנית מפורטת, יחושבו רק 50% מעליית ערך הקרקע. קרקע שייעודה שונה מחקלאות למגורים תיחשב כחקלאית למשך חמש שנים נוספות. השינויים מאותתים על נכונות האוצר לערוך התאמות, חרף ההתנגדות המקצועית, בשם האחידות.
הטיעון העיקרי - הכנסות ממסים
הכלכלן הראשי באוצר, שמואל אברמזון, נימק את המהלך בצורך פיסקלי מובהק: תוספת שנתית של כ־50 מיליארד שקל לתקציב המדינה ביחס לתקופה שלפני המלחמה. צורך זה נובע מעלויות שיקום, תשלומי ריבית על החוב ותוכנית התעצמות ביטחונית בעלות של מאות מיליארדי שקלים בעשור.
"אנחנו צריכים את ההכנסות האלו כדי לסייע למי שנושא בנטל", הסביר אברמזון, "אם לא נקדם את ההצעה, בעוד שנה־שנתיים נצטרך להכניס את היד לכיסו של האדם העובד, שמגיע לסופר ולתחנת הדלק". הוא הוסיף כי הטלת מס רכוש נתמכת בהמלצות גופים בינלאומיים כמו ה־OECD וקרן המטבע (IMF), וכי בניגוד למורכבות הגבייה שהובילה לביטול המס בשנת 2000, כיום רשות המסים ערוכה לגבייה פשוטה וממוחשבת.
אברמזון הציג נתונים שנועדו להדוף את טענות האפליה: בעוד שווי קרקע ממוצע למשק בית הוא מיליון שקל, בחברה הערבית השווי עומד על 460 אלף שקל ובחברה הדרוזית על 360 אלף שקל. 32 אחוזים ממחזיקי הקרקעות הם ערבים ו־3% הם דרוזים. לדבריו, הגבייה הצפויה משקפת את חלקן היחסי של האוכלוסיות הללו באוכלוסייה הכללית: "זה מס שמגדיל את השוויון ומקטין את אי־השוויון". ח"כ אחמד טיבי לא נשאר חייב ועקץ: "גם לבן הוא שחור ושחור הוא לבן. אתה מכיר את הבריכות שאפשר לטבוע בהן ב־27 ס"מ בממוצע?".
ההתנגדות - והפשרות שבדרך
נציגי העדה הדרוזית התקוממו על החוק בטענה שהמדינה מבקשת לגבות מס על קרקעות פרטיות, בעוד שבהיעדר תוכניות מתאר, היא אינה מאפשרת לפתחן. חברי כנסת נוספים הלינו על כך שהמס יוטל גם על קרקעות חקלאיות, המהוות אמצעי ייצור ולא נכס להשבחה, ומתחו ביקורת על אופן חישוב שווי הקרקע שביצע האוצר: לפי עסקאות ביישובים, תוך התעלמות מהשונות הגבוהה בתוכם. בנוסף, עלה החשש כי המס יגולגל בסופו של דבר על רוכשי הדירות וצרכני השירותים. בפועל, לא נמצא חבר כנסת אחד, מהקואליציה או מהאופוזיציה, שתמך בנוסח החוק הנוכחי.
דובי אמיתי, יו"ר נשיאות המגזר העסקי, תקף בחריפות את הממשלה והצהיר כי לא ינהל משא ומתן על החוק. "לכל דירה של 3.5 חדרים יוסיפו עוד 200 אלף שקל", טען, "האם יש מס בישראל שהוטל והוריד את יוקר המחיה?". רוני בריק, נשיא התאחדות הקבלנים בוני הארץ, הזהיר כי המס יהפוך את הקרקעות ל"נכס רעיל", יוביל להאטה דרמטית בענף הבנייה ויביא למחסור בדירות ולעליית מחירים אוטומטית.
עוד קודם, לקראת הדיון על פיצולו של החוק בשבוע שעבר, הביעה התנגדות גם היועצת המשפטית של הכנסת, עו"ד שגית אפק. היא טענה כי ההצעה "מורכבת וארוכה, ובעלת השפעה ניכרת על זכויות קנייניות", ולכן יש לבחון וללבן אותה "שלא תחת לחץ דיוני התקציב".
ההתנגדות העזה הביאה את יו"ר ועדת הכנסת לערוב לכך שיוכנסו שינויים לטובת העדה הדרוזית. ובכל זאת, על אף המחאות הקולניות גם מצד חברי הקואליציה, החוק לא פוצל וממשיך במסלול החקיקה המזורז של חוק ההסדרים. כריכת החוקים יחד הבטיחה את קיום הדיון - השאלה שנותרה פתוחה היא מה יישאר מהנוסח המקורי בקו הסיום.
