על רקע המצב הביטחוני המתפתח ללא הרף, עדשת התקשורת העולמית חושפת נקודות מבט ייחודיות על מה שקורה בארץ. מניתוחים של מומחים בינלאומיים, פרשנויות מזווית אחרת וגם סיפורים קטנים מישראל שנעלמים מן העין - בכל יום נגיש לכם סקירה יומית קצרה מן הנכתב בתקשורת העולמית על ישראל, כדי לנסות ולפענח איך דברים מפה נראים מעבר לים.
הכתבות שאנחנו מציגים במדור לקוחות מתוך עיתונים גדולים בעולם, ואינן משקפות בהכרח את תפיסת העולם של גלובס.
● בוונצואלה מכחישים: לא הסכמנו לשלוח נפט לישראל
● המל"ט הישראלי שהועתק בארמניה ועורר זעם בקווקז
1ציר חדש במזרח התיכון? מצרים מובילה מאמץ אזורי לבלום מלחמה
"בעוד השיחות סביב תוכנית הגרעין של איראן נותרו ללא פתרון והיערכות צבאית הולכת ומתגברת, מצרים הגבירה את מאמציה הדיפלומטיים בזירה הבינלאומית והאזורית כדי למנוע מלחמה חדשה בין ארה"ב וישראל לבין איראן", פורסם בניו ערב, אתר חדשות קטארי שממוקם בלונדון.
קהיר מפעילה מאמצים דיפלומטיים כבדים על מנת למנוע הסלמה והופכת למתווכת מרכזית באזור. אז למה מצרים כל־כך מתאמצת למנוע את המלחמה המסתמנת? בניו ערב נכתב כי "המאמצים שלה מונעים מחששות עמוקים לביטחון הלאומי ודאגות לכלכלה שלה".
"בימים האחרונים קיים שר החוץ המצרי בדר עבד אל־עטי שורה של שיחות טלפון אינטנסיביות ופגישות אישיות עם עמיתיו מאיראן, קטאר, עומאן, ערב הסעודית, איחוד האמירויות, וכן עם השליח המיוחד של ארה"ב, סטיב וויטקוף", נכתב. השיחות התמקדו ב"הפחתת מתיחות וביצירת תנאים נוחים לחידוש המשא־ומתן בין ארה"ב לאיראן, במטרה לבנות דחיפה אזורית מתואמת לעבר פתרונות דיפלומטיים".
מה שהניע את מצרים למאמצים הדיפלומטיים זו שיחת טלפון אחת שנערכה בסוף ינואר בין נשיא מצרים א־סיסי והנשיא האיראני מסעוד פזשכיאן. "במהלך השיחה אמר א־סיסי כי ארצו דוחה אפשרויות צבאיות לפתרון העימות בין וושינגטון לטהרן, וקרא לדיאלוג ולפתרונות שלווים כדי למנוע חוסר יציבות נוסף באזור". בנוסף, "מצרים חוששת שעימות ישיר יחמיר את האתגרים הכלכליים, הביטחוניים והגאו־אסטרטגיים שלה, שהחמירו ממילא מאז מלחמת ישראל בעזה והשינויים הגדולים בסדר האזורי הרחב יותר".
השגריר רקחה אחמד, לשעבר עוזר לשר החוץ המצרי, אמר לניו ערב כי "מצרים ומדינות ערביות נוספות מפעילות מאמצים דיפלומטיים אינטנסיביים כדי למנוע מלחמה חדשה. הן עושות זאת משום שהן יודעות שלמלחמה כזו יהיו השלכות הרסניות על האזור". הוא הוסיף כי "בירות ערביות העבירו ישירות את חששותיהן לטראמפ, והדגישו את הדאגה האזורית המשותפת מפני הסיכונים שבהסלמה צבאית".
האנליסט הפוליטי האיראני מוכתאר חדאד הזהיר כי "כל מתקפה אמריקאית על איראן תסלים בהכרח למלחמה אזורית כוללת, בעיקר משום שמבצעים כאלה יתבססו על בסיסים צבאיים אמריקאים ברחבי המזרח התיכון".
מתוך הניו ערב, מאת סאלח סאלם. לקריאת הכתבה המלאה.
2הנפט עלול לזנק ל־108 דולר: תרחיש האימה של המזרח התיכון
בבלומברג סקרו תרחישים אפשריים למשבר אנרגיה במזרח התיכון במקרה של הסלמה מול איראן. "אם הוא אכן יתממש, ההשלכות על האינפלציה, הצמיחה והמדיניות יהיו עמוקות", נכתב.
"לפני חצי מאה, טלטלה במזרח התיכון הביאה את הכלכלה העולמית על ברכיה. כיום, גם כאשר הגאו־פוליטיקה של האזור נעשית מקוטבת יותר ויותר, שוקי הנפט והבנקים המרכזיים נוטים בדרך־כלל להתייחס לעימות כאל זעזוע שיש לעקוב אחריו ולא כזה שמכתיב את התחזית המאקרו־כלכלית", נכתב.
"ההפוגה בין איראן לישראל שברירית, פלגים משפיעים בפוליטיקה הישראלית מעדיפים המשך עימות, ואין הסכם על תוכנית הגרעין האיראנית. איומים מפורשים נגד הנהגת איראן ־ ואם יתממשו לצד התגובה הצפויה מטהרן, מצביעים כי הסלמה היא סיכון ממשי", נכתב.
"המזרח התיכון נותר חיוני ליציבות העולמית, לביטחון האנרגיה ולכלכלה העולמית", נכתב. התרחיש הקיצוני ביותר לפי בלומברג הוא הסלמה אזורית גדולה שמכוונת לתשתיות אנרגיה, "כגון אלה שבסעודיה או בעיראק, או לנקודות חנק קריטיות, כגון מצר הורמוז". במקרה כזה, "תשבר הנחת השוק שלפיה הנפט ממשיך לזרום, ומחירי הנפט עשויים לזנק בשיעור של עד 80%. נכון לתחילת 2026 משמעות הדבר עלייה מ־60 דולר ל־108 דולר. עבור הכלכלה העולמית פירוש הדבר צמיחה איטית יותר, אינפלציה גבוהה יותר ומדיניות מוניטרית ניצית יותר".
במידה ותהיה הסלמה אזורית "ישראל עשויה לתקוף מתקני נפט באיראן כדי להסלים בסבב עימות נוסף. אם כך יקרה, איראן עשויה להגיב בתקיפת שדות נפט במפרץ, דבר שאיימה לעשות בעבר. אם הנזק יהיה כזה שלא ניתן להשיב במהירות את הייצור לפעילות, מחירי הנפט יושפעו לטווח ארוך".
במקביל, האיראנים עשויים לממש את האיום שלהם "לסגור את מצר הורמוז שדרכו זורם חמישית מאספקת הנפט העולמית". אם טהרן תעשה זאת "הוצאת חמישית מההיצע העולמי תשפיע באופן משמעותי ומתמשך על המחירים".
תרחישים נוספים שעשויים להביא לזינוקים גדולים ומתמשכים במחירי הנפט כוללים "פגיעה בתשתיות האנרגיה של עיראק, בידי איראן או ישראל. עיראק מייצאת כ־3.5 מיליון חביות ביום, כ־3% מההיצע העולמי. מתקפה על מתקני הדרום עלולה להשבית חלק גדול מהנפט העיראקי".
עם זאת, עימות אזורי מוגבל לא צפוי להשפיע. "התלקחות מחודשת שמרכזה באיראן, עיראק או המפרץ הפרסי עדיין עשויה לייצר תנודות חדות אך קצרות מועד, בהנחה שהעימות אינו גורם לנזק ממושך למתקני אנרגיה. מחירי הנפט עשויים לזנק לזמן קצר לפני שיחזרו לרמת הבסיס", נכתב.
התרחיש בו יהיו באזור "זעזועים מוגבלים" יגרום לכך "שההיצע הפיזי יישאר כמעט ללא פגיעה ויותיר את המחירים ללא שינוי. המלחמה בעזה היא דוגמה בולטת לזעזוע גאו־פוליטי גדול שהותיר למעשה אפס חותם על שוקי הנפט העולמיים".
מתוך בלומברג, מאת דינה אספנדיארי וזיאד דאוד והצוות הכלכלי של בלומברג. לקריאת הכתבה המלאה.
3נתון דרמטי: התמיכה הערבית בהכרה בישראל בשפל של שנים
במדד הדעה הערבית לשנת 2025 של המרכז הערבי בוושינגטון די.סי (Arab Center Washington DC) נחשף כי "87% מאזרחי העולם הערבי מתנגדים להכרה בישראל, ורק 6% מקבלים אותה", כך פורסם בערב ניוז עיתון יומי בשפה האנגלית, שבסיסו בערב הסעודית.
בסקר הבוחן בין היתר את ההכרה בישראל השתתפו "יותר מ־40 אלף נשאלים ב־15 מדינות ערביות". בין המדינות שנכללו בסקר: אלג'יריה, מצרים, עיראק, ירדן, כווית, לבנון, לוב, מאוריטניה, מרוקו, פלסטין, קטאר, ערב הסעודית, סודאן, סוריה ותוניסיה.
תמרה ח'רוב, סגנית המנהלת הביצועית ועמיתה בכירה ב־ACW, אמרה לערב ניוז כי ""רוב מוחלט… מתנגד להכרה בישראל". "לדברי המרכז, הממצא הזה היה עקבי ונשאר בטווח דומה בכל הסקרים שנערכו מאז 2014. שיעורי ההתנגדות הגבוהים ביותר להכרה בישראל נרשמו בלוב (96%), ירדן (95%), כווית (94%) ופלסטין (91%)", נכתב.
המתנגדים לישראל ציינו גורמים שונים ביניהם "התנגדות לאופי הקולוניאלי והגזעני של ישראל והמשך כיבוש השטח הפלסטיני". יש לציין כי "הסברים תרבותיים או דתיים כמעט ולא הוזכרו". בנוסף, "הסיבות שציינו המשיבים מצביעות בבירור כי עמדתם כלפי הכרה בישראל אינה צפויה להשתנות כל עוד אופייה הקולוניאלי נמשך".
יוסף מונאייר, ראש תוכנית פלסטין/ישראל ועמית בכיר במרכז הערבי בוושינגטון, אמר לערב ניוז כי "ישראל ממשיכה להיתפס באופן נרחב כאיום ולא כשותפה. התפיסה הזו רק החריפה בשנים האחרונות. הנורמליזציה חסרה לגיטימציה עממית, לא רק בשל היעדר תמיכה בדעת הקהל הערבית, אלא גם משום שתפיסת האיום באזור השתנתה משמעותית בשנים האחרונות".
מתוך הערב ניוז, מאת ריי חנניה. לקריאת הכתבה המלאה.