כנס שמים את הצפון במרכז בסיור כלכלי / צילום: שלומי יוסף
בשנים האחרונות התמסר ניסן זאבי כל כולו להביא את ההייטק לצפון. הוא היה מנהל ההשקעות של JVP ואיש השטח במרגלית סיטי של מייסד הקרן אראל מרגלית שהביא את בשורת האגרוטק והביוטק לגליל, אבל מלחמת חברות ברזל היוותה עבורו ועבור עוד כמה מבני גילו בצפון קו פרשת המים.
● כנס שמים את הצפון במרכז | מנכ"ל אוניברסיטת תל חי: "הכפלנו את המספר הבוגרים שנשארים בצפון, אבל היעדר התעסוקה מקשה"
● כנס שמים את הצפון במרכז | הבכיר הישראלי באנבידיה: "בצפון יש טאלנט לא מנוצל"
לאחר שחזר משירות מילואים ממושך הוא היה לאחד ממקימי "הביתה חוזרים לגליל" - תנועת ההתעוררות של תושבי הגליל העליון ששואפת להחיות את האזור מוכה המלחמות שנשכח הרחק מאחור, לטענתם. את פינוי התושבים בשבוע הראשון למלחמה הוא מכנה כטעות ענקית, ולא בכדי: שליש מתושבי הצפון לא חזר הביתה. גם הכלכלה שניסה זאבי לפתח באצבע הגליל לא חזרה לעצמה: מבין 82 חברות סטארט-אפ שפעלו באצבע הגליל בתחום הטכנולוגיה החקלאית והמזון, 70 לא חזרו. "איפה השאר?" שואל זאבי בשיחה עם גלובס. "ברחובות, קיסריה, יוקנעם. החברות הללו ממשיכות להתקיים, רק במקום אחר. זה המחיר שאנחנו משלמים על ההחלטה לפנות את ההתיישבות".
היום, ללא גיבוי של קרן ענקית מאחוריו מנסה זאבי, תושב כפר גלעדי, יחד עם עמיתיו ל"הביתה", להתחיל מחדש. במהלך הסיור הכלכלי שנערך ביום רביעי לבאי הכנס "שמים את הצפון במרכז" של גלובס בשיתוף עם בנק לאומי ושטראוס, חשף זאבי את מתחם הסטארט-אפים החדש שהוקם על ידי חברת חללי העבודה OpenValley של מנכ"ל אלביט לשעבר יוסי אקרמן ואופיר דוברובין בשותפות עם העמותה, תחת השם HUBayta.
המבנה המשופץ המשתרע על פני 1,800 מ"ר, מכיל 27 משרדים ושלושה חדרי ישיבות, אחד מהם פונה לחרמון ומוגדר על ידי זאבי כ"חדר הישיבות היפה בישראל". לא תמיד הוא נראה ככה: לפני המלחמה הוא נבנה כפוד מרקט כחלק ממלון אגמון, אך התרוקן מאדם עם פרוץ המלחמה ועמד ריק קרוב לשנתיים.
שבועיים לאחר הפסקת האש עם חיזבאללה, היה אופן וואלי הגוף הכמעט יחיד שהסכים להמר על הצפון - והמתחם המשופץ שנפתח לפני חודש, עומד כבר על 78% תפוסה. "אנחנו לא WeWork, אנחנו לא חברת נדל"ן שמחפשת רווח - היעד היחיד שלנו והדרך שבה אנחנו מודדים את עצמנו היא לפי כמה מקומות עבודה אנחנו יודעים לייצר". הצעת הערך כוללת שלושה רבדים: תשתיות ברמה גבוהה, סיוע בגיוס טאלנטים, ועזרה בקבלת מענקי מדינה - כולל סבסוד של 30% משכר העובדים למשך שנתיים. "החל מאמצע אפריל יהיו במתחם הזה 183 עובדים חדשים במשכורות גבוהות - מעל 13,500 שקל", הוא מדגיש.
המתחם לא מיועד רק לחברות הייטק: משרד הפרסום אדלר חומסקי חתם על פתיחת סניף, ובמתחם רוצים למשוך גם נותני שירותים כמו רואי חשבון, אדריכלים ועורכי דין. "מי שחושב שהדרך לייצר מקומות עבודה זה רק דרך להביא את אנבידיה ומתכתנים - לא חי את האזור. אין לי כאן אלפי מתכנתים שמחכים לעבודה. צריך להביא לכאן גם את נותני השירותים המשלימים".
"הגליל הוא חבל ארץ התיישבותי אסטרטגי"
"עמותת הביתה" נולדה מתוך הראייה הריאליסטית שללא יוזמה אישית של תושבים מקומיים מלמטה - גם אם הדבר נעשה כמעט ללא סיוע ממשלתי - שום דבר, כנראה, לא יזוז באזור הגליל.
היא שמה לה למטרה להעניק תעסוקה, חינוך ותרבות ברמה שלא היתה מביישת את מרכז הארץ - בדיוק כדי לייתר את היוממות למרכז ולאפשר כמה שיותר חיים מלאים ומספקים בחבל הארץ. "לממשלת ישראל לא אכפת מהגליל- אנחנו לא בסדרי העדיפויות שלהם," הוא מצהיר בכאב. "זה מתחיל מהעובדה שיש פה מעט מצביעים - הגליל כולו מונה בקושי 280 אלף תושבים, שפרוסים בשיטת הפרד ומשול על 95 רשויות מקומיות - מה שמונע כל אפשרות לפעולה אפקטיבית", הוא אומר ומוסיף בנחישות: "אנחנו לא מאמינים שהייאוש זה תוכנית עבודה ולכן אנחנו לא מחכים לאף אחד."
זאבי, דור שלישי בגליל העליון שחי את המלחמה כחבר בכיתת הכוננות ואיש מילואים, קובע: "הגליל הוא לא יעד תיירות סופית, אלא חבל ארץ התיישבותי אסטרטגי שצריך להיות אכפת ממנו גם לתושב מראשון לציון".
זאבי סוגר במסר ברור: "אנחנו פשוט קובעים עובדות בשטח. אף אחד לא חייב לגור פה - כל מי שגר פה הוא גר מבחירה," הוא מזכיר, ומכאן נובעת האחריות המוסרית ליצור "הצעת ערך טובה יותר." האתגר הגדול ביותר, לדבריו, הוא לייצר אתוס משותף ותחושת שייכות שהיו חסרים במשך שנים. "מדוע בכפר גלעדי חזרו 100% מהמפונים ובקריית שמונה שסמוכה לה חזרו רק 50%?", הוא שואל רטורית. "מתוך 22 אלף איש שחיים בעיר, ומתוך 250 אלף איש שעברו בה סך הכל בשנים האחרונות, חזרו אליה רק כ- 12 אלף. והסיבה היא תחושת שייכות ואתוס משותף - זה הדבק".
מתחם קולינריה ב- 100 מיליון שקל
כחלק מהמאמץ לבנות מחדש את הצפון, גייסו תושבי הצפון מאות מיליוני שקלים לבנייה של מרכז רפואי חדש בקרית שמונה ולבניית מרכז קולינריה חדש בקיבוץ גונן שבמורדות רמת הגולן, שיהווה מוקד תיירות בגליל, אך גם יוכל "לייצא" עסקים לכל הצפון - באמצעות הכשרה של חקלאי בוטיק, קונדיטורים ושפים.
את שני המוקדים הללו בונים המקומיים באמצעות תרומות של קרן Jewish National Fund USA - הנתמכת בידי קהילות יהודיות בסן פרנסיסקו, מיאמי, וניו יורק, בין השאר. "זו עוד דוגמא להשקעת ענק של תורמים, שעושים עבודה חשובה, אבל איפה המדינה בסיפור?" שואל זאבי, ואומר: "עד היום, כשתושב קרית שמונה צריך טיפול רפואי דחוף, הוא נאלץ לנסוע שעה עד בית החולים זיו בצפת.
כשאחר מקבל התקף לב, הוא צריך לקוות שניידת הטיפול נמרץ המקומית פנויה. בניית המרכז הרפואי החדש היתה צריכה להיות בסדר עדיפות לאומי, אבל היא נבנית כולה מכסף פרטי". הג'ואיש נשיונל פאנד אינסטיטוט, לה קשר היסטורי לקק"ל, שמה לה למטרה לקדם את אזורי הפריפריה בישראל, בדגש על הנגב והגליל - על ידי הכרת הצרכים והחלטה על בניית מתקנים שיועילו למרקם האזורי. החזון שלה לגליל העליון כולל הבאת 300 אלף תושבים - מנהריה ועד קצרין וקריית שמונה בתוך עד חמש עשרה שנה.
זאבי מספק הצצה ראשונה לתקשורת למרכז הקולינרי החדש GCI שהוקם גם במימון של 100 מיליון שקל מכספי תרומות ה- Jewish National Fund USA. מדובר, ככל הידוע, במרכז הקולינריה בעל הציוד המשוכלל ביותר בישראל, שכולל "כמעט את כל מה שרלוונטי בקולינריה המודרנית," מסביר עמית אבישי, סמנכ"ל התפעול של המקום. "כדי ששפים אורחים לא יוגבלו על ידי שום דבר חוץ מהדמיון שלהם - כולל דברים שהם לא יכולים לעשות במטבחים שלהם בבית." נוסף על קומפלקס מטבחים מאובזר ברמה של מסעדת שף, בניין נוסף, שאמור להסתיים בתחילת 2027, יכלול מפעל בירה, מפעל שוקולד מהפולים ("בישראל כמעט אף אחד לא מייצר שוקולד מהתחלה"), בית קפה, מאפייה ובר יין על הגג. "המטרה לייצר מנוע כלכלי - Hub קולינרי שממנו יוצאים לסיורים ברחבי האזור," מסביר אבישי.
השותפות כוללת גם את מכון המחקר מיגל, שמפתח 30 דונם של חקלאות Farm to Table, מהחווה לצלחת. "הפרויקט אמור לייצר 50 מקומות עבודה בשכר גבוה בטווח המיידי, ו-250 מקומות עבודה בשנתיים הקרובות," מדגיש אבישי. "אנחנו רוצים להציג את כל הגליל על הצלחת ולחבר את כל הדברים המדהימים שקורים כאן, אם זה יקבים, חקלאות, אגרו-טק וחדשנות לסיפור מאוד ברור שאליו יכולים להתחבר ישראלים ותיירים. כשאני מספר לאמריקאים שבאים לבקר שמגדלים כאן ברמת הגולן כמהין או וואסאבי זה נראה להם מטורף לגמרי. ואז אני מספר להם על אותו חוקר ישראלי שמצא את הדרך להדביק את עצי האלון המקומיים שלנו בפטרייה מצרפת שהיום נחשבים לזן הטוב ביותר מחוץ לצרפת ואיטליה".
לא מדובר בבית ספר לבישול, אלא יותר כמרכז תיירותי - כזה שינהל סיורים באזור, סדנאות מאסטר-שף באורך מספר ימים או יחבר בעלי מקצוע לטרוואר של המקום - אבל יהווה גם מוקד ללימודי מקצועות הקולינריה, ובעיקר יסייע להנבטת עסקים קטנים ובינוניים מהסביבה - מסעדות, קונדיטוריות, מבשלות בירה וחנויות בוטיק. מבשלי בירה מהצפון יוכלו ללמוד את התחום לעומק במבשלה שתיבנה בשנה הבאה, לקבל תמיכה מהמקום גם בשיווק ובמיתוג לפני שהם מבצעים את הזינוק לעצמאות ומתחייבים כלכלית לתחום. על המקום ינצח השף רן פולק.
אוניברסיטה קטנה בתנופה
התחנה הבאה בסיור היא אוניברסיטת תל חי, שקיבלה רק לפני כמה שבועות את הבשורה על שדרוגה למעמד זה ממכללה. "אנחנו עכשיו האוניברסיטה הקטנה והצעירה ואנחנו מתכוונים להישאר האוניברסיטה הקטנה בישראל מאוד ממוקדת במה שיש לאזור להציע," מדגיש אלי כהן, מנכ"ל האוניברסיטה.
מאחורי הצהרת הכוונות הזו מסתתרת תנופה אקדמית: המוסד, שזכה לאחרונה בתרומה המשמעותית ביותר בתולדותיו מקרן רודברג ושינה את שם הקמפוס המרכזי לקמפוס רודברג, נמצא בעיצומה של התרחבות: הקמת פקולטה להנדסה עם תוכניות בהנדסה חקלאית ומערכות מידע AI, ובנוסף, הקמה של בית הספר השני לווטרינריה במדינת ישראל, בקצרין הסמוכה.
חלק מזה נעשה הודות להסכמה להצטרף לשטח השיפוט של עיריית קרית שמונה ולהתחבר לשכונת יובלים הסמוכה. "לתפיסתנו אוניברסיטה צריכה להיות מחוברת לעיר, לעיר הליבה של האזור, ולא לשבת על הגבעה ליד". הוא מסביר את ההחלטה השנויה במחלוקת. התוכנית כוללת הקמת מרכז ספורט על גבול השכונה הצפונית שישרת גם את תושבי העיר, והעברת בית הספר למקצועות הטיפול למרכז העיר, מעל השוק העירוני שמשמש כחניון רוב השבוע. "מעבר של 1000 סטודנטים למרכז העיר - זה מייצר תנועה, אנשים יצאו בהפסקות שלהם לבתי הקפה". הוא מתאר את הפוטנציאל להחייאת מרכז העיר השקט.
בסמוך לאוניברסיטה, נמצא אתר הפיתוח הצפוני ביותר של אנבידיה מבין חמשת האתרים שלו. כהן "הם פתחו פה לפני 14 שנים עם שמונה עובדים, היום הם 100 עובדים וכבר יש שיחות על להגיע ל-200 עובדים. גם חברת BMC התחילה כאן עם 6-7 עובדים, היום הם 260 עובדים והמפעל שלהם פה הפך להיות הגדול שלהם בישראל".
עם כל ההתלהבות, כהן אינו מתעלם מהאתגרים. האוניברסיטה נאבקת למשוך סטודנטים מהמרכז, ורק אלה שבוחרים בה מתוך העדפה אמיתית - לא בגלל הנחות או תמריצים - הם שמגיעים. "אנחנו עושים הכל כדי לשכנע אותם לבוא אלינו, זו הצלחה". הוא אומר, חושף את המאבק המתמיד על כל סטודנט. המוסד מנסה לשלב בין שמירה על אופי קטן ואינטימי לבין שאיפות צמיחה, בין חיבור עמוק לאזור הצפון לבין רמה אקדמית תחרותית, ועם אתגרי הריחוק והסכנה התמידית בהתפרצות נוספת של מלחמה על הגבול.
***גילוי מלא: הכנס מתקיים הודות לשיתוף פעולה עם בנק לאומי ושטראוס, בחסות אאורה, תל-חי אוניברסיטת קריית שמונה, פרופדו ובהשתתפות חברת נתיבי ישראל.