משה סעדה, הליכוד. פרסום ברשתות החברתיות, 24.02.26 / צילום: דני שם טוב, דוברות הכנסת
הדרמה סביב הצעת החוק בנוגע למחלקה לחקירות שוטרים (מח"ש) היא הרבה מעבר לשינוי בירוקרטי של תזוזה ארגונית של יחידה ממשלתית כלשהי. מצד אחד, סגן ראש מח"ש לשעבר וחבר כנסת בהווה שטוען שהארגון - שבו הוא שימש בתפקיד בכיר עד לא מזמן - משמש "מיליציה לחיסולים פוליטיים" של בכירי מערכת המשפט; מצד שני, היועצת המשפטית לממשלה ופרקליט המדינה שמזהירים שהשינוי יהפוך את מח"ש ל"כלי בידי השלטון להכוונת התנהגות המשטרה לפי צורכי השלטון".
● במאבק מול הנגיד, סמוטריץ' הבטיח הורדות מסים. מה קרה בפועל?
● למה ביהמ"ש הורה לבן גביר לקדם קצינת משטרה?
אם כן, המאבק על המחלקה לחקירות שוטרים מלווה בהרבה פאתוס. אבל מה עומד בבסיסו? איך מח"ש התעצבה לתוך מבנה ארגוני שכל תזוזה בו מעוררת כל כך הרבה אמוציות?
ביקורת עצמית
נתחיל, כרגיל, מההתחלה. במשך עשורים, במדינת ישראל בכלל לא הייתה קיימת מחלקה לחקירות שוטרים. למעשה, ב־25 שנותיה הראשונות של המדינה, היחידות המשטרתיות הן אלה שהיו מבקרות את עצמן. לפי מאמר של ד"ר גיא לוריא מהמכון הישראלי לדמוקרטיה, השינוי בא ב־1973, כאשר אז הוקמה במשטרה יחידה נפרדת לטיפול בתלונות הציבור.
הגלגול הקודם של מח"ש היה המחלקה לחקירות פנים (מח"פ) שפעלה בתוך המשטרה - וחקרה תלונות ועבירות פליליות נגד שוטרים. מטבע הדברים, הכפיפות של מח"פ למשטרה עוררה ביקורת חריפה על כך ש"שוטרים חוקרים שוטרים". אבל זה לא נגמר כאן: בשנות ה־80 צצו שורה של תלונות מצד שוטרים שטענו שחוו אלימות מצד חוקרי מח"פ, וב־1990 מבקרת המדינה הצביעה על תיקים שהמחישו את הכשלים בטיפול בתלונות נגד שוטרים - כולל מקרים שבהם שוטרים הורשו להתפטר במקום לעמוד לדין משמעתי.
כל אלה הביאו את המחוקק להבין שמשהו חייב להשתנות בפעולה של המחלקה שחוקרת שוטרים. "ב־1992 נחקק חוק שקבע שמח"ש תהיה מחוץ למשטרה, ותסונף למשרד המשפטים. סמכויות הנוגעות אליה הוקנו לפרקליט המדינה", מסביר פרופ' בועז סנג'רו, ראש המכון לבטיחות במשפט הפלילי, ומרצה במכללות האקדמיות ספיר וגליל מערבי. כלומר, במקום שמח"ש תהיה תחת המשטרה, כעת היא הוכפפה לפרקליטות המדינה.
למעשה, חקירת השוטרים התחלקה בין מח"ש למשטרת ישראל, כאשר מח"ש חוקרת בתיקים עם עונש קבוע של לפחות שנת מאסר, והמשטרה השאירה בידיה את הטיפול בתיקים עם עונש קבוע של פחות משנה או תיקים של עבירות משמעת.
אין מודל אחיד
אף שהפרקטיקה הישנה שבה המשטרה חוקרת את עצמה זכתה לביקורת בישראל, היא לא הייתה נדירה בעולם. "ישראל לא הייתה חריגה", אומר לוריא. "גם ברחבי העולם הטיפול בתלונות נגד שוטרים נתפס עניין של המשטרה, והטיפול בו היה פנימי במנגנוני המשטרה".
אבל מתברר שהוצאת הפיקוח על השוטרים מידי המשטרה שקרתה בישראל, הייתה חלק ממגמה עולמית. כאן, כאמור, היחידה הועברה לפרקליטות. ובעולם? לפי לוריא, אין שיטה אוניברסלית: "מידת העצמאות של מנגנוני בדיקת תלונות בעולם משתנה, ואפשר לסדרה על רצף: החל ממנגנון פנימי של המשטרה, דרך מנגנון של המשטרה בפיקוח של גוף חיצוני - ועד מנגנון באחריות מלאה של גוף חיצוני".
הולנד, למשל, היא דוגמה למדינה שבה האחריות היא ברשות האחראית על המשטרה. באירלנד ובפורטוגל יש נציב מיוחד שמפקח על המשטרה. לעומת זאת, בארה"ב יש גוף אזרחי עצמאי ובדנמרק יש שלוחה עצמאית במשרד המשפטים בראשות שופט בכיר. ויש גם שיטות משולבות: בקנדה יש גם נציבות, גם מחלקה בתוך המשטרה וגם גוף אזרחי עצמאי. דוגמה נוספת היא סלובניה, שבה יש גם מחלקה מיוחדת בתביעה הכללית וגם מחלקה פנימית במשטרה.
הבית החדש של מח"ש?
עד כה ראינו שבמשך השנים המחלקה לחקירות שוטרים נדדה ממקום למקום, והשייכות שלה לפרקליטות היא לא דבר עתיק יומין. וגם מבט על העולם מגלה שאין מודל אחד שבולט מעל כולם בפופולריות שלו. אז למה זה כזה משמעותי אם מח"ש תמשיך בנדודיה ותתמקם הפעם במשרד המשפטים?
כדי לעמוד על ההשלכות, צריך להבין את פרטי הצעת החוק שיזם ח"כ משה סעדה. אחד ההיבטים שלה עוסק במינוי של ראש מח"ש. כיום נבחר מנהל המחלקה על ידי ועדה בלתי תלויה מטעם נציבות שירות המדינה שכוללת שופט בדימוס, פרקליט המדינה, נציג משרד ממשלתי ונציג ארגון הפרקליטים.
ההצעה מבקשת לשנות את זה. ההצעה מסמיכה את הוועדה למנות את מנהל מח"ש לתקופה של שש שנים - וגם להדיח אותו. לפי ההצעה, הוועדה תמנה חמישה חברים: מנכ"ל משרד המשפטים; עו"ד שימנה שר המשפטים בהתייעצות עם הסניגור הציבורי הארצי; שופט מחוזי בדימוס (או עו"ד שכשיר לכהן כשופט מחוזי) שימנה מנכ"ל משרד המשפטים בהתייעצות נציב שירות המדינה; אקדמאי שימנה נציב שירות המדינה בהתייעצות עם מנכ"ל משרד המשפטים; נציב שירות המדינה. המשמעות היא שרוב חברי הוועדה (שלושה מתוך חמישה) הם מינויים של שר המשפטים או מנכ"ל משרדו.
הנקודה הזאת היא בעיקר מה שהעלה בקרב רבים - כולל בקרב היועמ"שית ופרקליט המדינה - חששות להשפעה פוליטית על פעילות המחלקה. "בנוסח הקיים יש השפעה גדולה לשר המשפטים על מינוי חברים בוועדה", אומר סנג'רו. לוריא, ד"ר יעל ליטמנוביץ' וד"ר עמיר פוקס מהמכון הישראלי לדמוקרטיה מזהירים שזיקת רוב חברי הוועדה לשר המשפטים תביא ל"פגיעה באי־תלות מח"ש".
אבל יש עוד נקודות שמעוררות התנגדות. פרקליט המדינה עמית איסמן מזהיר מפני מצב חסר תקדים, לטענתו, של יצירת מערכת אכיפת חוק נפרדת שאינה כפופה להנחיות היועצת המשפטית לממשלה ופרקליט המדינה.
לשיטתו, היעדר כפיפות כזו עלול לפגוע בשוויון בפני החוק, משום ש"אמות המידה לאכיפת החוק כלפי אוכלוסיית השוטרים תהיינה שונות מאמות המידה לאכיפת החוק ביחס ליתר החשודים והנאשמים".
בעיה נוספת שמעלה איסמן היא שהצעת החוק עלולה להוביל לשני מסלולים פרשניים שונים של אותן הוראות חוק - אחד בפרקליטות ואחד ביחידה החדשה. "תוצאה שכזאת היא בלתי מתקבלת על הדעת ועלולה לפגוע בזכויות חשודים ונאשמים", טוען פרקליט המדינה.
למנוע כפילויות
מצד שני, במצב הקיים היום יש בעיות מהותיות - שהצעת החוק מנסה לטפל בהן. כך, מומחים מסכימים שהכפילות שיש היום בחקירות השוטרים בין מח"ש למשטרה, פוגעת באכיפת העבירות נגד שוטרים.
לדברי לוריא, "שתי הרמות לבדיקת תלונות נגד שוטרים בישראל מאופיינת בחקירה לא אפקטיבית דיה של התלונות המוגשות לכל אחת משתי הרמות של המערכת, הממשק בין שתי הרמות בעייתי מאוד, ואין בה אף גורם שרואה דברים במבט כלל מערכתי ומנסה לקדם מנגנונים של אחריותיות משטרתית חדשה בהסתמך על נתוני התלונות לשתי הרמות גם יחד".
לכן, הצעת החוק מבקשת להקנות למח"ש סמכות לטפל גם בעבירות משמעת של שוטרים, ובמיוחד בעבירות מסוג שימוש בכוח לא מוצדק במהלך מילוי תפקיד (עבירות שמטופלות כיום בידי המשטרה). לדעת סנג'רו, "הרעיון הבסיסי שמאחורי הצעת החוק שעל הפרק הוא מתן סמכות למח"ש לטפל לא רק בעבירות פליליות של שוטרים, אלא גם בעבירות משמעתיות. זה רעיון נכון".