פעילי חיזבאללה / צילום: ap, Hussein Malla
למרות המכות שספג חיזבאללה במהלך המלחמה, לרבות ב"מבצע הביפרים" ובפעולות צה"ל בדרום לבנון במסגרת "חצי צפון", הארגון בחר בלילה שבין ראשון לשני להיכנס למערכה באמצעות שיגור טילים וכטב"מים. בתגובה פתחה ישראל במתקפה נרחבת על מטרות חיזבאללה בלבנון, כולל ב"הדאחיה" שבביירות. זאת בניגוד גמור להתנהלותו במלחמת 12 הימים ("עם כלביא"), שבה בחר שלא לפעול ולהתמקד בשיקום.
● "תם עידן באיראן": המומחים מעריכים - כך המשטר יקרוס
● המדינה המפתיעה שתמכה בתקיפה באיראן והסכסוך שיכול להגיע לקיצו
לדברי אייל זיסר, מזרחן מאוניברסיטת תל אביב, חיזבאללה אינו יכול להרשות לעצמו, מבחינה דתית, לשבת מהצד כאשר המשטר שהקים אותו נמצא בסכנה.
"קודם כל, צריך לזכור שגם אחרי 7 באוקטובר חיזבאללה הצטרף יום למחרת עם מתקפה חלשה יחסית. היו חששות שכוח רדואן, יחידת העילית של חיזבאללה, יתקוף את יישובי הצפון. פינו את יישובי הצפון, אבל בפועל פלישה כזאת לא התרחשה".
במקום זאת, הלחימה נותרה בעצימות נמוכה יחסית, עם חילופי אש הדדיים, עד מבצע הביפרים ב-17 וב-18 באפריל. המבצע הוביל להסלמה ולכניסת כוחות צה"ל לדרום לבנון, מה שהסתיים בהפסקת אש ובהבטחה מצד מדינת לבנון לפעול לפירוק חיזבאללה מנשקו. כעת, עם זאת, חיזבאללה החליט להפר את ההסכם ותקף את ישראל בתמיכה באיראן.
"איראן הקימה אותם, איראן מימנה אותם, איראן חימשה אותם. אבל זה לא בגלל העיניים היפות שלהם, אלא כדי שיסייעו לה במלחמה", אומר פרופ’ זיסר. "ב’עם כלביא’ הם ישבו בצד כי זה היה מבצע קצר ונקודתי יותר, בלי יומרה להפיל את המשטר. כנראה שאיראן וחיזבאללה החליטו יחד שעדיף שהארגון ישתקם אחרי המהלומה שספג ב-2024". אלא שהפעם, האיום הממשי על המשטר האיראני הופך את המצב לשונה לחלוטין.
"האורים והתומים שלהם"
"חמינאי הוא גם המנהיג העליון של חיזבאללה על פי הדוקטרינה הדתית שלהם. הוא, מבחינתם, נציגו של אללה עלי אדמות", מסביר פרופ’ זיסר. "זה עיקרון שנקרא ‘וליאת אל-פקיה’. וליה פירושו שלטון, ופקיה הוא חכם הלכה. זה עיקרון שמצווה ללכת אחרי איש הדת הבכיר. הם מחויבים לעשות כל מה שהוא אומר. הוא האורים והתומים שלהם לכל דבר ועניין".
לדבריו, אין מדובר בעיקרון יסוד במחשבה השיעית הקלאסית, אלא ב"חידוש מודרני שיזם חומייני כשהקים את הרפובליקה האסלאמית באיראן". גם כיום לא כל השיעים מאמצים אותו: "בעיראק, מנהיג הדת הבכיר הוא סיסתאני, והם אינם מאמינים בעיקרון הזה. גם אמל, בני בריתו השיעים של חיזבאללה, אינם כפופים לו. מבחינתם איראן היא בת ברית או פטרונית, אך לא ברמה הזו".
זיסר משווה זאת לדבקות של חסידים באדמו"ר, אלא שכאן מדובר במנהיג המחזיק גם בכוח פוליטי ממשי. "חיזבאללה, כארגון דתי, מחויב מאוד לעיקרון הזה ולחמינאי באופן אישי. הוא האדמו"ר במובן זה שהוא קובע מה צריך לעשות בכל עניין. אם חוסל מנהיג איראני בכיר, איך הם יכולים שלא להגיב? ואם צפויה מלחמה משמעותית נגד איראן, כיצד יוכלו להישאר אדישים?"
מבחינה אסטרטגית, אומר פרופ’ זיסר, "ייתכן שהם קיוו לבצע מהלך סמלי בלבד, כדי לומר שלא ישבו בשקט, בזמן שישראל עסוקה בזירות אחרות ולא תגיב בחריפות. אבל כפי שראינו, הם טעו. עכשיו נראה לאן הדברים יתפתחו".
המהלך מעורר תגובות חריפות בלבנון. "שאר הציבור בלבנון מתנגד להם וכעת גם משמיע ביקורת גלויה, אם כי בינתיים ללא צעדים מעשיים. האוכלוסייה השיעית מזוהה פוליטית עם חיזבאללה, ומבחינתה פגיעה בארגון היא פגיעה ישירה בה. עם זאת, קיימת ביקורת גם בקרב שיעים על כך שחיזבאללה גורר אותם לעימות".
בעקבות הודעות הפינוי הנרחבות של צה"ל ביישובי דרום לבנון, החל גל עקירה משמעותי צפונה, והכבישים באזור עמוסים. באשר ליכולות הארגון, אומר זיסר: "כפי שאפשר לראות, חיזבאללה עדיין מצליח לירות ויש לו יכולות, אם כי פחותות מבעבר. נצטרך להמתין ולראות לאן זה יוביל".
ומה לגבי החות'ים?
ומה באשר לחות’ים בתימן, שגם הם שיעים? "הם אינם קיצוניים דתית כמו חיזבאללה, אך עוברים תהליכים דומים. החיבור שלהם לאיראן נובע בראש ובראשונה מאינטרס פוליטי. בשלב הזה הצטרפותם למלחמה היא כנראה רק שאלה של זמן. ייתכן שנראה גם מהם טיל אחד מדי כמה ימים".
דעה אחרת ניתן לשמוע ממומחית תימן ענבל ניסים לובטון, גם היא מאוניברסיטת תל אביב. בעיניה, חוסר ההתערבות של החות'ים במלחמה מול איראן "לא צריכה מאוד להפתיע, כי זה משקף את מערכת היחסים שלהם עם איראן. החות'ים הם לא ממש פרוקסי כמו שחיזבאללה הוא גרורה של איראן". לדבריה "זה הולם את התגובה הקודמת שלהם ב-12 הימים, שהייתה מינורית. ברמת ההצהרות וההזדהות הם כמובן אומרים את כל המילים הנכונות, אבל מערכת היחסים מוגבלת באופן שבו הם מסייעים לעניין האיראני".
גם ברמה האידאולוגית, אומרת ניסים לובטון "מלכתחילה הם מסגרו את עצמם בשם הסוגיה הפלסטינית, ולא כחלק מהאידאולוגיה האיראנית. וזה כנראה גם לא מפתיע גם את המשטר האיראני. הם כמובן היו מקווים שהם יסייעו יותר, אבל נראה שלאור הלחץ האדיר על איראן, המשטר פחות אטרקטיבי עבורם, אלא אם כן כמובן האיראנים יעברו לאיים עליהם ישירות".
היא מציינת גם את התקיפה בעומאן, שמנסה למצב את עצמה כגורם יחסית ניטרלי במזה"ת, כ"איתות לא נעים עבורם. בהתחלה עומאן ביקשו להיות בסדר עם כל הצדדים בתימן וסירבו להצטרף לקואליציה הסעודית נגד החות'ים, אבל לאט לאט עומאן עברה לתמוך יותר בתימן. במובן הזה הם דומים יותר למה שקטר הם עבור חמאס. עומאן אומרים שזה לצורכי מו"מ, אבל הם מארחים עשרות נציגי חות'ים שממש מנהלים את העניינים דרכם, ועומאן היא נתיב יציאה נוח לסין, רוסיה ואיראן".
המצב בתימן
גם המצב בתימן כרגע לא שקט. כוחות הממשלה התימנית בתמיכת סעודיה הביסו לאחרונה את מועצת המעבר הדרומית בתמיכה איחוד האמירויות, מה שמציב התנגדות מאוחדת יותר לחות'ים בתמיכת איראן. זה גורם לכולם "להיות על קצות האצבעות. החות'ים לא רוצים שהסעודים שנפגעו מאיראן ינצלו את ההזמדנות לפעול גם נגדם. הם מאוד זהירים, והם כנראה לא ירצו להשתתף. וגם אם כן, הם יעשו רק את המינימום ההכרחי. רק שנתנו את ליטרת הבשר וסימנו וי".
החות'ים הם גורם שהיה פעיל בפוליטיקה של תימן עוד לפני התמיכה האיראנית, והעדה הזיידית שהיא מגיעה מהם אפילו נלחמה בשנות השישים בתמיכת ערב הסעודית וישראל למען המלוכה בתימן, ונגד הכוחות הרפובליקניים בתמיכת נאצר.
בנוסף, אומרת ניסים לובטון "התקיפות האיראנית במפרץ מחדדות עוד יותר את התחושה המתסכלת שאיראן מנצלת את הערבים השיעים במזה"ת כ'בנק דם' עבור המהפכה שלה בצורה מאוד צינית, ונגד האינטרסים המקומיים".