מרחב מוגן / צילום: Shutterstock, ARTZO
השבוע דיווחנו בגלובס על גידול בשיעור הדירות עם מיגון מכלל הדירות בארץ. זה נשמע כמו נתון משמח, אך יש לו גם צד אפל: התפזרות המיגון בישראל משקפת כמעט בדיוק מוחלט את החלוקה לעשירוני שכר. כך, בזמן שהעשירונים הגבוהים מצליחים להתמגן, העשירונים הנמוכים נותרו מאחור.
● יש שיפור, אבל לא מספיק: הערים שמובילות במספר הדירות ללא ממ"דים
● שאלות ותשובות | המלחמה תוכר ככוח עליון? האותיות הקטנות בחוזים שכדאי להכיר
לפי דוח של מרכז אדוה, שפורסם ב־2023 עם פרוץ מלחמת חרבות ברזל, בעוד שבקרב שלושת העשירונים העליונים לכמעט 60% מהאוכלוסיה יש ממ"ד, בשלושת העשירונים הנמוכים מדובר בפחות משליש.
לא מדובר בנתונים מקריים. להסתמכות על התחדשות עירונית המבוססת על כדאיות כלכלית יש מחירים. בפריפריה הגיאוגרפית אין רווח יזמי, וללא רווח יזמי אף פרויקט לא עובר ועדת תכנון. עובדה שעד היום לא יצא לדרך אף פרויקט בקרית שמונה, בבית שאן, באילת ובמגדל העמק. כולן ערים שיושבות על השבר הסורי אפריקאי ויסבלו קשות גם במקרה של רעידת אדמה. מחירי הדיור פשוט לא מצדיקים ליזמים פרויקט.
כ־90% מהדיור הציבורי - ללא ממ"ד
ירון הופמן־דישון, חוקר במרכז אדוה, מסביר: "הפתרון המדינתי הקיים להוספת מיגון בדירות ישנות נשען על תוכניות התחדשות עירונית מבוססות שוק, ולכן בניית המיגון תלויה בהיתכנות כלכלית, מצב שהותיר מחוץ למענה דירות רבות". אגב, אם ירצו מי מהתושבים הלא מוגנים להוסיף לעצמם ממ"ד, הם יאלצו לוותר על האפשרות להתחדשות עירונית בהמשך.
דני גיגי, יו"ר פורום הדיור הציבורי, אומר: "משרד השיכון וחברת עמידר היו אמורות להיות זרוע הביצוע של המדינה במיגון עשרות אלפי בניינים, שבעבר היו שייכים למדינה, ושבהם עד היום חיים עשרות אלפי משפחות עניות חסרות אמצעים ומשפחות שזכאיות לדיור ציבורי. בפועל, בתמיכה של המדינה לא נעשה כלום עבור המשפחות האלה ועשרות אלפי שיכונים נשארו לא ממוגנים.
"רק כדי להבין את גודל המשבר, כ־90% מהדיור הציבורי נמצא במצב שאין בו מיגון כלל, כאשר מדובר לרוב באנשים נכים שאין להם נגישות למקלטים ציבוריים. כך יוצא שמיגון בישראל הפך לפריבילגיה של עשירים והעניים הופקרו".