תקיפה בשארג'ה שבאמירויות / צילום: Reuters, Amr Alfiky
במשך שנים אימצו מדינות המפרץ אסטרטגיה של "הנמכת ראש" מול טהרן. ההנחה הייתה שאם לא ניתן להכריע אותה, מוטב לחתור לשיתוף פעולה מוגבל שיצמצם את הסיכון לעימות. אלא שהשבוע, הקונספציה הזו נסדקה: מטחי הטילים והכטב"מים ששיגרה איראן לעבר סעודיה, איחוד האמירויות, קטאר, כוויית ובחריין, סימנו שינוי. אף שהיעד המרכזי היה בסיסים אמריקאיים, הפגיעות נרשמו בסמיכות לתשתיות אסטרטגיות - ממתקני אנרגיה בסעודיה ועד נמל התעופה הבינלאומי בדובאי.
● כן למהגרים, לא למלחמה: ראש הממשלה שמתנגח בטראמפ
● "טראמפ מזין את הפרנויה של פוטין": האם הסיוט הגדול של נשיא רוסיה יתממש?
אף שחיל האוויר הקטארי רשם הישג מבצעי עם הפלת שני מפציצים איראניים, והדיווחים על תקיפות תגובה טרם אומתו רשמית, האזור עוד רחוק ממעורבות כוללת במלחמה. כעת, השאלה שמרחפת היא: האם ואילו ממדינות המפרץ יתערבו במלחמה, ואם יתערבו - מה יהיו ההשלכות?
"חיה פצועה ונוטה למות"
ד"ר יואל גוז'נסקי, ראש תחום המפרץ במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS) ולשעבר בכיר במל"ל, מעריך כי המפרציות יחצו את הגדר רק אם יזהו באיראן "חיה פצועה" שהעדר יכול להכניע ללא סיכון מיותר. "אם הן יחשבו שהחיה באמת פצועה ונוטה למות - אז ההחלטה תהיה קלה", מסביר גוז'נסקי. "בינתיים הן יושבות על הגדר. הרי אם טראמפ יחתום בשבוע הבא על עסקה עם איראן, הן יצטרכו להתמודד עם 'אריה פצוע', שיכול בהמשך לשרוט, לנשוך ולטרוף".
הגורם המרתיע המרכזי עבור מדינות המפרץ נותר פערי העוצמה הקיצוניים מול טהרן. "איראן היא מדינה חזקה מאוד, עם צבא גדול ורב־יכולות שכולל מערכים של טילים, כטב"מים מתאבדים, טילי חוף־ים ומיקוש ימי", מסביר גוז'נסקי. "לעומתה, הצבאות של מדינות המפרץ קטנים ולא מיומנים".
לדבריו, גם אם המדינות הללו יחליטו לבסוף להיכנס למערכה, המעורבות תהיה סמלית בעיקרה ותכליתה שידור מסר של הגנה על הטריטוריה. "זו לא תהיה תקיפה שתטה את הכף", הוא מסכם. "הצבא החזק בעולם עומד עכשיו מול איראן. מה יעזור מטוס קטארי שיעלה לאוויר?".
לצד הניתוח האסטרטגי, גוז'נסקי מבקש לצנן את הדיווחים על מעורבות פעילה של המדינות השכנות, דוגמת תקיפות קטאריות על אדמת איראן או דחיפה סעודית למהלך אמריקאי. "יש שלל גורמים אינטרסנטיים שמפיצים דיווחים", הוא מבהיר. "נכון לרגע זה, לא ידוע על תקיפה קטארית באיראן".
בעולם מושלם, איזו איראן היו המפרציות רוצות לראות ביום שאחרי?
"האוטופיה מבחינתן היא משטר יציב, שכן הן חוששות מאוד מכאוס", מסביר גוז'נסקי. "ההעדפה היא למשטר ידידותי יותר שישנה את מדיניותו - לא יחרחר מלחמה, לא יתמוך במיליציות בעיראק, בתימן ובלבנון, ולא יפתח תוכנית גרעין. עם זאת, הן גם לא היו רוצות לראות שם דמוקרטיה; תרחיש כזה עלול להוביל ללחצים מבית לאמץ כיוון דומה".
לשמור על האיזון העדין
אמנם סעודיה היא הגדולה והחזקה מבין מדינות המפרץ, אך היא למודת מכאובים מניסיונות העבר להפגין שרירים מול טהרן. ב־2017 עוד כינה יורש העצר והמנהיג בפועל, מוחמד בן־סלמאן, את המנהיג העליון חמינאי "היטלר של המזרח התיכון", אלא שבמערכה המדממת מול השלוחים של איראן בתימן, החות'ים, נאלצה הממלכה להכיר במגבלות כוחה.
התובנה שסעודיה לא הצליחה להביס את ההשפעה האיראנית בשדה הקרב היא שהובילה בסופו של דבר לתפנית אסטרטגית. ב־2023 חתם בן־סלמאן על הסכם לחידוש היחסים הדיפלומטיים עם איראן בתיווך סין.
בדיוק על הרקע הזה, מסבירה ד"ר מיכל יערי, מומחית למדינות המפרץ מאוניברסיטת בן גוריון, סעודיה אינה מהווה צד אקטיבי או פרואקטיבי. "המלחמה הזו במידה רבה נכפתה עליה", היא אומרת. "הצטרפות של סעודיה למלחמה היא אופציה שמונחת על השולחן, אך זה לא אומר שהיא ריאלית או עתידה לקרות בקרוב".
לדברי יערי, בדומה להערכתו של גוז'נסקי, תקיפה סעודית - אם תתרחש - תהיה בעלת אופי סמלי בלבד. "כניסת הצבא הסעודי לא תשנה את פני המערכה. עם זאת, יש כאן ערך סימבולי משמעותי עבור ישראל וארה"ב בעצם העובדה שמדינות המפרץ נוקטות עמדה חד־משמעית, הכוללת ביטוי צבאי, כלפי איראן".
מהו המסר שסעודיה תבקש להעביר לטהרן במהלך כזה?
"שהם חצו קו אדום ושברו את כל המוסכמות - החל מהפרת ההבנה שלא תוקפים אחת את השנייה".
כעיקרון, עימות כולל הוא התרחיש האחרון שבו מעוניינות מדינות המפרץ, והן פעלו ככל יכולתן בחודשיים האחרונים כדי למנוע הידרדרות בכל מחיר. "המפרציות הפכו לאיים של יציבות, פריחה ושגשוג - מרכזים בינלאומיים לתיירות, בנקאות ותעופה", מסביר גוז'נסקי, "כל אלו הם נכסים שעלולים להיהרס ברגע".
מלבד הנזק התשתיתי, מרחף גם החשש ממשבר פליטים איראני רחב היקף שיזעזע את האזור. "כל מדינות ערב, וגם טורקיה, מוטרדות מהאפשרות שמאות אלפי פליטים יציפו את המזרח התיכון", אומרת ד"ר יערי. "האזור למוד ניסיון מר מהמלחמות בעיראק, בלבנון ובסוריה. במקביל, סעודיה חוששת - ובצדק רב - מהפגיעה ביציבות הכלכלית ובתנודתיות של שוק האנרגיה העולמי".
העובדה שהמפרציות אינן מעוניינות בהסלמה ובמעורבות ישירה במלחמה משתקפת היטב באיפוק שהן ממשיכות להפגין מול טהרן. "המפרציות לא כינסו את הליגה הערבית, לא כינסו את מועצת שיתוף הפעולה במפרץ ולא ניתקו יחסים עם איראן", מציין גוז'נסקי ומדגיש כי איחוד האמירויות היא היחידה שהחזירה את השגריר שלה מטהראן. "לכן לכל הישראלים שקוראים למפרציות לדהור קדימה אני אומר שהקריאה הזו היא חוסר הבנה של האיזון העדין שיש במפרץ".
לצד זאת, לגוז'נסקי יש מסר המופנה ישירות למקבלי ההחלטות בירושלים. "אני מציע לישראל לעזור למדינות המפרץ עד כמה שאפשר במערכות הגנה נגד טילים ובאמצעים נוספים. המפרציות זוכרות לטוב ולרע, ולכן הירתמות שכזו תעמוד לזכותה של ישראל בהמשך הדרך".
מי הראשונה שתצטרף?
מעבר לעימות הישיר מול טהרן, המערכה הנוכחית פוגשת את מדינות המפרץ בעיצומו של מאבק על הגמוניה אזורית, בעיקר בין סעודיה לאיחוד האמירויות. נראה כי האיום האיראני המשותף קירב בין השחקניות, אף שאיחוד האמירויות ממשיכה להחזיק בגישה תקיפה יותר בהשוואה לסעודיה. "אם מי מהמפרציות תבחר להצטרף ראשונה למלחמה, זו תהיה איחוד האמירויות", מעריך ד"ר אריאל אדמוני ממכון ירושלים לאסטרטגיה וביטחון (JISS). לטענתו, "הסעודים יצטרפו רק אם ימשיכו לתקוף את מתקני הנפט שלהם".
בזירה הקטארית, אדמוני צופה תגובה המאפיינת את הניהול הדיפלומטי של דוחה - הליכה בין הטיפות ומשחק כפול. זאת, למרות שקטאר ספגה פגיעות בנקודות הרגישות ביותר, ובהן מתקן האנרגיה בראס לפאן וירי לעבר נמל התעופה הבינלאומי חמד. "שני הנכסים הללו הם עמוד השדרה הכלכלי של המדינה", מסביר אדמוני. "לצד הנזק הפיזי, הפגיעה בתדמיתה של קטאר כמרכז מסחרי ותיירותי עולמי עלולה להיות הרסנית. מדובר באירוע עם פוטנציאל ממשי לריסוק המודל הכלכלי הקטארי".
זה אומר שקטאר תצטרף למלחחמה? יש דיווחים על כך שתקפה באיראן.
"אולי, אבל היא לא דיווחה על כך. קטאר לא מוכנה לבחור צד בגלוי. היא אמנם הפילה שני מטוסים איראניים, אבל במקביל אמרה שהיא מחפשת אחר הטייסים ודואגת לשלומם. יש פה ניסיון להראות התקפיות, מצד אחד, מבלי לשרוף את המועדון, מצד שני. זו השיטה הקטארית".
אם המפרציות יצטרפו לציר ארה"ב־ישראל ויתקפו באיראן - קטאר תצטרף?
״אם יתפתח מהלך צבאי מפרצי, קטאר תצטרף - אך במינימום ההכרחי. היא לא תוביל מהלך כזה, ובמקביל תשמור על ערוץ חם עם איראן דרך סיקור סמי־חיובי שלה בערוץ הקטארי אל־ג’זירה. היא תעשה זאת כדי לגדר סיכונים - אם המשטר האיראני ישרוד, יהיה לה על מה להישען. זו השיטה הקטרית הקלאסית: לשחק על כל המגרש, לשרוף כמה שפחות גשרים, ולמכור את הנאמנות לפי הצורך".