צוותי חיל האוויר שמשתתפים בתקיפות באיראן / צילום: דובר צה''ל
בסוף השבוע נחשף כי טייסי חיל האוויר, שמבצעים טיסות ארוכות לאיראן ובחזרה, נעזרים בתרופה ממריצה בשם מודפיניל כדי לשמור על ערנות. כך אישר גם דובר צה"ל לגלובס. בעקבות הדיווחים עלתה התהייה האם גם חיילים אחרים, ואולי אף אזרחים, יכולים להרוויח מהשימוש בממריץ כזה.
● אפקט מכון ויצמן: מה עושים גופי המחקר כדי להגן על המדע מפני נפילת טיל
● החוקרת שחושפת שבמדינות אחרות באמת מרגישים אחרת
לגלובס נודע שמודפיניל משמשת בצה"ל לא רק טייסים, אלא גם חיילים אחרים שהוגדר כי השימוש בתרופה יהיה בטוח יותר עבורם מאשר אי־שימוש בה, וזאת לאחר שננקטו כל הפעולות האפשריות האחרות לשימור ערנות, כמו שינה מספקת, תזונה טובה ואימונים ייעודיים למשימה. השימוש בתרופה הוא וולונטרי, וכנראה לא רק מן השפה אל החוץ: ידוע על חיילים שהוצע להם להשתמש בתרופה והם בחרו שלא לעשות זאת. החומר הנוסף היחיד המשמש היום בצה"ל למטרות הללו הוא קפאין. נבחנו גם חומרים מעוררים שנמצאו יעילים יותר (ישנה מחלקה שלמה במפא"ת שתפקידה לבחון אמצעים לשיפור ביצועים פיזיים וקוגניטיביים של חיילים), אך הם לא היו בטוחים מספיק לשימוש.
חשש משיבוש מנגנון השינה
רישום תרופות בדרך כלל מוגבל לאנשים עם אבחנה רפואית, וכל דבר אחר נחשב שימוש לרעה. אולם עם השנים מספר האבחנות התרחב ונוצר טשטוש גבולות בין בריאות להפרעה. בתקופה הנוכחית, שבה כולנו עייפים בהגדרה אך נדרשים לתפקד, זו דילמה משמעותית.
אז מהי מודפיניל? "זו תרופה שמיועדת לא לעייפות אלא לישנוניות", אומרת פרופ' ריבי טאומן, מנהלת מכון סגול־שירצקי לרפואת שינה במרכז הרפואי סוראסקי (איכילוב), ומסבירה את ההבדל: "עייפות היא תוצר של חוסר ברזל, תת־פעילות של בלוטת התריס, לחץ נפשי או שחיקה. ישנוניות היא מצב אחר, שמאופיין בכך שברגעי אי־פעילות - או אפילו ברגעי פעילות במקרים החמורים - האדם פשוט נרדם. הגורם המוביל לישנוניות הוא כמובן חוסר שינה. גורמים נוספים הם שינה לא יעילה, כמו במקרה של דום נשימה בשינה".
יש גם הפרעות נוירולוגיות כמו נרקולפסיה, המאופיינת בהירדמויות למרות שינה מספקת, או היפרסומניה, שבמסגרתה זקוקים אנשים לכמות גבוהה מאוד של שינה, אפילו 11 שעות ביום, וגם אחרי כן הם מתקשים לקום. התרופה היא הדרך היחידה שבה הם יוכלו לתפקד באופן תקין, אומרת טאומן.
עבור האנשים הללו פותחה התרופה מלכתחילה, אך בשנים האחרונות היא ניתנת גם לעובדי משמרות, ובתנאי שאובחנו בהפרעת שינה אופיינית, כלומר חוסר יכולת להתאים את השינה שלהם ללו"ז ההפוך. אולם זו כבר מתיחה של הגבול בין בריאות להפרעה.
"אם לאנשים הללו הייתה עבודה אחרת, הם לא היו צריכים את התרופה", מסכימה טאומן. "אבל היא חיונית אם הם זקוקים לעבודה הזו כי זה המקצוע שלהם, או מסיבות כלכליות. זו שאלה אתית ופילוסופית מאוד עדינה. ואם אצל טייסים מדובר בתקופה קצרה, אצל עובדי משמרות השימוש הוא ארוך טווח. אני אמורה לרשום את התרופה הזו לנהג מונית רק אם הוא עונה להגדרה של הפרעת שינה הנובעת מעבודה במשמרות, אף שגם בלעדיה הוא עלול להיות בסיכון לדרוס מישהו".
ד"ר ירדן לוינסקי, פסיכיאטר ראשי בחטיבת הקהילה בכללית, אומר כי התרופות הללו נוסו גם לטיפול בתסמונת העייפות הכרונית (CFS) וכן ברצון מוגבר לישון המתלווה לדיכאון. "אך עבור ההפרעות הללו התרופות לא מאוד יעילות, כך שיש בהן שימוש 'אוף לייבל' למטרות הללו, אבל אם זה באמת היה יעיל, אלה היו הופכות להתוויות רשמיות של התרופה".
טאומן מציינת שכבר היום רואים שימוש לרעה בתרופות הללו, כמו בתרופות מעוררות שנרשמות בדרך כלל לטיפול בהפרעות קשב, כמו ריטלין או אטנט. גורמים במערכת הבריאות סיפרו לנו כי השימוש לרעה הוא קודם כול בקרב הרופאים עצמם.
ד"ר אסנת רזיאל, כירורגית מומחית ומנהלת מרכז לטיפול בהשמנה באסותא רמת החייל, מוסיפה: "חוסר השינה פוגע בריכוז, בקבלת ההחלטות ומעלה סיכון לטעויות ולתאונות בעבודה. במציאות הזו עולה השאלה אם תרופה שמגבירה ערנות יכולה להיות כלי זמני מוצלח להתמודדות עם עומס כזה. והתרופה הזאת נחשבת בטוחה יחסית בהשוואה לממריצים ישנים יותר, עם תופעות לוואי קלות ומנגד במקצועות מסוימים ערנות יכולה להציל חיים. אבל רבים בקהילה הרפואית מזהירים מפני הרחבת השימוש בתרופות מסוג זה, בגלל החשש שבטווח הארוך מנגנוני השינה הטבעיים ייפגעו".
לוינסקי מדגיש: "אף אחד בצבא לא חושב שהפתרון לחוסר השינה הוא לקחת תרופות, אלא לזמן קצר בעיתות חירום. זו גם לא התרופה להתמודדות עם אזעקות. לשינה יש תפקיד בשימור הזיכרון, בניקוי המוח. אנחנו לא יודעים אם התרופה שיוצרת ערנות גם מפצה על אובדן השינה מהבחינות הללו".
הפרעות שינה מקושרות למשל לסיכון ללקות באלצהיימר, ואין לדעת אם ערנות "מלאכותית" אינה פוגעת באופן שבו השינה מגינה מפני מחלה זו ואחרות. ישנו גם חשש לשיבוש השינה לאחר סיום השימוש בתרופה.
טאומן מציינת חשש נוסף - התרגלות. רוב המטופלים שלה, היא מדגישה, נוטלים את התרופה שנים רבות ולא זקוקים למינונים הולכים וגדלים, אך ישנם אנשים שזה קורה להם. "ונשים צריכות לדעת שהתרופה מפחיתה את היעילות של הגלולות נגד היריון", היא אומרת. וזה כבר סיכון משמעותי לחוסר שינה.
ממריצים שונים, פעולה שונה
ש: מה ההבדל בין התרופות הללו לבין אמפתמינים לטיפול בהפרעות קשב וריכוז?
לוינסקי: "תרופות לטיפול בהפרעות קשב יכולות לשפר את הריכוז. לעומת זאת, תרופות לערנות אינן משפרות ביצועים של אדם שישן היטב, אלא רק מביאות אדם עייף לביצועים הרגילים שלו. תרופות הערנות עובדות על מנגנון ההיסטמין במוח, בנוסף למנגנון הדופמין שעובדות עליו תרופות הקשב, ועל מנגנון הדופמין הן עובדות בצורה יותר סלקטיבית".
ד"ר סאלח נזאל, מנהל יחידת הריאות במרכז הרפואי צפון (פוריה), אומר כי "התרופות הללו ממוקדות יותר בערנות ואינן יוצרות את תחושת עוררות היתר הגופנית שמתלווה לתרופות להפרעת קשב. בעבר טייסים קיבלו גם אמפתמינים, אך פרופיל תופעות הלוואי שלהם יותר רחב, והם עלולים לגרום גם לעצבנות ולהשפיע לרעה על קבלת ההחלטות".
הוא מוסיף שהיום אי־אפשר לקבל את התרופות הללו מרופא קופת חולים ללא התוויה, וממילא הן לא יהיו בסל או במימון שב"ן למטרות אלה. "אבל רופא פרטי יכול להשתכנע כי אצל אדם מסוים התועלת בתרופה הזאת עולה על הסיכון, ולרשום לו את התרופה מחוץ להתוויה".
טאומן מסכמת: "בסופו של דבר אנחנו חוששים שהתרופה הזו תשמש אנשים שמסתכלים על השינה כבזבוז זמן בחברה קפיטליסטית. זה לא המוצר היחיד שנבחן כך. כבר היום יש אסכולה שלמה של מי שחוקרים כיצד לקבל יותר תועלת מפחות שעות שינה, למשל על ידי הגברת שיעור השינה בגלים איטיים מתוך כלל השינה. יש סטארט־אפים וחוקרים שעובדים על זה, אבל זה רק בפיתוח".