מקלט. מי אחראי לתקינות / צילום: טלי בוגדנובסקי
דלתות שבורות וקירות מחוררים: אלפי מקלטים ברחבי הארץ אינם עומדים בתקן או אינם מתוחזקים כראוי, אך מי האחראי לכך?
● שאלת השעה | למה מפקד חיל האוויר טס בעצמו בשמי איראן?
● שאלת השעה | למה התקצר זמן ההתרעה לפני אזעקה?
על הרשות המקומית מוטלת אחריות הנוגעת להקמתם ואחזקתם של מרחבים מוגנים במרחב הציבורי. לגבי הבניינים פרטיים, חובת המיגון מוטלת על פי החוק על בעלי הדירות, באמצעות ועד הבית. באשר לתחזוקת המקלט ותקינותו, אחריות דיירי הבניין היא לשמור על הניקיון במקלט ולתחזק אותו כך שיתאפשר שימוש בו בכל עת, בעוד שבעלי הדירות חייבים לעשות כל תיקון ושינוי שדורשת הרשות המקומית בכתב.
בניית המקלט לא תקנית. הקבלן אחראי?
עו"ד אבי ענתבי, היועץ המשפטי של האגודה לתרבות הדיור, מסביר כי "בעלי דירות או נציגות הבית המשותף מחויבים לתקן ליקויים גם אם הם נובעים מפגם בבנייה שהיה קיים בעת קבלת טופס האכלוס. חובה זו אינה נגרעת גם אם הליקוי נובע ממעשיהם או מחדליהם של צדדים שלישיים כגון הקבלן".
ואם הדיירים מסרבים לשלם על התיקון?
אם בעל נכס בבניין מסרב להשתתף בהוצאות הכרוכות בשיקום או שיפוץ המקלט המשותף, ועד הבית יכול לפנות למפקחת על רישום המקרקעין ולפתוח בהליך משפטי נגדו. ניתן לפנות למפקחת גם אם הוועד עצמו מסרב לתחזק את המקלט המשותף, "ולבקש צו עשה או תביעה כספית לפיצוי", מסביר עו"ד תמיר דהן ממשרד דהן פרידמן. ניתן לפנות גם לרשות המקומית, שבסמכותה להורות לבעלי הנכס לבצע תיקונים נדרשים. חלק מהרשויות קבעו חוקי עזר המקנים להן סמכויות אכיפה כמו הטלת קנסות.
מה כן באחריות הרשות המקומית?
"הרשות לא פטורה לחלוטין מאחריות לגבי מקלטים, אך אחריותה אינה לתחזוקה, אלא לאכיפתה. אם הרשות לא מפעילה את סמכויותיה, ניתן לפעול נגדה משפטית על ידי הגשת עתירה מנהלית", מסביר עו"ד דהן. הרשות המקומית רשאית לחייב בעלי נכסים לבצע עבודות נדרשות במקלטים, ולחלופין מוסמכת לבצע את העבודה בעצמה ולגבות את ההוצאות מבעלי הדירות. עוד מוסמכת הרשות להיכנס למקלטים ולבדוק את תקינותם. עם זאת, מדוח מבקר המדינה מינואר 2025 עולה ש"חלק מהרשויות המקומיות שנבדקו לא השלימו את מיפוי המרחבים המוגנים", וכי חלקן "לא ערכו ביקורות במקלטים בבתים משותפים בתדירות הנדרשת, ובמסגרת הביקורת שעשו הן לא ערכו את כל הבדיקות שנדרשו".
האם בית המשפט יכול להתערב?
בית המשפט לא ממהר להתערב במקרים כאלה. כך למשל בג"ץ דחה עתירה של תושבי שכונות בדרום־מזרח ת"א שטענו שיש להורות לעירייה לספק מיגון ציבורי, בין היתר בנימוק שננקטו צעדים שונים כדי לעודד הקמת מרחבים מוגנים פרטיים וכן צוין ש"מיגוניות הן משאב מוגבל". עתירה דומה שהוגשה בשל המיגון החסר בכפרים הבדואיים נדחתה על ידי בג"ץ בנימוק דומה: "כמות אמצעי המיגון העומדת לרשות המדינה אינה בלתי מוגבלת. ההחלטה כיצד להקצותם עומדת בלב שיקול דעת הרשויות המוסמכות ובית המשפט יתערב רק במקרים חריגים".