נפט / צילום: Shutterstock
משבר הנפט הנוכחי, במסגרתו איראן חסמה את מיצרי הורמוז, שמובילים כ-20% מאספקת הנפט העולמית, חמור פי שניים מאשר האירוע השני בחריפותו ב-1956 ("מלחמת סיני" בישראל, "משבר סואץ" בעולם), כך עולה מניתוח של חברת מחקר השווקים Rapidan Energy. וחמור מכך, כמעט ואין יכולת הפקה עודפת שיכולה לפצות על כך, בניגוד למספר משברים קודמים בעבר.
עם זאת, מחקרים אחרים מצביעים על כך שהתלות של הכלכלה העולמית בנפט פחתה משמעותית בעשרות השנים האחרונות, מה שממתן את הנזק הכלכלי ביחס לגודל חסר התקדים של המחסור. גם ארה"ב, שהייתה תלויה אז ביבוא נפט, היא היום בכלל יצואנית בעצמה.
● 100 דולר לחבית, שוב: מה למדנו מהעבר?
● הנפט בשיא: בעולם מתחילים לתמחר העלאות ריבית, ותרחיש האימים של ג'יי.פי מורגן
ב-1956, כשנשיא מצרים עבד אל־נאצר הלאים את תעלת סואץ, שהייתה בידיים בריטיות-צרפתיות משולבות, אלו ניסו לקחת אותה בחזרה - בכוח. צנחנים מהאימפריות האירופיות השוקעות נחתו והחזיקו את תעלת סואץ, בזמן שישראל הצטרפה למאמץ וכבשה עבורן את חצי האי סיני. זאת, מנקודת מבט ישראלית, מתוך מטרה להחליש את מצרים, המדינה הערבית החזקה והמאיימת ביותר אז, שהובילה תנועה פאן־ערבית שסימנה את ישראל כאויבת מרכזית.
בעוד שהמבצע הצבאי עצמו הצליח, הוא עורר תגובה בין־לאומית חריפה שגינתה את תפיסת סואץ כאקט אימפריאליסטי בעולם שהחל לעבור דה־קולוניזציה. ארה"ב וברה"מ, שכבר אז היו אויבות מושבעות מאחורי "מסך הברזל" של המלחמה הקרה, שיתפו פעולה באופן חריג כדי ללחוץ על בריטניה וצרפת לצאת מהתעלה. במשך כל הזמן הזה, נפט לא היה יכול לעבור דרך תעלת סואץ, ו-10% מאספקת הנפט העולמית נחסמה.
מקרה גדול נוסף, גם הוא קשור ליחסי ישראל במזרח התיכון, הוא חרם הנפט הערבי של 1973, בעקבות התמיכה האמריקאית (והמערבית ככלל) בישראל במלחמת יום הכיפורים, כולל משלוחי נשק אינטנסיביים ("הרכבת האווירית") שסייעו לישראל לייצב את החזית, ולאחר מכן לבצע מתקפות נגד משמעותיות במצרים ובסוריה. בתגובה, מדינות OPEC הטילו חרם נפט שהזניק את מחירו בעולם, ולמעשה גרם לתיאבון גדול בקרב קרטל הנפט העולמי, שגילה שאם הן מצמצמות ייצור באופן ניכר, המחיר עולה לרמה כזאת שהרווח האבסולוטי שלהם בכלל עולה.
בשני המקרים הללו, אומרים ברפידיאן אנרג'י, נשארה קיבולת מסוימת להגדיל את ייצור הנפט ברגע שהמחיר עלה מעל רף מסוים. אך כיום, בשל חסימת מיצרי הורמוז, כמעט ואין דרך להגביר עוד יותר את ייצור הנפט מעבר לקיים.
עדיין לא שיא העצימות
בכל זאת, למרות שגלי ההדף של משבר הנפט מורגשים היטב בכלכלה העולמית, הפאניקה הכלכלית לא קרובה לזו שנרשמה במשברים כמו 1973 ו-1956. זאת, משום ש"עצימות הנפט", או כמות הנפט שנדרשת כדי לייצר דולר בתוצר, נמוכה היום בהרבה ביחס לעבר, כך מראה מחקר אחר שפרסמו חוקרים מאוניברסיטת הרווארד. הכלכלה שלנו הרבה פחות תעשייתית והרבה יותר מבוססת שירותים ויעילה באנרגיה מאשר אז.
למעשה, שנת 1973 הייתה שיא עצימות הנפט העולם: חבית שלמה נדרשה כדי לייצר 1,000 דולר בתוצר, אך נכון ל-2019 מדובר על 0.43 חביות בלבד, מתואם לפערי המחירים בין השנים. כך שלמרות שהמחיר היום (כ-100 דולר לחבית) גבוה אפילו יותר מ-12 דולר ב-1973 (כ-88 דולרים במונחי 2026), ההשפעה על התוצר קטנה בהרבה. למעשה, אפשר אפילו לומר שמשבר 1973 עצמו הוא זה שהביא לבלימה של עצימות הנפט, להתייעלות אנרגטית ולהסטת משאבים לאפיקים חסכניים יותר באנרגיה - מגמה שנמשכת עד היום. למעשה, לאור ההתפתחויות הדרמטיות באנרגיה מתחדשת, סביר להניח שעצימות הנפט כיום נמוכה אפילו יותר מזו שנרשמה ב-2019.