חברי מיליציית כתאאב חיזבאללה משתתפים בלוויה של חבר מיליציה שנהרג מתקיפה אמריקאית / צילום: ap, Hadi Mizban
בתקופת המלחמה, מדור המשרוקית של גלובס יתמקד בביאור סוגיות אקטואליות ובמתן הסברים עובדתיים על ענייני השעה, בצד בדיקות של אמירות אקטואליות
בסוף השבוע חלה התפתחות יוצאת דופן בעימות מול איראן: נשיא צרפת, עמנואל מקרון, הודיע כי חייל צרפתי נהרג בתקיפה בארביל שבעיראק, בה עוד מספר חיילים נפצעו.
התקיפה, המיוחסת למיליציות פרו־איראניות בעיראק, היא לא הראשונה. הצבא הצרפתי הודיע בעבר כי רחפנים כיוונו לבסיס בו חיילים השתתפו באימוני לוחמה בטרור עם עמיתיהם העיראקים. על־פי מושל ארביל, התקיפה בוצעה על־ידי שני רחפנים והתרחשה בבסיס הממוקם כ־40 ק"מ דרומית־מערבית לארביל, בירת מחוז כורדיסטן.
● טראמפ רוצה לאבטח את מצר הורמוז. זה מה שיידרש לכך
● מה יהפוך את העימות הנוכחי למלחמת עולם שלישית - והאם הכלכלה תכריע הכול?
● "הרבה רעש וצלצולים": ההבדל בין המערכה הנוכחית מול איראן לקודמת
אז היכן בעצם עומדת הזירה העיראקית במלחמה מול איראן? נתחיל בסדר הכוחות במדינה. פרופ' אמציה ברעם, מומחה להיסטוריה של המזרח התיכון מאוניברסיטת חיפה, מסביר: "כרגע יש לאמריקאים בסיס עיקרי אחד באזור הכורדי" - הוא בסיס אל־חריר. לדבריו, "האמריקאים מתמקדים באזור הכורדי, והבסיס הכורדי מארח חיילים אמריקאים".
מכאן גם נגזר "בנק המטרות" של איראן ושלוחיה: "הבסיס הכורדי מופצץ לפעמים גם על־ידי המיליציות הפרו־איראניות וגם על־ידי האיראנים, כאשר האחרונים מפציצים גם עוד דברים, כמו תעשיית הגז הכורדית", מציין ברעם. חוץ מזה, "המיליציות תוקפות גם את השגרירות האמריקאית בתוך בגדד, בירת עיראק. אבל נכון לעכשיו, התקיפות ממוקדמות בכוחות זרים בכורדיסטן".
ומה לגבי ישראל? "למיליציות במערב עיראק - האזור שמתקרב לגבול הירדני - יש כטב"מים וטילים שיכולים להגיע לישראל. שם מתבצעת פעולה ישראלית ואמריקאית לפגוע בבסיסים האלה של המיליציות הפרו־איראניות בזמן האחרון. עד עכשיו הן אומנם לא פעלו נגד ישראל, אם כי יש חשש שהן יתחילו. אך עד כה הן כן ירו לא מעט על האמריקאים שבעיראק".
עוד הוא אומר כי "המיליציות הללו לא פעילות כמו חיזבאללה בלבנון, אך יש מיליציות שהבטיחו לפעול", ביניהן כתאאב חיזבאללה, חראקת אל־נוג'בא וכתאאב סייד אל־שוהדא.
אבל כשמדברים על עיראק, חשוב לזכור שלא מדובר במדינה שכולה רתומה לאינטרסים של איראן. אף על־פי שהשיעים - השייכים לזרם המוסלמי הדומיננטי באיראן - הם קבוצת הרוב בעיראק, כשליש מאוכלוסיית עיראק משתייכת לאסלאם הסוני, בכללה גם אוכלוסייה כורדית שמהווה 16% מאוכלוסיית עיראק.
לפי ברעם, "באוכלוסיית עיראק יש פילוג. הסונים והכורדים לא רוצים לפעול עם האיראנים או לשמוע על האיראנים. אבל גם הציבור השיעי בעצמו מפולג, והוא מתחלק בערך לשני חצאים: חצי רוצים לעבוד עם האיראנים 'על מלא' - והחצי השני לא. הפלג האחרון אומנם סבור כי יש אינטרס לשמור על קשר טוב עם האיראנים מטעמים ביטחוניים, אבל הם לא רוצים שאיראן תשלוט עליהם ועל הכלכלה שלהם".
הוא מוסיף כי "בשביל איראן, עיראק היא פרה חולבת. האמריקאים משלימים עם זה כל עוד הממשלה העיראקית לא תומכת מאה אחוז באיראן - ולכן הם נותנים לזה להמשיך לקרות. הפשרה האמריקאית שראש הממשלה העיראקי לא יהיה לחלוטין תומך איראן".
וזה משליך על הפוליטיקה העיראקית. ברעם מסביר כי "בזירה הפוליטית, רוב המפלגות וארגוני המיליציה השיעים תומכים באיראן. אך יש מאבק בתוכם שבא לידי ביטוי גם בבחירת ראש הממשלה. במאי האחרון מוחמד א־סודני נהיה ראש ממשלת מעבר, כי לא הצליחו לבחור ראש ממשלה חדש. א־סודני גם תומך באיראן, אך לא במאה אחוז. חשובה לו ההשפעה האמריקאית, שכן בלי תמיכה כלכלית אמריקאית - עיראק קורסת. לכן, הוא הולך על חבל מתוח בין ארה"ב ואיראן".