פעילות מערכות ההגנה האווירית של ישראל / צילום: משרד הביטחון
המלחמה עם איראן והפתיחה המחודשת של החזית הצפונית הביאו את מערכת הביטחון להעלות דרישות תקציביות נרחבות. רק בדצמבר קבעה הממשלה שתקציב הביטחון יעמוד על 112 מיליארד שקל. מאז הוא כבר צמח לכ־144 מיליארד שקל, וזה כנראה לא הסוף. לגלובס נודע שבדיונים הסגורים מול ראש הממשלה בנימין נתניהו, העלו במערכת הביטחון את הדרישה ל־177 מיליארד שקל. זאת, בהתאם לאפשרות להתמשכות המערכה באיראן ולעליית מדרגה בלבנון.
● החימוש המסתורי של המטוסים הישראליים
● למה ישראל וארה"ב לא תוקפות את היעד הרגיש ביותר של איראן?
למעשה, כבר בעת אישור התקציב בממשלה בסך ל 112 מיליארד שקל למערכת הביטחון היה ברור שהתקציב לא רלוונטי. אז, הם התפשרו לכאורה על גיוס של 40 אלף אנשי מילואים בכל זמן נתון, תוך הבנה שמבצע מול איראן יתקיים בחודשים שלאחר מכן. מרגע שהגזרה התחממה, עוד טרם פתיחת המערכה, מספר אנשי המילואים עלה בהדרגה לכ־60 אלף ועומד כעת על קרוב ל-100 אלף. הרחבת המערכה בלבנון עשויה אף לדרוש גיוס נרחב עוד יותר.
שאלה מרכזית נותרה פתוחה: כיצד נוצר פער של כ־65 מיליארד שקל בין תקציב הביטחון שאושר בדצמבר לבין הדרישה העדכנית, בהתחשב בכך שהאפשרות למערכה באיראן כבר הייתה על השולחן. מבחינת ההוצאה הביטחונית לבדה, הממשלה מעריכה כי עלות יום לחימה עומדת כיום על 1.5 מיליארד שקל. לא כל הסכומים משולמים במיידי, וחלקם ייפרסו על פני שנות תקציב נוספות. כתוצאה מכך, הסכום שיועד לתקציב הביטחון לשנת 2026 לא צפוי לכסות את כל הוצאות המלחמה הנוכחית.
רכש דחוף באישון לילה
הממשלה אישרה בשבוע שעבר 32 מיליארד שקלים כתוספת לתקציב הביטחון לשנת 2026, אך התקציב טרם עבר את אישור הכנסת. במסגרת זו, נוספו כ־13 מיליארד שקל ל"רזרבה מיוחדת" להוצאות המלחמה. במקביל, בלילה שבין שבת לראשון אישרה הממשלה מימון של 2.3 מיליארד שקל ל"רכש דחוף".
ההחלטה הזו משקפת את הבעייתיות בהתנהלות הכלכלית בזמן מלחמה תחת תקציב המשכי, בו הסכום המאושר להוצאה מדי חודש הוא 1/12 מהתקציב המקורי של השנה הקודמת. ב־2025 התקציב נפתח במהלך השנה ונוספו תקציבים לביטחון בשל התארכות המלחמה בעזה ומבצע עם כלביא. עם זאת, לא כל התקציבים הללו נכללים בבסיס התקציב המקורי.
עד כה, ההערכה בממשלה היא שמערכת הביטחון הוציאה כ־20 מיליארד שקל בתוך 15 ימים. ההערכה הכללית היא שעלות המלחמה כולה עשויה להגיע עד 50 מיליארד שקל, כתלות בהתארכותה. סכום זה כולל את החימושים שנורו, הציוד שנשחק וגיוס המילואים העודף. לשם השוואה, גם מבצע עם כלביאף שנמשך 12 ימים בלבד, נאמד בסכום דומה של 20 מיליארד שקל, אך הרכבו שונה לחלוטין.
הרבה יותר חימושים מעם כלביא
במסגרת המלחמה הנוכחית, צה"ל מטיל בממוצע אלף חימושים מדי יום, כש־150 מטוסים חגים שעות רבות בשמי איראן. במהלך ארבעת הימים הראשונים בלבד, הוטל סך החימושים שהוטל לאורך 12 ימי הלחימה של מבצע עם כלביא.
פעילות נרחבת זו מתאפשרת בזכות שיתוף הפעולה עם האמריקאים, שמטוסי התדלוק שלהם מאפשרים פעולה מתמשכת מעל איראן וכן שותפים בסיכול היכולות האיראניות, דבר המשפיע באופן ישיר על חופש הפעולה של צה"ל בשמי האויב. מנגד, צריכת המיירטים נמוכה יותר בהשוואה לעם כלביא, אז שוגרו לעבר ישראל מטחים גדולים בהרבה.
המלחמה מול איראן עדיין בעיצומה. בעוד שהעלות התקציבית הישירה של מערכת הביטחון מתחילה להתבהר, ההוצאות האחרות של המלחמה, לרבות הפגיעה הצפויה בתוצר והעמקת הגירעון, עדיין אינן ברורות לחלוטין.
מחיר החל"ת ויתר ההוצאה האזרחית
ההוצאות האזרחיות משמעותיות לא פחות. כך למשל, אישרה הממשלה בשבוע שעבר 300 מיליון שקל לביטוח הלאומי לטובת מתווה החל"ת, 100 מיליון שקל לשיפוי הרשויות המקומיות שבשטחן נפגעו מבנים ותשתיות, ו־100 מיליון שקל נוספים לחיזוק המשטרה בתקופת המלחמה.
להוצאות אלו יש להוסיף את עלויות הפיצוי לעסקים שנפגעו כתוצאה מהמלחמה ואת מס רכוש בגין הפגיעות. בנובמבר בשנה שעברה הציגה רשות המסים בכנסת נתונים לפיהם 85% מתביעות עם כלביא שולמו והגיעו לכ־2 מיליארד שקל. נוסף על כך, למלחמה עלויות פיסקליות נרחבות: אמנם סיומה המוצלח עשוי להוות נקודת הזנק לכלכלה הישראלית, אך האופוריה שגילמה את ציפיות השווקים בתחילת המלחמה התמתנה.
לפי בנק ישראל, תקציב המדינה שאישרה הממשלה בשבוע שעבר מעלה את יחס החוב־תוצר של המדינה מ־68.5% בשנת 2025 ל־70% השנה. המשמעות היא התייקרות בתשלומי הריבית של המדינה על החוב שלה, כשבעבר, ועוד לפני המלחמה הנוכחית, העריכו באוצר שבשנת 2027 התשלום על הריבית של המדינה יגיע לכ־64 מיליארד שקל. סכום זה מושפע לא רק מיחס החוב־תוצר אלא גם מסביבת הריבית ופרמיית הסיכון של ישראל.
ירידה דו־ספרתית בכרטיסי האשראי
התמשכות המלחמה מאיימת לפגוע גם בצמיחת המשק, וההשפעות ניכרות כבר בשטח. באוצר העריכו לאחרונה שהתוצר ייפגע, כך שבמקום צמיחה של 5.2% בסוף 2026, תירשם צמיחה של 4.7%. בבנק ישראל, מנגד, סבורים שמדובר בהערכה אופטימית למדי שעשויה להתבדות.
יעד הגירעון הממשלתי כבר קפץ מ־3.9% שנקבע רק בדצמבר ל־5.1% בשבוע שעבר. בבית ההשקעות מיטב צופים שיעד ריאלי יותר הוא 5.5%, בהנחה שהמלחמה תארך ארבעה שבועות.
את הפגיעה העקיפה של המלחמה ניתן לראות גם בצריכה של הישראלים. נתוני הרכישות בכרטיסי האשראי מראים ירידה של 19% בעשרת הימים הראשונים של המלחמה, בהשוואה לרמת הממוצעת בתחילת השנה. אולם, מודי שפריר, אסטרטג ראשי שווקים פיננסים בבנק הפועלים, מציין שההיסטוריה מלמדת שעלייה מחודשת צפויה עם תום המלחמה. כל זאת כשעדיין לא ברור מה תהיה תרומת המלחמה למשבר אנרגיה אפשרי שישפיע על האינפלציה בישראל ובעולם.
לכל אלו יש גם להוסיף את העלויות המשקיות הנרחבות של המלחמה, שכוללות את הפגיעה בתוצר מכל גיוס של חייל מילואים. באוצר הסבירו שעלות גיוס אחד עומדת על כמעט 50 אלף שקל לחודש בפגיעה משקית. במשרד האוצר מעריכים את הפגיעה המשקית השבועית מגיוס חיילי המילואים בכ־660 מיליון שקל מדי שבוע.
לכך מצטרפת העלות המשקית מהימים הראשונים למלחמה שבהם המשק הושבת כמעט לחלוטין, ואותה העריכו באוצר ב־9.5 מיליארד שקל לשבוע. מאז המשק נפתח בחלקו, אך מערכת החינוך נותרה סגורה ברוב חלקי הארץ. בהקשר זה, את השבתת מערכת החינוך מעריכים באוצר ב־1.2 מיליארד שקל בשבוע, ואת הפגיעה המשקית כתוצאה מהשבתת ענפים במשק ב־2.4 מיליארד שקלים מדי שבוע.