בן חמד אל תאני, נתניהו, חמינאי הבן וטראמפ / צילום: AP-Matt Dunham, נעם ריבקין פנטון-הארץ, reuters-Rouzbeh Fouladi/ZUMA Wire
עשרות אתרי ייצור, הולכה והנזלה של גז ונפט הותקפו בשלושת השבועות הראשונים של מבצע שאגת הארי, רובן על ידי איראן, אך חלקן גם על ידי ישראל - רובן הקפיאו את פעילותן, חלקן יצאו מכדי שימוש. השבתת מפעלי האנרגיה, יחד עם סגירת מיצרי הורמוז, הובילו לעלייה של 58% במחיר הנפט מאז החלה המלחמה, בעוד שמחירי הגז הנוזלי עלו רק הבוקר ב-25%. איזה אתר ייצור הביא לעלייה החדשה ביותר במחירים, ואילו מדינות הצליחו לייצא נפט למרות חסימת מיצרי הורמוז? גלובס עושה סדר.
● ישראל תקפה את שדה הגז הגדול בעולם. מה ההשלכות?
● איך נראה בשטח המצור האיראני בהורמוז?
שדה הגז דרום פארס, איראן וקטאר
אתמול (רביעי) ביצעה ישראל - ככל הנראה בתאום עם ארה"ב - תקיפה דרמטית נגד שדה הגז הגדול בעולם, דרום פארס (South Pars) הממוקם בלב מיצרי הורמוז, בגבול הימי בין איראן לקטאר. זהו שדה משותף לשתי המדינות, אך הפגיעה הישראלית כוונה לאסדה ומתקן הולכה בצד האיראני ולבתי זיקוק על חוף איראן שמקבלים ומעבדים את הגז הנוזלי מהשדה, באתר בשם עסאלוויה.
נכון להיום הפגיעה הישראלית בדרום פארס היא אחת הדרמטיות מאז תחילת מבצע שאגת הארי - אם לא הדרמטית שבהן. מחירי הגז הנוזלי עלו בבת אחת הבוקר (חמישי) ב- 25%, והיא צפויה להתבטא באופן מיידי בכיס תושבי אירופה, הודו או סין, שמסתמכים על גז נוזלי להפקת חשמל מחלקו הקטארי של השדה. התקיפה בוצעה, לפי ההערכה, כאיום על האיראנים: אם אלה לא יפתחו את מיצרי הורמוז בקרוב, הפגיעה בשדה הגז תעמיק, איום שטרם נענה בדרך שהיא - למעט המשך הפגיעה האיראנית בתשתיות גז ונפט במדינות המפרץ.
חשיבותו של דרום-פארס כפולה: הוא משמש מקור לגז נוזלי לאיראן ולקטאר (שם הוא מכונה North Field) וכל אחת מהמדינות תלויה בו בדרך אחרת. "עבור קטאר, מדובר בשדה הגז המרכזי והיחיד שממנו היא מפיקה גז נוזלי ומייצאת אותו למדינות אסיה ואירופה", מסביר פרופ' יהושע קרסנה, מנהל הפורום לשת"פ אזורי במרכז דיין באוניברסיטת תל אביב, ומומחה למדינות המפרץ ולגיאו-כלכלה. "שיתוף הפעולה שלה עם איראן ברבדים רבים והיחס הפסייני שלה אליה מתחיל מהתלות הזו בין שתי המדינות. באיראן הסיפור הוא שונה, מפני שיש לה כמה שדות גז גדולים נוספים, אבל משק החשמל שלה תלוי מאוד בגז שמגיע מדרום פארס. כך שקטאר, מדינה בת 3 מיליון תושבים תלויה בו לענף היצוא המרכזי שלה, בעוד שעבור איראן, מדינת ענק של 90 מיליון איש, מדובר באיום שעשוי להעיק עוד יותר על תשתית החשמל הרעועה שלה".
גם איראן היא יצואנית של גז טבעי - לעיראק, שאיראן היא ספקית הגז המרכזית שלה והיא אחת הנפגעות המרכזיות מהתקיפה במפרץ, וטורקיה, שאיראן היא מקור הגז השני בגודלו עבורה, אחרי רוסיה.
התקיפה הישראלית התבצעה אך ורק בצידו האיראני של שדה הגז, לכאורה לא דבר מה שאמור להזיק לקטארים. למרות זאת, הקטארים זעמו: האיום בהרחבת הפגיעה בשדה עלולה להזיק גם לקטארים לטווח הארוך, ובטווח הקצר יותר - אחת התגובות של איראן לתקיפה היתה פגיעה נוספת בעיירה התעשייתית ראש לאפן מצפון לדוחא, המקום שבו מפיקה קטאר גז טבעי וממנו היא מייצאת אותו לעולם.
ראס לאפן, קטאר
זמן קצר לאחר התקיפה הישראלית בדרום-פארס שלחו האיראנים חמישה טילים בליסטיים לעיר התעשיתיית ראס לאפן (Ras Laffan) במה שהוגדר על ידי קטאר כהסלמה מסוכנת והפרה בוטה של הריבונות. מתוך החמישה, טיל אחד פגע במתקנים באופן קשה, אלא שהאתר לא מייצר גז כבר מאז יומה השלישי של המלחמה. "ראס לפאן הוא מתקן הנזלת הגז הגדול בעולם", מציין קרסנה.
"הוא נסגר כבר לאחר שבימים הראשונים שלחה איראן לעבר האתר מספר כטב"מים שלא גרמו נזק גדול - אבל הובילו את הקטארים למסקנה שלא כדאי להם לקחת סיכון ושווה להם לסגור את המפעל כולו, הרי בלאו הכי אי אפשר להעביר את הגז במיצרי הורמוז ואין היכן לאחסן אותו. יש כאן נזק כפול, כיוון שמלבד הפסקת יצוא הגז, המפעל עצמו ניזוק: עצם כיבוי מנגנון ההנזלה מייצר מצב שכדי להפעיל אותו מחדש, להוריד את מהנגנון היייצור לטמפרטורה כה נמוכה בפעם הבאה, יידרוש זמן נוסף להערכות. לא פחות מנפט, הנזק לתעשיית יצוא הגז מקטאר מהווה מכה עולמית ליבואניות הגז הגדולות - סין, הודו, יפן, דרום קוריאה, בריטניה וגרמניה - בעוד שארה"ב שהיא יצואנית גז טבעי בעצמי, עלולה להנות מעליית המחיר".
לפי ההערכה של מנכ"ל קטאר אנרג'י לרויטרס, המתקפה האיראנית מחקה בשבועיים וחצי הראשונים של המלחמה 17% מיכולת יצוא הגז של קטאר לתקופה של 3-5 שנים.
פוג'יירה, איחוד האמירויות, ומתחם באפקו, בחריין
גם איחוד האמירויות, לכאורה שותפה פיננסית בולטת של איראן, שמחזיקה בבנקים שלה ברוב הונה הפרטי, היא נפגעת משמעותית של מתקפות איראניות. בשבוע האחרון מעבירה איראן את עיקר התקיפות שלה באיחוד האמירויות ממגדלי פאר בדובאי ובאבו דאבי למתחם התעשייתי באמירות פוג'יירה, שלחופה המתחם המרכזי במדינה העוסקה בהפקה וביצוא של נפט. המתחם מהווה גם מסוף של אחסון נפט - 70 מיליון חביות על פי ההערכה - והוא משמש כקצהו המזרחי של צינור הנפט האמירתי המחבר אותה לדובאי ואבו דאבי. בשבוע האחרון סבל המתחם מהתקפות חוזרות ונשנות של כטב"מים איראנים, הוא הושבת חלקית למספר ימים אך חזר לעבוד.
עם זאת, בשל חסימת מיצרי הורמוז ומחסור במקומות אחסון, תפוקת הנפט וזיקוקו במדינה ירדה לקצב נמוך. בבחריין הקטנה, שמייצרת לא יותר מ- 150 אלף חביות נפט ליום המצב גרוע יותר: באפקו, יצרנית הנפט במדינה, נפגעה והחליטה לעצור את פעילותה כליל- דבר שמהווה מכה עבור הנסיכות החלשה במפרץ הפרסי.
ראס תנורה, סעודיה
עיר הנפט ראס תנורה נמצאת בחופי מזרח סעודיה, 200 קילומטר בקו אווירי בלבד מראס לאפן הקטארית. גם היא פסקה לייצר נפט כבר בשבוע הראשון של המלחמה בעקבות ירי של כט"במים למתקנים ואי-הרצון הסעודי לקחת סיכון ולהפעיל את המתקן בכל זאת, ובשל החשש שלא יהיה היכן לאחסן אותו. עם זאת, לסעודים פתרון עוקף מיצרי הורמוז בדמות צינור הנפט ממזרח למערב חצי האי, המאפשר תאורטית הזרמה של נפט עד עיר הנמל ינבוע שבים האדום.
"סעודיה, שלפני המלחמה ייצרה 15 חביות נפט ביום, עוברת כעת לייצר 7 מיליון חביות ביום - שהיא הקיבולת של צינור הנפט מערבה," אומר קרסנה. "אלא שמתוך זה, היא צורכת כ-2.5 מיליון חביות לצרכי המשק הסעודי, כך שבפועל היא יכולה לייצא דרך ינבוע בים האדום כ-4-5 מיליון חביות בלבד, כלומר כשליש מהכמות שהשוק היה רגיל לו בימים שלפני המלחמה. עדיין, מצבה טוב יותר מזה של כווית, קטאר, איחוד האמירויות ועיראק שפסקו לייצר נפט. הבוקר (ה') דיווח אתר רויטרס על פגיעה איראנית בינבוע, דבר שהוביל לעצירת יצוא הנפט בכלל במדינה. שעה קלה לאחר מכן, הבטיחה הממלכה כי יצוא הנפט צפוי לחזור לשגרה בקרוב וכי הפגיעה היתה זמנית. יחד עם זאת, הצטרפות של החות'ים למלחמה עלולה לסגור את באב אל מנדב ולייקר משמעותית את יצוא הנפט מסעודיה.
עבור מחירי הנפט, יצוא הנפט חשוב לא פחות מייצורו. ההערכה היא כי אם סעודיה תוכיח כי היא יודעת לייצא 5 מיליון חביות ביום דרך נמל ינבוע בים האדום, הדבר עשוי לקרב את מחיר הנפט למחירו המקורי ערב המלחמה.
סגירת מיצרי הורמוז גרעה נכון ליום שני עד כה יצוא של 3.3 מיליון חביות נפט ביום מעיראק, 1.3 מיליון חביות מכווית ו- 700 אלף מקטאר. "את מחירי הנפט אפשר להוריד בשל אלטרנטיבות שיש, גם מיצרנים חדשים בארה"ב ובדרום אמריקה, וגם באמצעות ערוצי יצוא נפט עוקפים למיצרי הורמוז", אומר קרסנה. "אבל המחסור החמור יותר הוא בגז טבעי שכבר נמכר למדינות רבות באמצעות חוזי קנייה מראש, בעיקר למזרח אסיה. העובדה שבסין למשל דאגו לרכוש מבעוד מועד גז, עלולה להעלות אותו גם לשאר המדינות, גם באירופה למשל".