זה מתחיל בהתעטשות של שכן במקלט, שאולי גורמת לכם לרצות להתרחק (אי-אפשר) או לפתוח חלון (אי-אפשר), והנה למחרת אתם אלה שמתעטשים במקלט. "שפעת המקלטים" היא השם שניתן לתופעה של עלייה בתחלואה הנשימתית בשל השהות במקלט הציבורי. אבל באיזה וירוס מדובר? האם זה רק וירוס? ומה אפשר לעשות? גלובס עושה סדר.
● לאחר הירי האיראני על דייגו גרסיה: האם אירופה היא הבאה בתור?
● לא להכניס את הכלב? מה מותר ומה אסור לעשות בזמן אזעקה
שפעת המקלטים היא אמיתית?
"בוודאי שזה אמיתי", אומרת ד"ר ענבל קדמן מומחית ברפואת משפחה במכבי שירותי בריאות. "הרי אנחנו יודעים שריבוי אנשים בשטח פחות מאוורר, מוביל לריבוי מחלות נשימה. כולם מגיעים למקלט, כולל חולים. בנוסף על כך, הסטרס מכווץ את דרכי הנשימה". למזלנו, אפשר להתנחם בכך שעונת השפעת חלפה וכרגע איננו בעיצומו של גל קורונה, אז המחלות העיקריות שעוברות במקלטים הן RSV ואדנו-וירוס (אחד מוירוסי ה"צינון" הקלאסיים).
ישנה סכנה משמעותית אחת - חצבת. "היא בהחלט איתנו, והשבוע שוב נפטר נער עם דיכוי חיסוני לאחר שנדבק במחלה", אומר פרופ' נדב דוידוביץ', ראש תוכנית מדיניות הבריאות במרכז טאוב ומהפקולטה לרפואה באוניברסיטת בר אילן. לדבריו, באזורים בהם החצבת נפוצה בימים אלה, המקלטים יכולים להיות וקטור משמעותי להעברתה.
האם ישנן סיבות נוספות לכך שאנשים מרגישים חולים בתקופה הזו?
קדמן: "בתקופה הזו אני רואה עלייה בתופעה של אנשים שמגיעים אליי ומדווחים על מחלת נשימה, ומסתבר שזו אלרגיה חדשה ולא מוכרת להם. במקלטים יש עובש, טחב, אבק, בעלי חיים מסוגים שונים ויחד עם חוסר האוורור, הם יכולים להכיר כך אלרגיה חדשה שלא ידעו שיש להם. אני רושמת בימים האלה יותר היסטמין (חלבון המעורב בתגובת מערכת החיסון כנגד גורמי אלרגיה, ג"ו) ממה שאני רושמת ציפרלקס".
דוידוביץ': "חשוב שאנשים יכירו את ההבדל בין אלרגיה לבין מחלה ויראלית. באלרגיה יש לרוב נזלת שקופה ואין חום, ואין כמובן צורך באנטיביוטיקה, אך אצל אנשים עם בעיית נשימה קודמת, אלרגיה יכולה להסתבך אם איננה מטופלת. לעומת זאת אם יש חום שלא עובר במהירות, כדאי לוודא שזו לא דלקת גרון".
אז מה אפשר לעשות?
ד״ר עדי וייס פינק, מומחית לרפואת משפחה במחוז דן פתח תקווה של הכללית אומרת כי "חשוב ככל האפשר לאוורר את המקלט, אפילו להשאיר בין האזעקות חלון פתוח חלקית, לאוורר, לנקות אבק בסיסי ולהימנע משהייה ממושכת מעבר לנדרש. אלה פעולות שמועילות גם למניעת הזיהומים וגם למניעת החשיפה לחומרים מעוררים האלרגיות. בנוסף, חשוב להקפיד על הגיינת ידיים ביציאה מהמקלט". כיוון שההמלצה המקובלת להישאר בבית אם חולים אינה רלוונטית במקרה הזה, היא ממליצה למי שיש לו תסמינים נשימתיים לעטות מסיכה בכניסה למקלט שכונתי.
"כדאי להתקין במקלט מכשיר טיהור אוויר כמו אלה שהותקנו בבתי הספר בתקופת הקורונה", אומר דוידוביץ'. "בנוסף, לחולים אנחנו מציעים לעטות מסיכה כדי להגן על הסביבה, ולמי שנמצא בקבוצת סיכון מומלץ לעשות זאת כדי להגן על עצמו. מסיכה חד פעמית פשוטה כמו אלה שהכרנו בתקופת הקורונה מספיקה כדי להגן גם על העוטה מרוב המחלות הנשימתיות".
קדמן מציינת כי האוכלוסיות להן זה מומלץ הן אנשים שנמאים בטיפול כימותרפי או שמקבלים תרופות ביולוגיות מדכאות חיסון, ואנשים שצפויים לבקר אדם חולה מאוד, למשל כזה המחובר לחמצן. היא מוסיפה כי זה לא הזמן עבור מדוכאי חיסון להסתובב במקומות הומים שיחייבו אותם, במקרה של אזעקה, לחלוק מקלט צפוף עם כמות גדולה של אנשים. "אחרי השהות במקלט עם הרבה אנשים, אפשר לשטוף ידיים, וכדאי לאוורר את המקלט בין התראות".
האם יש מישהו שהייתם ממליצים לו לא לרדת למקלט, כי הסיכון עד כדי כך גדול בשבילו?
קדמן: "לא, הירידה למקלט חשובה מאוד. הייתי ממליצה לאוכלוסיות רגילות כמו מדוכאי חיסון לעשות כל מה שאפשר כדי להתמגן במקום שיש בו כמה שפחות אנשים".
וייס פינק: "באופן כללי ההנחיה היא להישמע להוראות פיקוד העורף. הסיכון הביטחוני אמיתי, והאוכלוסייה בסיכון למחלות זיהומיות יכולה להגן על עצמה. אין שום מחלת רקע שאמורה למנוע שהייה במרחבים המוגנים, ובסך הכל אין פה מגפה או סיבה לבהלה, אלא רק תופעה של עלייה מסויימת באבחון מחלות בדרכי הנשימה שנתקלנו בה לאחרונה".
דעתו של דוידוביץ' שונה מעט. "זו החלטה מאוד אישית של ניהול סיכונים שאנחנו לא יכולים לקבל עבור אנשים אחרים. אבל היא מדגימה מצוין כיצד שוב מדובר בסיפור של אי שוויון. השכבות הפחות מבוססות מתמודדות עם אתגרים שאנשים מבוססים יותר בכלל לא מכירים".
