בית הדין הרבני / צילום: Shutterstock
מליאת הכנסת אישרה לפנות בוקר (ג') בקריאה שנייה ושלישית את הצעת חוק שיפוט בתי דין דתיים (בוררות), התשפ"ו-2026, של חברי הכנסת משה גפני, יעקב אשר וינון אזולאי. 65 חברי כנסת תמכו בהצעה, אל מול 41 מתנגדים. המשמעות היא שצדדים לסכסוך יוכלו בהסכמה להסמיך בתי דין רבניים ובתי דין שרעיים לדון כבוררים במחלוקת ביניהם, בהתאם לדין הדתי החל בהם.
● ארגוני נשים וחברה: "לעצור את החוק להרחבת סמכויות בתי הדין הרבניים"
● יועמ"שית הכנסת נגד האוצר: העבירו כספים שלא כחוק והסתירו מידע
סמכותם של בתי הדין לדון כבוררים תתאפשר בעניינים אזרחיים מוגדרים שנקבעו בחוק. זאת, בתנאי שהצדדים חתמו סמוך לפני הגשת הבקשה לבית הדין על טופס בוררות ייעודי לפיו הם מסכימים לכך, ולפיו לבית הדין יש סמכות שיפוט בענייני המעמד האישי לפחות כלפי אחד הצדדים, או שכל הצדדים הם תאגידים. למשל, אם אחת מהצדדים לסכסוך הוא יהודי אז בהסכמה מול האדם השני, ניתן לבקש באמצעות טופס ייעודי שבית הדין הרבני ידון בסכסוך אזרחי ביניהם.
המטרה של החוק שניסו להעביר אותו במשך שנים ללא הצלחה הוא לשנות את המצב שהיה קיים במשך שני עשורים בשל החלטה של בג"ץ, ולהחזיר אותו למצב שקדם לכך.
בדברי ההסבר להצעה נכתב: "בתי הדין הרבניים עסקו שנים רבות בבירור סכסוכים בעניינים אזרחיים בהסכמת הצדדים. פסק הדין שניתן בבג"ץ 8638/03 אמיר נ' בית הדין הרבני הגדול קבע כי בהיעדר מקור חוקי לכך, בתי הדין הרבניים אינם מוסמכים לעסוק בבירור סכסוכים כאמור". לפיכך, מטרת הצעת חוק היא לעגן בחוק את סמכותם של בתי הדין הרבניים לדון כבוררים, בהסכמת הצדדים, בעניינים אזרחיים, כדי לאפשר להם להביא את הסכסוך להכרעה לפי דין תורה.
החשש: פגיעה בצד החלש
החשש הכבד שעלה מארגוני זכויות אדם ונשים וגורמים באופוזציה הוא שמדובר בהכרזה על מערכת משפט נוספת ומקבילה למערכת המשפט האזרחית, אשר תתקיים על-פי דין דתי. מכך עולות מספר בעיות.
ראשית, לגישתם, מי שעלולים להיפגע מכניסת התוקף של החוק אלה צדדים חלשים שיכולים להסכים להתדיין בהליך זה ללא ברירה אמיתית, ושההסכמה שלהם נתונה לוויכוח. נושא זה עלה בדיוני הועדה גם על-ידי גורמים משפטיים.
כך למשל, במקרה של שוכרת חרדית שרוצה להשכיר דירה, ובעל הדירה מבקש ממנה להסכים להתדיין בפני בית דין רבני במקרה של סכסוך, עולה השאלה האם באמת יש לה בחירה להסכים או שמדובר באילוץ.
סוגיה כזו יכולה לעלות גם ביחסים בין עובד למעסיק ובין שני גורמים עם פערי כוחות מובהקים. כמו כן, קיים חשש בקרב אותם גורמים שבתי הדין הדתיים אינם רואים עצמם כפופים לחוקי היסוד של המדינה כמו שוויון, ואין דיינות בבתי הדין הרבניים, ומי שעלולות להיפגע בעיקר הן נשים ואוכלוסיות מוחלשות.
לצורך כך, הכנסת קבעה כי מוצע בחוק שבתחילת הדיון בית הדין יברר שהחתימה על הטופס נעשתה מרצון חופשי, ויבהיר לצדדים כי מדובר בהליך בוררות ולא בהליך שיפוטי. כן מוצע כי בית הדין יפסוק בהתאם לדין הדתי החל בו, בכפוף לכך שלא ייגרעו זכויות מהותיות הקבועות בחוק שיווי זכויות האישה, חוק חוזים אחידים וחוקים קוגנטיים אחרים.
השאלה היא כיצד זה צפוי לעבוד, כאשר במשך שנים ישנה ביקורת מצד גורמים משפטיים באקדמיה על בית הדין הרבני שהוא אינו פועל על-פי חוקי היסוד בפסיקותיו ומתעלם מהם.
הנושאים שהוחרגו
כמו כן, בשל אותם חששות הוחרגו מדיוני בתי הדין במסגרת בוררות מספר עניינים: כל עניין פלילי, מינהלי או הליך שהמדינה או רשות מקומית צד לו. בנוסף, כל העניינים הנוגעים לבני זוג נשואים או שהיו נשואים, על-מנת למנוע בלבול בין סמכויות בית הדין לפי סמכותו הראשונית בחוק השיפוט לנישואים וגירושים, ועל-מנת שלא ייווצר לחץ על צד להליך גירושים לפנות להליך בוררות בפני בית הדין. כך למשל, סוגיה אזרחית למשל בין בני זוג לא תוכל לבוא בגדר בית הדין הרבני, מחשש שלמשל הגבר יתנה את מתן הגט לאישה וילחץ עליה להסכים בסוגיה אזרחית.
בנושא בוררות בדיני עבודה, הוחרגה האפשרות לדון בסכסוכים בהם עדיין מתקיימים יחסי עובד-מעביד בין הצדדים, למעט בעניין שיזם העובד, כאשר בית הדין יצטרך לוודא שהיוזמה היא של העובד, ושהסכמתו חופשית. גם בסוגיה זו יש חשש כאמור שאותו עובד לא באמת ייזום הליך אלא על-ידי הפעלת לחץ מצד המעסיק, ושיש קושי לברר את סוגיית ההסכמה, ולחילופין שבכניסה לעבודה יחתימו עובד על טופס כאמור - דבר אשר יחייב אותו גם אם הוא פוטר או התפטר.
יו"ר ועדת החוקה, ח"כ שמחה רוטמן, מסר: "זו זכות גדולה לכנסת שאנו מעבירים את החוק הזה היום. זהו תיקון עוול של הרבה שנים. זו הצעה פשוטה וטריוויאלית שהייתה צריכה להיות מוסכמת על כולם, כי אין דבר שהוא יותר ליברלי מזה - לתת לשני מבוגרים להגיד שהם רוצים לדון בהסכמה בסוגיה בסכסוך ביניהם לפי דין תורה".
זכות ערעור פנימית
החוק מגדיר זכות ערעור פנימית על פסק הדין בתוך בית הדין, שכאשר הצדדים מסכימים ביניהם לידון בוררות בפני בית דין רבני בעניינים אזרחיים, הם גם מסכימים לכך שבית הדין הרבני הגדול ידון בערעור, אם יוגש.
לעומת פסק בוררות רגיל הדורש אישור של בית המשפט, כמדובר בפסק בוררות של בית דין דתי בעניין אזרחי, לפי החוק, אין צורך באישור בית משפט, ואפשר ללכת איתו ישירות להוצאה לפועל. כיוון שאין צורך באישור על-ידי בית המשפט, הדבר מעלה חשש בקרב ארגונים שונים שאין שום פיקוח חיצוני על הליך זה, ויש קושי כאשר המדינה נמנעת מלשים מחסום כאשר מדובר בהליך אלטרנטיבי לבית משפט, גם אם מדובר בבורר הכי מכובד ומקצועי.
ניתן להגיש בקשה לבית המשפט לבטל את פסק הבוררות, ואומנם העילות שבגינן בית המשפט יכול לבטל את פסק הבוררות מצומצמות מאוד, והוא לא בוחן את פסק הדין כערכאת ערעור. כמו כן, כיוון שבית הדין הרבני הוא גוף מינהלי כשהוא נותן פסק בוררות, ניתן להגיש בג"ץ על פסק בוררות לפי כללי המשפט המינהלי. גם כאן ישנן עילות מוגדרות בחוק.
בדיוני הוועדה בהכנת החוק עלו הסתייגויות גם מצד הייעוץ המשפטי של הוועדה וגורמים נוספים לגבי הכללת דיני עבודה ויחסים בין עובד למעביד, כמו גם יחסים בעלי פערי כוחות מובנים, תחת סמכותו של בית הדין. זאת בשל הקושי לאתר הסכמה חופשית במערכת יחסים זו. העמדה הזו לא התקבלה, ונקבע כי אם העובד מיוזמתו פונה בבקשה לדון בבוררות בבית הדין הרבני, אז לבית הדין יש סמכות.
הסכמה של שני הצדדים
נשאלת השאלה, האם יש תוקף להסכמה חוזית לדון בבוררות בכניסה לעבודה כזו, והאם אחד מהצדדים יכול לבטל אותה? לפי הצעת החוק, צריכה להינתן הסכמה של שני הצדדים בסמוך לפנייה לבית הדין בעניין מחלוקת, ולכאורה אין משמעות לקביעה חוזית כזו בקבלה לעבודה. אומנם יש כאן קושי, שכן עובד שמאוד רוצה להתקבל לעבודה עשוי לחתום על סעיף זה, ואז המעסיק יכול לומר לו שהוא הסכים ולא יכול להתחרט. ואז ספק אם עובד מעצמו יגיד לבית הדין שהוא לא מסכים או שיהיה מודע לזכותו שלא להסכים להתדיין בבוררות בפני בית הדין.
עוד עלו שאלות בנוגע לחוק בעניינים של עומס מערכת שכבר עמוסה בתיקי גירושים, ובנושא של אי-החרגת חוקי יסוד שעל-פיהם בית הדין צריך לפסוק. אומנם כן הוחרגו מספר חוקים כמו חוק החוזים האחידים וחוק זכויות האישה, ואם ישנה הוראה קוגנטית בחוק מסוים, בית הדין לא יכול לפעול בניגוד אליה.
בנוסף, על אף שהחוק דורש הסכמה של שני הצדדים, ויסוד ההסכמה הוא הבסיס של החוק, ישנה פירצה בו. אחד מהצדדים יכול לפנות לבית הדין ללא הצד השני, ובית הדין יכול במכתב רשמי להוציא לצד השני הודעה שהוגשה נגדו תביעה. גם אם כתוב בהודעה שהוא יכול לא להסכים לדון בפני בורר בבית הדין הרבני, עצם הפנייה היזומה מגורם בעל סמכות, ערכאה שיפוטית, מעוררת קשיים ועלולה לגרום לאדם לא להבין את המשמעות ולהסכים.