קאליבאף. השפעה רחבה על תהליכי קבלת ההחלטות / צילום: Reuters, ZUMA Press Wire
הרמז של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ על שיחות עם "בכיר מאוד" באיראן הגיע כמעט כבדרך אגב, כחלק מרצף הצהרות על הלחימה והמאמצים הדיפלומטיים. הפעם, בניגוד לרמזים קודמים, הוא לא נותר תלוי באוויר לאורך זמן: בתוך שעות החלו להצטבר פרטים, תחילה ברמיזות ולאחר מכן בדיווחים מפורטים יותר בכלי תקשורת אמריקאיים. במהרה התגבש סביבו שם אחד שחזר פעם אחר פעם - מוחמד באקר קאליבאף, יו"ר הפרלמנט האיראני.
● "פגם יסודי בהכנה למלחמה": ההימור של ישראל שהתברר כשגוי
● המדינות המפתיעות שבלב המגעים בין ארה"ב ואיראן
ההתפתחויות הללו הגיעו על רקע הצהרה נוספת של טראמפ, שלפיה הורה על הפסקת התקיפות האמריקאיות נגד מתקני אנרגיה באיראן למשך חמישה ימים, בעקבות מה שהגדיר "שיחות טובות" עם טהרן. זמן קצר לאחר מכן הוא אמר כי המשא ומתן מתנהל מול "האדם הכי מוערך באיראן, לא המנהיג העליון", מבלי לנקוב בשם.
קאליבאף הכחיש את הדברים, אך לפי גורמים בכירים בממשל טראמפ, שמו עלה בדיונים פנימיים כאחת הדמויות שנבחנות לא רק לצורך מגעים אלא גם לתפקיד רחב יותר בתקופת מעבר אפשרית. אותם גורמים תיארו אותו כ"אופציה חמה", אך הדגישו כי מדובר בשלב בדיקה בלבד וכי נבחנות במקביל דמויות נוספות מתוך הממסד האיראני.
מה ארה"ב מנסה להשיג באיראן?
במקביל להתפתחויות בשטח, בבית הלבן מתנהל תהליך רחב יותר מתחת לרדאר, שממוקד בשאלה כיצד תיראה הנהגת איראן ביום שאחרי המלחמה. לפי דיווחים שונים, גורמים אמריקאים תיארו זאת כתהליך בחינה שיטתי של מועמדים מתוך המערכת, שבו נבדקת לא רק מידת הפרגמטיות שלהם, אלא גם היכולת להחזיק את המערכת מבפנים מבלי לערער את יציבותה.
במסגרת זו, נדחתה האפשרות להישען על דמויות אופוזיציה גולות - בראשן רזא פהלווי, בנו של השאה האחרון של איראן. בממשל הבהירו כי מועמד שגדל מחוץ לאיראן אינו נתפס כבעל בסיס כוח מספק בתוך המדינה, וכי מהלך כזה עלול להוביל לאי יציבות.
המשמעות היא שהחיפוש מתמקד בדמויות שפועלות בתוך הממסד עצמו, כאלה שמחזיקות בעמדות כוח קיימות ויכולות לפעול מתוך המערכת ולא נגדה. הגישה הזו, אומרים מומחים לאיראן, מסמנת מעבר מחשיבה שממוקדת בלחץ חיצוני בלבד לחשיבה שמשלבת גם ניסיון להשפיע על מבנה השלטון מבפנים.
בתוך הדיונים הללו עולה גם תקדים מוכר - המודל הוונצואלי, שאותו קידמה ארה"ב במדינה מאז לכידת ניקולס מדורו. לפי מודל זה, אכן ניתן להישען על דמות מתוך המערכת הקיימת, שתמשיך לכהן בתפקידה בתמורה לשיתוף פעולה מדיני וכלכלי. במקרה האיראני, לפי מומחים, הדגש הוא על שילוב בין הסכמות בתחום האנרגיה לבין הבנות ביטחוניות רחבות יותר.
טראמפ עצמו רמז כי איראן עשויה להפסיק את העשרת האורניום וכי מצר הורמוז צפוי להיפתח מחדש. במקביל, הודגש כי אין כוונה לפגוע בתשתיות נפט מרכזיות, מתוך הבנה שהן עשויות לשמש בסיס להסדר עתידי. כלומר, המודל הזה מבוסס על ניסיון לייצר יציבות דרך שיתוף פעולה עם גורם פנימי, ולא באמצעות פירוק המערכת הקיימת.
ממערכת הביטחון לפוליטיקה הארצית
ובחזרה לקאליבאף. כדי להבין מדוע שמו עולה בהקשר הזה, יש לבחון את מסלול הקריירה שלו. הוא נולד בשנת 1961 בעיירה סמוך למשהד, ובתחילת שנות ה־80, על רקע מלחמת איראן־עיראק, הצטרף למשמרות המהפכה. כבר בגיל צעיר קאליבאף התקדם והגיע לתפקידי פיקוד, בין היתר כמפקד חיל האוויר של משמרות המהפכה, תפקיד שהציב אותו בלב המערכת הביטחונית. במהלך שירותו יצר קשרים עם בכירים נוספים והשתלב במעגלי קבלת ההחלטות של הארגון.
לאחר מכן, הוא עבר לזירה האזרחית־ביטחונית ומונה למפקד המשטרה הארצית. בתפקיד זה קאליבאף הוביל תהליכים שהוגדרו ככאלה למטרת שיפור תפקוד המשטרה לצד אכיפה תקיפה של סדר ציבורי, לרבות טיפול בהפגנות. המעבר הזה סימן את תחילת דרכו מחוץ למערכת הצבאית באיראן, אך הוא שמר על קשרים עמוקים עם מוקדי הכוח הביטחוניים.
בשנת 2005 הוא המשיך לפוליטיקה הארצית והתמודד מספר פעמים לנשיאות. לאחר שלא נבחר, מונה לראש עיריית טהרן וכיהן בתפקיד במשך 12 שנים. מאז 2020 מכהן קאליבאף כיו"ר הפרלמנט האיראני, אחד התפקידים המרכזיים במערכת הפוליטית המקומית. תפקיד זה מציב אותו בעמדה שמחברת בין הזירה הפוליטית, הביטחונית והציבורית, ומעניק לו השפעה רחבה על תהליכי קבלת ההחלטות.
כך, במהלך המלחמה הנוכחית, כאשר חלקים מההנהגה האיראנית נפגעו או נחלשו, מעמדו של קאליבאף התחזק. גורמים שונים מציינים כי הוא הפך לדמות מרכזית יותר בזירה הפנימית, ובמקביל נקשר גם למגעים עקיפים מול גורמים חיצוניים.
קו חריף נגד ישראל וארה"ב
בזירה הציבורית, קאליבאף מציג קו תקיף ועקבי כלפי ארה"ב וישראל. לאורך המערכה הנוכחית, הוא האשים בפומבי את שתי המדינות בהסלמה והצהיר כי איראן תגיב "במכות הרסניות", תוך הדגשה כי נחצו קווים אדומים. במקביל, הוא המשיך ליישר קו עם המסרים הרשמיים של ההנהגה בטהרן, שמציגים את העימות כחלק ממאבק רחב יותר על ריבונות ועל המשך קיומה של הרפובליקה האסלאמית.
עם זאת, על אף הכחשותיו, שמו ממשיך להופיע בדיווחים על ערוצי תקשורת עקיפים ומגעים אפשריים, זאת כאמור בעיקר על רקע תפקידו כמי שמחבר בין מוקדי הכוח המרכזיים באיראן בתקופה של טלטלה בצמרת ההנהגה האיראנית.