מדינות ה־GCC (סעודיה, האמירויות, קטאר, כווית, עומאן ובחריין) הפכו בשנים האחרונות למרכז הכובד של הכלכלה העולמית ונחשבו כאי של יציבות בתוך המזרח התיכון הסוער. לפי הנתונים, ב־2025, קרנות המפרץ היוו את המקור העיקרי לנזילות בעולם - עם נכסים מנוהלים בשווי כולל שחצה את רף ה־4 טריליון דולר, הן רכשו נתחים משמעותיים בקבוצות ספורט, חברות טכנולוגיה ענקיות ופרויקטים של אנרגיה ירוקה באירופה ובארה"ב. ההון המפרצי נתפס כ"כסף סבלני" של השקעה לטווח ארוך, מה שייצב את השווקים הגלובליים בזמן שריביות המערב היו גבוהות.
"המלחמה הנוכחית בין ארה"ב וישראל לאיראן סדקה את הנרטיב הזה וההשלכות של המלחמה על הכלכלה העולמית משמעותיות מאוד וחורגות מתחום האנרגיה", כך טוען הכלכלן המוערך מוחמד אל עריאן, במאמר שפרסם ב"פיננשל טיימס" ובראיון ל־CNN.
● נביא הזעם של השווקים בתחזית מפתיעה ליום שאחרי המלחמה
● איראן גילתה את נקודת התורפה של העולם. האם אירופה תשים לזה סוף?
גם בבנק ההשקעות בלקרוק פורסם ניתוח המגדיר את המצב כ"זעזוע נזילות מערכתי". הם מציינים כי ה־GCC שהפך מ"תחנת דלק" ל"בנק המרכזי של ההשקעות האלטרנטיביות" עובר שינויים. האזהרה שלהם היא שברגע שקטאר וסעודיה נאלצות להכריז על "מצב חירום תפעולי" במתקני האנרגיה שלהן (בעקבות תקיפות מל"טים), הזרמת ההון למערב נעצרת באחת.
להסיט משאבים פנימה
החשש הגדול כיום בשוק הוא שהמדינות הללו ייאלצו להסיט משאבים אדירים פנימה. הצורך בחיזוק רשתות ביטחון חברתיות, הגדלה דרמטית של תקציבי הביטחון (בשל האיום על מתקני אנרגיה) והצורך לסבסד מוצרי יסוד עקב השיבושים במצר הורמוז, יוצרים לחץ פיסקלי באזור.
ב־IMF (קרן המטבע הבינלאומית) ובבנקי ההשקעות מזהירים שהסטת ההון של קרנות הריבונות (כמו PIF הסעודית או ADIA מהאמירויות) לטובת צרכים מקומיים עלולה ליצור "ואקום של נזילות". מצב כזה עלול להוביל לעליית ריביות ארוכות טווח בעולם. זאת מאחר ואחד המלווים הגדולים ביותר של המערב עסוק כרגע בניהול משבר פנימי. המשמעות היא שפרויקטים של תשתיות בפריז או גורדי שחקים בניו יורק עלולים להתייקר או להיעצר בגלל חוסר במימון מפרצי.
התחזית המעודכנת של בנקי ההשקעות למרץ 2026 מצביעה על ירידה של כ־20% עד 30% בהיקף העסקאות החדשות מחוץ למפרץ, בעוד הקרנות מעדיפות לשמור על נזילות גבוהה בדולרים למקרה של החרפת העימות הצבאי. בנוסף לראשונה מזה שנים, חלק מהדיבידנדים של הקרנות מופנים ישירות לכיסוי גירעונות שנוצרו מהוצאות ביטחון והגנה על נתיבי שיט. סעודיה, למשל, מסיטה הון שיועד להשקעות הייטק בארה"ב לטובת הקמת מערכי לוגיסטיקה יבשתיים בים האדום.
בעקבות כל זאת, כלכלני סיטי הורידו את תחזית הצמיחה של מדינות המפרץ ב־1.8% ל־2026. הם טוענים שהמלחמה באיראן חשפה את "עקב האכילס" של המפרץ: התלות המוחלטת בנתיבי שיט צרים. המשמעות היא גם "חור" במימון הגלובלי. "אם ב־2025 קרן קטארית יכלה להציל בנק אירופי בקשיים או לממן סבב גיוס ענק לסטארט־אפ AI, ב־2026 הן הופכות לבררניות הרבה יותר", אומר השותף לשעבר, אחת מחברות ניהול האג"ח הגדולות בעולם.
"אי אפשר לכפות הסכם"
לאורך השנים, מדינות המפרץ הרחיבו את קנה המידה והיקף האסטרטגיות שלהן, תוך שהן משקיעות "הון סבלני" בכל קשת השווקים הציבוריים והפרטיים ובהשקעות ישירות ובתקופה האחרונה אף התייצבו בחזית ההשקעות בתחומי הבינה המלאכותית (AI), מדעי החיים והרובוטיקה. כך הן הפכו לשחקניות מפתח בעיצוב עתיד הטכנולוגיה הגלובלית.
אולם כעת, אומר אל עריאן, "כאשר מגזר האנרגיה חווה מעין "עצירה פתאומית" (Sudden Stop), האזור ניצב בפני לחצי הכנסה בלתי צפויים בטווח הקצר. למרות שחלק מההוצאות עשויות לרדת, הן לא יעמדו בקצב הירידה בהכנסות".
לדבריו, "חשוב לזכור שגוש מדינות המפרץ אינו מקשה אחת. מסלול ההתאוששות של כל אחת משש המדינות ייקבע לפי שלושה משתנים מרכזיים: עומקן של רשתות הביטחון הפיננסיות שצברו, המהירות שבה יתאוששו מקורות ההכנסה העיקריים שלהן, והמידה שבה פריסת ההון מחוץ למדינה תתקזז מול המחויבויות המקומיות הגוברות.
אל עריאן מדגיש בנוסף כי למרות 'משאלת הלב' בשווקים, אין לדעתו דרך פשוטה עבור נשיא ארה"ב דונלד טראמפ לסגת מהמלחמה. "נראה שרבים בשווקים מאמינים שארה"ב יכולה לכפות את רצונה על שני הצדדים הלוחמים האחרים - איראן וישראל", כתב. "זה לא יהיה כל כך קל, במיוחד בשלב הזה".
התרגיל של טראמפ?
כלכלנים רבים תהו ביומיים האחרונים, האם ההכרזה על משא ומתן עם איראן היא תרגיל של טראמפ. בפלטפורמת ההשקעות The Kobeissi Letter מציעים ללמוד מהאופן שבו ניהל טראמפ משבר אחר.
הם ציטטו את הסכם הסחר עם סין שהושג במאי 2025, והסבירו כי לאחר שהשווקים הגיעו ל'נקודת כאב' - במקרה זה, תשואת אג"ח ממשלתיות ל־10 שנים שעלתה מעל 4.45% בסוף אפריל - טראמפ הכריז שסין וארה"ב מנהלות משא ומתן. בייג'ינג הכחישה, אך שבועות לאחר מכן הוכרז הסכם מכסים בין המדינות. "אנו מאמינים שטראמפ שוב פעל כך", נכתב ב"קובייסי". "עם זאת, התנודתיות תימשך עד שיהיה הסכם ונורמליזציה רחבה של השוק תיקח חודשים".
האסטרטגית ליסה שאלוט ממורגן סטנלי, מסכמת, לדבריה התקופה שבה מנהל קרן גידור יכול היה "לטוס לריאד ולחזור עם צ'ק", הסתיימה זמנית. הבנק מתאר זאת כ"כלכלת מגננה": המפרץ לא פושט רגל, אך "סגר ברז" לעולם כדי להבטיח את השרידות.
