ריינג'רובר ספורט 400SE דיינמיק / צילום: יחצ
סבב המלחמה שהסתיים השבוע היה יכול להוות בקלות עוד פרק בסדרת דרמה סוג ב' של נטפליקס, אלמלא הייתה זו המציאות העגומה, שבה אנחנו חיים. כרגע עדיין לא ברור איך ייראו העונות הבאות, ומי השחקנים שיופיעו בהן, אבל לפחות עשירי כל העולם יכולים בינתיים לנשום לרווחה; הפסקת האש חסכה להם פגיעה באיכות חייהם ועושרם.
נראה שבעתיד הנראה לעין כבר לא יהיה מחסור בדלק סילוני למטוסי הג'ט הפרטיים, וגם לא עיכובים בטיסות במחלקה הראשונה. הבורסות העולמיות ימשיכו לייצר עושר לבעלי ההון, והמלחמה אולי אפילו יצרה כמה הזדמנויות השקעה חדשות. גם "האיום" של הצורך במעבר לכלי רכב חשמליים מופחתי פליטה ירד כרגע מהפרק, ואפשר לחזור למכוניות מזהמות וצמאות לבנזין בלי ייסורי מצפון.
● הערכות: עשויים לחלוף חודשים עד לחידוש תובלה ימית סדירה מהמזרח
● הנתונים מגלים: 1 מכל 4 כלי רכב חדשים בישראל שייך לאותו המותג
לפיכך, לרגל האירוע החגיגי, המבחן מוקדש הפעם לגרסת הבנזין האמריקאית של הקרוס-אובר הענק והמוחצן "ריינג'רובר ספורט". זהו סמל מעמד נייד נטול עכבות סביבתיות וחברתיות, שאהוד על עשירים ומתעשרים, ממדינות המפרץ ועד ארצות הברית וסין וכל מה שביניהן.
עיצוב חיצוני
הריינג' ספורט שומר על קווי המתאר הרבועים ועל הממדים המאסיביים, שמזוהים מיידית ברחוב ולמרות שהוא נע על כבישי ישראל ב־2023 הוא עדיין מושך תשומת לב. יש לו מראה חלקלק ומותך עם חרטום מסיבי ומכסה מנוע, שממוקם בגובה הגג של כלי רכב רגילים ופרופיל צד עם מרווחי גוף מזעריים, ידיות דלתות שקועות, חישוקים עצומים וקו חלונות גבוה. הזנב די מינימליסטי למעט ממדיו וגובהו ובגרסה האמריקנית מתוקנים בו ארבעה מפלטים גדולים, שכאילו לועגים לחסידי איכות הסביבה.
כל העסק ארוז בממדים רציניים עם אורך של כ־5 מ', רוחב של יותר מ־2 מ' לא וגובה של 1.82 מ'. הוסיפו חלונות שחורים וחישוקי 22 אינץ' עם צמיגים עצומים וקיבלתם רכב שמשדר לסביבתו את המסר "אל תתעסקו איתי", גם בנסיעה וגם בחנייה.
פנים הרכב
הכניסה לתא הנוסעים הגבוה דורשת תנופה וקצת מאמץ פיזי, אבל כפיצוי מקבלים תצפית מלמעלה על פשוטי העם, מבלי ליצור עימם קשר עין חלילה. מי שלא מסתפק בזה יכול להרים את מתלי האוויר בלחיצת מתג, כדי להוסיף עוד כמה עשרות סנטימטרים לגובה ולאגו. מה לא עושים בשביל בידול סוציו-אקונומי.
את התא של הריינג' הספורט החדש כבר פגשנו בעבר, אך הוא עדיין מצליח להרשים עם אווירה מאופקת של מועדון ג'נטלמנים. הוא מספק שפע מרווח לרגליים, לכתפיים ולראש של חמישה מבוגרים, אם כי המושב האמצעי מאחור תוכנן בעיקר עבור משענת הידיים המתקפלת.
הנהג והנוסע מלפנים נהנים גם הם ממשענת ענקית למרפקים, ויש גם תא כפפות ענק ותא אחסון גדול, למרות שתא המטען לבדו יכול לבלוע חפצים בנפח כולל של מעל 800 ליטר.
עיצוב הפנים של הספורט מחצין משטחי דיפון גדולים בצבעים תואמים לריפוד, שמכסים את הקונסול המרכזי והדלתות. יש הגה גדול ועתיר מתגים ולוח מחוונים דיגיטלי בממדים מכובדים, שעיצובו משולב היטב בעמדת הפיקוד. לצידו יש מסך מולטימדיה רחב ודקיק, אם כי יש כיום בפלח מרשימים ממנו.
רוב התפעול מתבצע בתפריטי מגע, ויש גם פיקוד קולי די בינוני באיכותו. מי שמחפש תפעול פיזי ימצא נחמה במוט הילוכים קצר ועבה.
איכות החומרים והגימור מרשימה, כפי שניתן לצפות מרכב בפלח המחיר הזה, עם דיפוני עור טבעי של פרות מיוחסות, תחושה איכותית של המתגים ומוטות התפעול ובידוד אקוסטי מרשים, שמאפשר לנהל שיחה שקטה גם במהירויות השיוט הגבוהות, שאליהן הרכב מסוגל להגיע.
האבזור התקני של הגרסה האמריקאית נדיב יחסית לגישה של "תקבל אם תשלם", שמקובלת אצל מותגי הפרימיום האירופים וריינג'רובר בפרט. הוא כולל בין השאר מושבים חשמליים עתירי מצבי כוונון, סגירת דלתות שקטה, מושבים אחוריים מחוממים, גג פנורמי ועוד. עם זאת כבר פגשנו דגמים של מותגי פרימיום סיניים, שעולים שליש מהריינג', ומציעים לא פחות, ואולי יותר, אבזור פאר.
מנוע וצריכת דלק
ריינג'רובר ספורט מוצע כיום בעולם ובישראל גם בכמה אופציות הנעה "ירוקות", כולל גרסת פלאג-אין פופולרית. אבל הגרסה שעומדת כאן למבחן מצוידת במנוע בנזין "קלאסי", שתוכנן במקור עבור השוק האמריקאי (ועבור מדינות המפרץ), ומגיע אלינו בזכות המכסים הגבוהים שהטיל ממשל טראמפ על יבוא רכב מבריטניה לארצות הברית.
זהו מנוע טורבו בנזין עם שישה צילינדרים בנפח 3 ליטר, שהוא כמעט נטול "קשקושים סביבתיים", כפי שממשל טראמפ מכנה את המערכות החשמליות הנפוצות להפחתת הפליטה ולשיפור צריכת הדלק.
המנוע מייצר 400 כ"ס, ומשמיע צליל בריטון עבה סמכותי, שתואם היטב את המראה המאיים של הרכב. הצליל הזה הופך למוזיקה מכנית ערבה לאוזן תחת עומס. תגובת הדוושה מיידית, התאוצות לינאריות, עקיפות מתבצעות בקצב מסחרר והכלי הענק מפלח את האוויר כמו קטר של רכבת אקספרס, שמישהו שכח לרתום לו קרונות. קל מאוד להעפיל מבלי משים למהירויות של שלילה לצמיתות.
צריכת הדלק הממוצעת המוצהרת היא כ-9.3 ק"מ לליטר, ובפועל תשיגו 7-8 ק"מ לליטר אם תנצלו כהלכה את הביצועים. לא משהו שירתיע את הלקוחות הטיפוסיים גם בתקופה של 8.3 שקלים לליטר, אבל יש לרכב גרסאות חסכוניות יותר.
על הכביש
בין הנוסעים לכביש מפרידה שלדה מתוחכמת עם מתלי אוויר נשלטים אלקטרונית, ומחשב שמפקח על איזון הגוף בפניות. תחושת הנהיגה היא של רכב אירופי, שמשאיר את הנהג בתמונה. ההיגוי מדויק, ומתקשח בהתאם למהירות, נטיית הגוף בפניות סבירה למרות מרכז הכובד הגבוה והיציבות הכיוונית מצוינת. מתלי האוויר עושים מלאכתם היטב בבידוד התא ממהמורות, אם כי פסי הרעדה עדיין עלולים להקפיץ את המרכב.
כמו כל רכב מבית לנדרובר, גם ה"ספורט" מתגאה בפוטנציאל מרשים לעבירות שטח בזכות הנעה כפולה עתירת מצבי תכנות ונעילות, ויכולת להגביה את מרווח הגחון לגובה של עד 28 סנטימטרים. אבל עם חישוקי 22 מהודרים וצמיגים נמוכי חתך, שלבדם עולים כמו משפחתית משומשת, ספק אם מישהו יינצל את הפוטנציאל הזה, למעט לצורך גרירת איזה ספיד-בוט, ג'ט סקי או טריילר של סוסים מיוחסים.
מחיר
ריינג'רובר ספורט בגרסתו האמריקאית עולה בישראל כ-836 אלף שקל לפני תוספות מיוחדות. זה תג מחיר גדול, אבל הוא לא מהווה מכשול בפני מאות רבות של לקוחות מקומיים שוחרי סטטוס, שרכשו אותו בשנתיים האחרונות, חלקם הגדול ביבוא עקיף.
קל להבין מדוע בעלי ממון ברחבי העולם נשבים בקסמו של הרכב הזה, שמציע נוכחות כביש אימתנית וניתוק יעיל מהמעמד הבינוני. ועכשיו, כשהנפט יחזור ויזרום בקרוב קצב מוגבר, אפשר לחזור ולשרוף אותו בשמחה. לפחות עד המשבר הצבאי או האקלימי הבא. מ־0 ל־100 קמ"ש
חלק מהמתחרות
אאודי Q8 TFSI 55
726 עד 822 אלף שקל עולה הבנזין ההיברידית. תא הנוסעים מרווח ומפואר, אם כי תא המטען קטן יחסית. מנוע טורבו-בנזין 3 ליטר מקבל סיוע חשמלי, ומייצר 394 כ"ס.
מרצדס GLE53 קופה
889 אלף שקל עולה גרסת הבנזין החזקה, שמיוצרת בארה"ב. מנוע טורבו-בנזין בנפח 3 ליטר מייצר 435 כ"ס ומאיץ את הרכב מאפס ל-100 קמ"ש ב-5 שניות.
