כך כבשו הגנרלים בדימוס את מסכי הטלוויזיה / צילום: צילום מסך
ביום שישי האחרון, מספר ימים לאחר הפסקת האש עם איראן, נקראו עורכי העיתונאים, הכתבים הצבאיים והבכירים לשעבר לתדרוך אצל הרמטכ"ל אייל זמיר. אלא שמספר שעות לפני הפגישה חלה הסלמה בצפון, נורו טילים מלבנון למרכז, ואלו ככל הנראה גררו שינויים בלוח הזמנים המטכ"לי. בעקבות כך הוחלט ברגע האחרון לבטל את אותה הפגישה. אך הביטול לא חל על כולם - בעוד שהעיתונאים נאלצו להישאר בבית, לגנרלים לשעבר דווקא מצאו זמן בתוך לוח הזמנים הצפוף.
● יועמ"שית הכנסת: פגמים בעבודת ועדת התקשורת; קרעי: להדיח אותה
● כשהבית הופך למשרד, בית ספר וקולנוע: זינוק בצריכת האינטרנט במהלך המלחמה
וזו לא אנקדוטה מקרית: מאז פתיחת מבצע "שאגת הארי" חזרו לחיינו לא רק הטילים והמקלטים, אלא גם הגנרלים בדימוס - אותם פרשנים שממלאים את האולפנים לילות כימים והפכו שוב לקולות הדומיננטיים בשיח הציבורי.
כך למשל, מנתוני יפעת מחקרי מדיה, שהופקו לבקשת גלובס, עולה כי אותם בכירים לשעבר במערכת הביטחון זכו במצטבר ליותר מ־2,000 דקות שידור בערוצים המובילים.
תא"ל במיל' צביקה חיימוביץ הוא הגנרל שהופיע הכי הרבה על המסך שלנו מתחילת המבצע - כ־480 דקות. אחריו ברשימה אפשר למצוא את תא"'ל במיל' אמיר אביבי עם 380 דקות, תא"ל במיל' רן כוכב עם 200 דקות והאלוף במיל' עוזי דיין (160 דקות). בעשירייה הראשונה נמנים גם תא"ל במיל' דדי שמחי ותא"ל במיל' נמרוד שפר (150 דקות כל אחד), האלוף במיל' ישראל זיו (130 דקות), האלוף במיל' נעם תיבון (110 דקות), האלוף במיל' יעקב עמידרור (90 דקות) והאלוף במיל' עמוס ידלין (80 דקות).
על פניו, מדובר באירוע מבורך. בסופו של דבר, אלו טייסים לשעבר, בכירים באמ"ן, מפקדי מערך ההגנה האווירית, מומחים שהיו שם ויודעים כיצד הדברים פועלים. אך מה קורה כאשר לאותם אנשים יש ניגוד אינטרסים - פוליטי, מקצועי או אישי? ובכלל, האם צה"ל "שולח" אותם לדבר והם רק משמשים כשופרות, או שהמומחיות שלהם באמת באה לידי ביטוי?
פורום מצומצם ושיחות עם הרמטכ"ל בזום
"דובר צה"ל הקים בעבר מנגנון שנקרא 'לשעברים' - הוא מנסה לקחת את אותם האלופים שיושבים באולפנים ולהשפיע דרכם", מסביר לגלובס גורם צבאי בכיר המעורה בפרטים. "המנגנון מקביל לתא הכתבים הצבאיים, שם צה"ל מתדרך את העיתונאים. בחוכמתו דו"צ הבין שיש עוד קבוצה שלמה של אנשים שיושבים באולפנים, והם משלנו. בפועל, לדו"צ יש כיום שתי תפוצות שמשפיעות - הכתבים הצבאיים והלשעברים".
יוצא מערכת הביטחון, המשמש כפרשן באופן קבוע באחד הערוצים המובילים, אישר לגלובס כי מתקיימים תדרוכים כאלו באופן שוטף, לרבות שיחות עם בכירים מאוד בצה"ל, בהם הרמטכ"ל ומפקדי חיילות.
צה"ל בוחר את מי לשלוח לאולפנים או משתמש באלו שכבר נשלחים?
"זו בחירה משותפת, ובדרך כלל יש הלימה", משיב הגורם הצבאי הבכיר. "ניקח לדוגמה את האלופים במיל' ישראל זיו ותמיר הימן - שניהם שותפי סוד, נמצאים בעניינים, אז צה"ל מזין אותם במידע מתוך הנחה שהם יסבירו את זה לציבור. אבל בסוף, זה מנגנון שמזין את עצמו והמידע שצה"ל מעביר להם גורם לכך שיזמינו אותם שוב".
ואיך נראים התדרוכים האלה?
"מנגנון 'הלשעברים' מכיל כיום 15 אנשים, בעיקר אלופים, ובמהלך המלחמה הם נפגשים פעם־פעמיים ביום, בעיקר בזום. לפעמים זה עם מפקד פיקוד העורף, לפעמים עם דובר צה"ל, לפעמים עם מפקד חיל האוויר, וגם עם הרמטכ"ל. יש גם קבוצת ווטסאפ שבה עוברים מסרים. בסוף, אתה יכול לראות למשל בחדשות 12 את ניר דבורי ואיתן בן אליהו - שניהם שמעו תדריך דומה ממפקד חיל האוויר".
צה"ל מצפה שהבכיר יגיד מילה במילה את מה שנאמר לו?
"תשמע, עמוס ידלין למשל הוא אדם עצמאי, שיותר מבוגר מהרמטכ"ל, אז ברור שהוא לא שואל אותו מה להגיד. אבל בסוף - גם אם הוא לא מדקלם מילה במילה, אם הוא רוצה להמשיך להיות מוזמן לתדריכים, הוא בהחלט צריך להתחשב במה שצה"ל אומר".
"לשמור את הבכירים ולשתף אותם במידע"
אלא שכאן, בגבול הדק הזה, עשויה להתחיל הבעיה. "אתה יכול לשמוע פרשנים שפשוט אומרים מילה במילה את מה שאמרו להם", ממשיך אותו גורם. "ואז נוצר מצב שלכל הפרשנים יש קול אחד, וזה מה שאולי הוביל אותנו ל־7 באוקטובר. מבחינת דובר צה"ל - הוא עושה את הדבר הנכון ומנסה להביא לציבור את ההישגים באיראן. מבחינת הצופה - הוא לא יודע שכשהוא שומע את האלוף במיל' אליעזר צ'ייני למשל, הוא למעשה שומע את מפקד חיל הים. הצופה עשוי לחשוב שיש כאן פרשנות מקצועית ואובייקטיבית, ובעצם יש כאן שופרות של צה"ל".
"בסוף, הפרשנים האלה הם עדיין חלק מהמערכת", אומרת ד"ר תהילה שוורץ אלטשולר, עמיתה בכירה במכון הישראלי לדמוקרטיה ובמרכז פדרמן למשפט וסייבר באוניברסיטה העברית, שגם הובילה את כתיבת הקוד האתי של גלובס. "הם אוכלים מהיד של דובר צה"ל. כשהם מופיעים בתקשורת, הם מדברים מגרונה של מערכת הביטחון. הם למעשה זרוע נוספת של דובר צה"ל בתוך האולפן".
בשנת 2023 הגישה עמותת הצלחה לקידום חברה הוגנת בקשת חופש מידע לצה"ל, למשרד הביטחון ולמשרד ראש הממשלה. "רצינו להבין עם אילו פרשנים ועיתונאים התקיימו פגישות, כמה פגישות, ומי נפגש איתם", מספר עו"ד אלעד מן, עיתונאי וממייסדי העמותה, "אבל יש סירוב רוחבי ועקבי להשיב לגבי זה".
ולמרות הדברים, יש גם צד שני. אחד מהאנשים שייסדו את השיטה הזו הוא דובר צה"ל לשעבר תא"ל במיל' אבי בניהו, שכיום משמש כיועץ לאסטרטגיה וניהול משברים ואף כפרשן בטלוויזיה. "מוניתי לתפקיד דובר צה"ל לאחר מלחמת לבנון השנייה", הוא פותח.
"בתקופת המלחמה עצמה הייתי מפקד גלי צה"ל, וראיתי כיצד חלק מהאלופים במילואים מבקרים את הצבא, למרות שהם לא תמיד מחוברים למידע. ידעתי שחלק זו ביקורת כנה ומקצועית, חלק נקמה קטנה ברמטכ"ל ראשון מחיל האוויר (דן חלוץ, ת"ש וא"פ) וחלק מחוסר בקיאות. כשנכנסתי לדוברות, הפקתי לקחים והחלטתי לתדרך בכירי צבא לשעבר.
"הדבר נבע בעיקר מהשימוש הגובר שהחלו ערוצי התקשורת לעשות בבכירי הצבא לשעבר, והרעיון היה לשמור את אותם הבכירים - שיש להם ידע וניסיון צבאי - ולשתף אותם במידע במסגרת האפשר. מיסדנו את הגוף הזה, שברובו הכיל אלופים ותתי־אלופים במילואים, ויצרנו קשר עם בכירים לשעבר מכל תחומי המקצוע. אחת לתקופה הם היו מקבלים סקירה ממפקדי צה"ל הבכירים באותה העת. ב'עופרת יצוקה' זה כבר הלך יותר טוב, ומאז זה השתדרג. כמובן שבמלחמה הנוכחית זה יותר אינטנסיבי".
מדובר בשופרות של צה"ל במסווה של בכירים לשעבר?
"מה פתאום. אנשים לא מטומטמים. אי אפשר לקחת אנשים רציניים שהיו ראשי אמ"ן, מפקדי חיל אוויר או אלופי פיקוד, ולהגיד להם מה לומר. כל העניין הוא שאנשים שמופיעים בטלוויזיה כפרשנים יידעו מה קורה בשטח ומה הם האילוצים, התוכניות, ההישגים והכשלים. הרי בסוף, מי יכול להסביר את חיל האוויר יותר טוב ממפקד חיל האוויר לשעבר?
"כאחד שגם עבר את התדרוכים האלה, אני יכול להגיד שאני מקשיב, מחבר את הידע האישי ואת התובנה שלי וזה מעשיר לי את הפרשנות. זה מעניין שלפעמים מאותו תדרוך של צה"ל אתה פוגש אחר כך על המסכים דעות שונות של אנשים שחיברו למידע ניסיון והערכה משלהם".
האלוף במיל' איתן בן אליהו, לשעבר מפקד חיל האוויר והיום דירקטור חברת ננו דיימנשן ופרשן בכיר, מצטרף לקולות התומכים ומסביר בשיחה עם גלובס מדוע מדובר במנגנון חיוני בעיניו. "זה בהחלט נכון שפרשן יקבל עדכונים כדי להשלים, לאפס ולאזן את דבריו כך שהוא לא יפליג לכיוון מנותק", אומר בן אליהו. "באופן כללי, הפרשן בהחלט חופשי להחליט כיצד לנסח את דבריו - כאשר עליו לנטרל את השקפת עולמו האישית. הפרשנים, כמו הכתבים, הם בני אדם. יש להם השקפות עולם ותקוות לאן המציאות צריכה להתקדם, אך עליהם לעשות כל שביכולתם להשתחרר מהשפעה כזו.
"יתרה מכך", מדגיש בן אליהו, "צריך לזכור שהצופים והקוראים הישראלים הם אינטליגנטים ועתירי ניסיון, במיוחד בתקופה האחרונה. לכן, בידיהם להחליט איזה מקדם להחיל על דבריו של כל פרשן, ולהבנתי הצופים והקוראים אכן עושים זאת".
"אין אלוף לשעבר שעולה לדבר בלי אינטרס"
מעבר לשאלה האם הבכירים לשעבר הם "שופרות" של צה"ל, אפשר להניח שלגנרלים השונים יש גם אינטרסים, חלקם מובהקים יותר וחלקם פחות. "אין אלוף לשעבר שעולה לדבר בלי אינטרס", אומר גורם בתקשורת. "יש אינטרס של כבוד, אינטרס כלכלי ואינטרס להרחיב את השם. צריך לזכור שיש גם אנשים שיצאו משוק הביטחון ולא הצליחו בשוק האזרחי. הם היו בכירים בתפקיד כלשהו, הרגישו שהם מנהלים את העולם, ופתאום הם כלום. ולכן הם צריכים לשמור על האגו שלהם בצורה אובססיבית.
"בנוסף, יש כאלו ששואפים להיכנס לפוליטיקה - כמו למשל דדי שמחי, שיש דיבור שהוא צפוי להתמודד בבחירות הקרובות, או נמרוד שפר, שהודיע על הצטרפותו למפלגה של יאיר גולן. גם יש כאלו שבמקביל מקיימים הרצאות, מקימים חברות ומנסים לקדם את עצמם".
גם ד"ר שוורץ אלטשולר מסכימה עם הדברים. "החשיפה הציבורית בפריים טיים - זה שווה ערך של מיליונים. זו מתנה כלכלית ענקית".
בתוך שורת האינטרסים, צריך לציין את האינטרס המקצועי. בסופו של דבר, חלק מהאנשים שיושבים באולפנים היו מקבלי ההחלטות עד לא מזמן, ולפעמים יש להם אינטרס להגן על החלטות שהם עצמם קיבלו. "תחשבו למשל על תמיר הימן, שהיה ראש אמ"ן רק לפני חמש שנים", אומר גורם צבאי בכיר. "הוא יושב שם ומפרשן את המציאות. וברור שגם יש לו עניין להגן על עצמו.
"לדעתי, אחרי המלחמה האולפנים יצטרכו לרענן את השורות, יש שם אנשים שאינם מעודכנים. נגיד, איתן בן אליהו - עם כל הכבוד, הבן אדם סיים את דרכו בצה"ל לפני 26 שנה (יש לציין כי בן אליהו כיהן מאז בתפקידים שונים בגופים ביטחוניים, ת"ש וא"פ). צריך להזכיר גם את יעקב עמידרור, שבנו היה בכיר מאוד באוגדת עזה ב־7 באוקטובר". נציין כי הצנזורה אסרה לפרט בעניינו של עמידרור מעבר לכך.
אותו גורם הזכיר את הימן שקיבל החלטות לפני כחמש שנים, אך זה לא נגמר רק בהחלטות שהבכירים קיבלו בעבר. "אנחנו יודעים על פרשנים שנתנו פרשנות ביטחונית בתקשורת ובמקביל נתנו ייעוץ לגורמי קבלת החלטות - שרים, אנשי צבא ואחרים", אומר עו"ד מן. "כך קרה עם הימן, ראש המכון למחקרי ביטחון לאומי ופרשן קבוע במהדורות החדשות - ששימש במקביל כיועץ לשר הביטחון יואב גלנט. זה גם מה שקורה עכשיו עם צחי הנגבי, ראש המועצה לביטחון לאומי לשעבר. הוא הולך לפרשן על אסטרטגיה צבאית והצלחות צבאיות, אבל הוא היה לפני רגע חלק מהמערכת שקיבלה את ההחלטות".
מקרה דומה גם אפשר למצוא אצל תא"ל במיל' איתי ברון, שלאחר 7 באוקטובר חזר למספר חודשים לכהן כממלא מקום ראש חטיבת המחקר באמ"ן (לאחר שהרח"ט הקודם עמית סער ז"ל חלה בסרטן, ת"ש וא"פ). ברון המשיך להתראיין בערוצי החדשות והטלוויזיה, כשבמקביל הוא עשה יום בשבוע בצבא. גם כעת, על פי גורמים המעורים בפרטים, הוא עדיין חלק מצוותי הבדיקה של התחקירים הצבאיים בחטיבה.
"הוא מקדם את העסק, ואף אחד לא מציין זאת"
לדברי עו"ד מן, לגנרלים לשעבר יש גם לפעמים אינטרסים עסקיים. "פרשנים מסוימים נותנים ייעוץ לשוק הפרטי - החל מחברות מסחריות שמוכרות ציוד צבאי, שירותי ביטחון וסייבר. יש גם אנשים שיושבים בדירקטוריונים, או שיש להם קשרים עם מכוני מחקר וגופים אחרים שמקדמים את הפלטפורמה שלהם בפריים טיים. כשיושבים פרשנים שיש להם אינטרסים מקבילים, זה משפיע על התכנים שהם נותנים.
"צביקה חיימוביץ למשל מופיע כפרשן ביטחוני בטלוויזיה ודן בנושאים הקשורים לרחפנים, ההגנה מפניהם, או הטכנולוגיה בתחום זה - כשרק לאחרונה הוא מונה לראש תחום ההגנה מפני רחפנים באלת'ימיס (Althimis), סטארט־אפ ישראלי בתחום הדיפנס־טק. אפשר לטעון שההופעות שלו מקדמות גם גורמים שהוא קשור אליהם עסקית או באופן אחר ואף אחד לא מציין את זה".
דוגמה אחרת היא עמוס ידלין, שכיום מכהן כנשיא והמייסד של Mind Israel, ארגון שמלווה גופים ביטחוניים־מדיניים ומקבלי החלטות, ומייעץ להם בנושאי ביטחון, ולפי אתר גיידסטאר של משרד המשפטים בין לקוחותיו - ממשלת ישראל. אמנם הדבר נעשה ללא תשלום או התקשרות מסחרית ומדובר בנוהל שנפוץ בעולם, אך קיימת בעיה עקרונית: כשמכון ברשות ידלין מספק בתקשורת ניתוח ופרשנות של מדיניות ממשלתית, בעוד שהוא מייעץ לממשלה במקביל, זה מייצר חשש לניגוד אינטרסים.
מקרה אחר הוא עמותת הביטחוניסטים, שבעבר פורסם כי קיבלה תרומה של 100 אלף שקל ממשפחת פאליק המקורבת למשפחת נתניהו, דרך חברת פיטרו הכט שבבעלותה. בשנים האחרונות, בעיקר מאז פרוץ המלחמה, יו"ר העמותה תא"ל במיל' אמיר אביבי מרבה להתראיין בערוץ 14.
"פרשנים צבאיים בעיקר משמשים ככלי של צה"ל"
מלבד הפרסום וקידום מטרותיהם האישיות, על הדרך חלק מהפרשנים מקבלים על כך שכר. "פאנליסטים משתכרים כמה מאות שקלים להופעה", מספר עו"ד מן. "בערוצים שמשלמים יותר, זה יכול גם להגיע ל־2,000 שקל להופעה". עם זאת, למען ההגינות יש להדגיש שלא מדובר בתופעה גורפת. האלוף במיל' בן אליהו מציין כי מהיכרותו פרשנים אחרים לא בהכרח מקבלים שכר על עבודתם, ומדגיש כי ברמה האישית "מעולם לא קיבלתי ולא דרשתי אף לא פרוטה אחת ולעולם לא אקבל כפרשן".
אלא שהשכר הוא רק חלק מהבעיה הרחבה יותר. "אזרחית בבית חושבת שמדבר אליה אדם אובייקטיבי ומנוסה, אבל היא לא יודעת שהוא גם עשוי לקבל כסף מהטלוויזיה וגם מתודרך על ידי הצבא. יש כאן משהו לא תקין ואין פה גילוי נאות, הכל חוץ מאתיקה", מסכם גורם צבאי.
יהונתן בגס, משנה למנכ"ל יפעת MI, מאשש זאת: "בשנים האחרונות, וביתר שאת מאז 7 באוקטובר, עלה מפלס בעלי האינטרסים המופיעים בפאנלים ובאולפני בחדשות, לרבות קציני צבא בדימוס, בעלי משרדים וגופים לייעוץ אסטרגי או כאלה בעלי אינטרס עסקי אחר שמופיעים ללא גילוי נאות ביחס לאינטרס שלהם".
ואולי, כאן נעוצה הבעיה הגדולה. "בתקשורת הישראלית אין כלל תרבות של דיסקליימרים", מוסיף גורם בתקשורת הישראלית. "כשאדם כותב, מתראיין או מדבר על נושא, במדינות מערביות יותר - בעיקר בארה"ב - הוא מציין בבהירות את ההטיות שלו. אצלנו, זה פשוט לא קורה.
"חלקים גדולים בתקשורת הישראלית לא מבצעים בדיקה רצינית של ניגודי אינטרסים. מביאים בן אדם שמוצג כ'פרשן צבאי', אבל בפועל הוא עוד משהו: לפעמים הוא גם פוליטיקאי או מתודרך על ידי פוליטיקאים באופן ישיר, לפעמים הוא מרצה שמקבל כסף ממשרד הביטחון, ולפעמים מעניק שירותי ייעוץ לחברות ביטחוניות".
הבעיה, על פי אותו גורם, היא לא באדם מסוים, אלא באתיקה של התקשורת. "היא פשוט לא עובדת לפי סטנדרטים מקצועיים. אף אחד לא דורש שום אינטגריטי או אבחנה בין עניין ציבורי לעניין אישי. פרשנים צבאיים בעיקר משמשים ככלי של הממשלה או של צה"ל. הרבה מהתקשורת האלקטרונית, בעיקר הטלוויזיה, היא במצב הזה.
"יושבים באולפנים אלופים לשעבר, פרשנים שמקבלים תדרוכים מצה"ל. מזווית מסוימת, זה בסדר - הצבא רוצה להשפיע על הציבור, ומשתמש בכלים שיש לו. אבל התקשורת צריכה להציג את זה בצורה שקופה והיא לא עושה את זה. בכך היא משרתת אינטרסים ממשלתיים, צבאיים או אישיים של אותם פרשנים, ולא את האינטרסים הציבוריים. זה לא עוד עבודה - זה תפקיד חוקי של התקשורת בדמוקרטיה".