בתים על שפת המצוק בארסוף / צילום: איל יצהר
בערב חג שני של פסח קרס מקטע משמעותי ממצוק הכורכר בשכונת קריית צאנז בנתניה אל תוך הים, וגרר עמו את מדרגות הגישה לחוף. האירוע הביא לסגירה מיידית של חוף צאנז לרחצה ולשהייה. כחודש קודם לכן קרס מקטע אחר בחוף סידנא עלי בהרצליה.
● "תמונת העתיד של הקיבוצים בישראל": מעגן מיכאל עולה לגובה
● פיצול בנת"ע: רשות החברות מציעה להקים חברת הפעלה לרכבות הקלות
שתי אלה הן מצטרפות לשורה של קריסות לאורך המצוק החופי של ישראל - והן לבטח לא האחרונות.
הסכנות
"התרחיש שאדם ייפול וימות קיים תמיד"
כ־45 קילומטרים מחופי ישראל (כרבע מרצועת החוף) נמצאים בסכנת קריסה. שילוב של עליית מפלס הים, התחזקות עוצמת הגלים ב־10%־20% ותדירות הולכת וגוברת של סערות, יוצר לחץ אדיר על מצוקי החוף.
מעבר לכך, הקצנת המשקעים גורמת לכך שמי הגשמים בערי החוף מתנקזים בעוצמה לכיוון המצוק, שוחקים אותו מבפנים ומערערים את יציבותו.
גורמים בתחום מסבירים כי ישראל נמצאת ב"מדרון מסוכן" גם של הצטמצמות החופים. "אספקת החול הטבעית מהנילוס נחסמה כמעט לחלוטין בגלל סכר אסואן והרחבת נמל אל־עריש במצרים. גם אצלנו המצב לא טוב - העמקת נמל אשדוד חסמה את תנועת החול צפונה, וחברת נמלי ישראל לא עומדת בהתחייבויותיה להעברת החול שנגרע", אומר פרופ' דב צביאלי מהפקולטה למדעי הים במרכז האקדמי רופין. התוצאה היא שהחופים הופכים צרים וסלעיים יותר, ובחורף רצועת החוף פשוט נמחקת.
לדבריו, "מצוקים בכל העולם נסוגים. לא רק אצלנו. אבל בישראל המצוק מאוד רך מלכתחילה, ואם משלבים בכך עומס על המצוק, הכנסת יסודות קשים למצוק הרך, בניית מלונות ענק או בניינים רבי קומות, חפירת חניונים - זה בטוח מתפרק. אבל זה לא אומר שאם לא בנית זה לא יקרה.
"אנחנו מודאגים מאוד מערים שיש להן בנייה רבה על המצוק, כמו נתניה, הרצליה, חלקים מסוימים מתל אביב, אשקלון, אבל גם ממקומות שעליהם בנייה נמוכה כמו בית ינאי וארסוף, שם הבנייה ממש צמודה למצוק".
מודאגים מאיזה תרחיש?
"ישנם בתים בהרצליה פיתוח, או מלונות בנתניה שכבר איבדו גדר או חלק מחצר. התרחיש שבו אדם ילך על מצוק וייפול למותו קיים תמיד. לצערנו, זה לא מה שיעיר את המדינה.
"רוב הבנייה נמצאת לפחות 20 מטר מהים ומצוק כזה לא מתמוטט בבת אחת כולו, אלא מטר שניים בלבד, כך שיש אזהרה מקדימה, ואחר כך למשך כמה שנים החומר שנפל מגן על המצוק שנשאר.
"אז אם לא יהיו רעידת אדמה גדולה או צונאמי, עוד לא תהיה התעוררות.
"בעוד 50 שנה, אם הים יעלה כמו שמעריכים, ובהנחה שלא יעשו כלום, אז נתחיל לראות אירוע גדול רודף אירוע גדול. אז כל מה שעושים בינתיים זה ביטוח, רפואה מונעת. והאם בישראל מישהו עושה ביטוח או רפואה מונעת בלי שמכריחים אותו? לא".
המדיניות
"שטיילת עם מסעדות תממן את החיזוק"
ההגנה על המצוק כוללת שני חלקים: האחד בים לאורך החוף, והשני למעלה על המצוק. החלק התחתון באחריות החברה הממשלתית להגנת מצוקי הים התיכון, שהיא זרוע ביצועית של המשרד להגנת הסביבה.
בימים אלו למשל מתבצע בנתניה פרויקט לייצוב המצוק, בהובלת המשרד להגנת הסביבה והחברה הממשלתית להגנת מצוקי הים. הפרויקט, שעלותו נאמדת ב־190 מיליון שקל, כולל הקמת שוברי גלים והזנת חול להרחבת רצועת החוף לאורך 3.5 קילומטר.
הטיפול בחלק העליון של המצוק הוא באחריות הרשויות המקומיות - אולם אין להן תקציב ייעודי לכך.
"המדינה לא נותנת להן תקציב משמעותי אלא מדרבנת אותן לעשות מהתהליך אירוע כלכלי. למשל, אם הורחב החוף אז אפשר לבנות טיילת עם מסעדות ולגבות יותר ארנונה וכך לתמוך במצוק", מסביר פרופ' צביאלי. "המשמעות היא שבמקומות שבהם הנדל"ן יקר, תהיה הגנה רבה יותר. לו המדינה הייתה לוקחת על עצמה גם את ההגנה על המצוק עצמו, הפתרונות היו יותר הוליסטיים והרבה יותר מוצלחים".
בעיריית נתניה אומרים כי בחוף צאנז הצפוני המצב חמור במיוחד: ההגנות הימיות טרם הגיעו לאזור, וביבשה לא בוצעו עבודות לחיזוק המדרונות או להסדרת הניקוז.
ראש עיריית נתניה, אבי סלמה, שלח מכתב דחוף לשר האוצר ולמנכ"ל משרד הפנים. במכתבו הוא מבהיר כי האחריות על המצוק היבשתי מוטלת באופן מובהק על המדינה, אך התקציבים - אינם.
"אירוע הקריסה הוא עדות חיה לכך שהסיכון הוא מיידי ומתרחש בפועל", כתב סלמה. "נוצר פער מסוכן בין הטיפול בים לבין היעדר ייצוב המצוק ביבשה. דחיית הביצוע רק מחריפה את הבעיה ומגדילה את העלויות העתידיות למדינה. ללא טיפול יבשתי, אירועי הקריסה יימשכו ואף יתגברו".
"יציבות המצוק היא אינטרס בטיחותי ראשון במעלה", אומר אילן לביא, מנכ"ל החברה הממשלתית להגנת המצוק. "ונוסף לכך היכולת שלנו לפתח נדל"ן ברצועת החוף של ישראל תלויה בייצוב המצוק. כל טיפול וייצוב של מרחב מצוק משביח את הערך הכלכלי ומאפשר תכנון של בנייה במרחב המצוק החופי.
"מאידך, חוסר פעילות לייצוב המצוק תהווה חסם מרכזי לפיתוח נדל"ן ברצועת החוף החשובה והיקרה בישראל, כפי שניתן לראות באירועי קריסת מצוקים שאירעו בשנים האחרונות שבהם נפגעו תשתיות, דרכי גישה לחוף, טיילות ותצפיות בראש המצוק. אירועים אלו הם תמרור אזהרה ברור - תשתיות חופיות בסביבת מצוקים שלא מיוצבים קורסות.
"ההגנות הימית שאנו מבצעים לחופים לא מספיקות. ללא קידום הגנות יבשתיות אין הגנה מלאה על המצוקים ועל רצועות החוף בישראל".
הפתרונות
"לסנן את החול של המטרו ולהשתמש בו"
לקריסת המצוקים, אומרים המומחים, יש שורה של פתרונות בים וביבשה, ביניהם הזנת חול להרחבת החופים, בניית שוברי גלים להורדת האנרגיה של המים, ושתילת צמחייה חופית.
איך מגינים על הבתים הבנויים למעלה?
פרופ' צביאלי: "אפשרות אחת היא לא לעשות כלום ולפנות את הבתים על קו החוף, אבל אלה הבתים הכי יקרים בארץ. העלות מטורפת.
"אפשרות אחרת היא למתן את המצוק, כלומר להפוך אותו מצוק למדרון תלול. או שאפשר לבטן את המצוק, לחזק אותו כדי שיעמוד. בכל נקודה יבחרו הרשויות כנראה את הפתרון המתאים לה, פתרון שלוקח בחשבון את השיקול הסביבתי לצד הלאומי, התרבותי והכלכלי".
לביא סביר שיש צורך בהעברת סמכויות ובריכוזן בידי החברה שבראשה הוא עומד. "אנחנו סבורים כי החברה הממשלתית להגנות המצוקים צריכה להיות הכתובת היחידה למתן מענה כולל להגנה על המצוקים - הן ההגנות הימיות והן ההגנות היבשתיות", הוא אומר.
אחת הסוגיות הבוערות שלביא מעלה היא המחסור בחול - "כרית האוויר" שמגנה על המצוק - וממליץ לקדם את הנושא של שימוש חוזר בעודפי החול של פרויקט המטרו לאחר טיפול ולהזנת חופים.
"פרויקטים של נת"ע מייצרים מיליוני טונות של חול מעורבב בחמרה שמתוכננים לעבור להטמנה בנגב. במקום לייצר עוד הר בנגב, צריך לסנן את החול הזה ולהשתמש בו להרחבת והגבהת רצועת החוף. זה ייצור ערך כלכלי אדיר - חול נקי שווה 100 שקל לקוב, לעומת 10 שקלים לחול מעורבב, וישנן טכנולוגיות שמאפשרות זאת".