במשך 13 שנים שמר רועי ורמוס על שתיקה תקשורתית כמעט מוחלטת. מי שניהל את פסגות בימי השיא שלה, והיה לאחד האנשים המשפיעים ביותר בשוק ההון הישראלי, בחר לפעול מתחת לרדאר מאז הסערה שטלטלה את חייו המקצועיים ושהובילה לעזיבתו את בית ההשקעות הגדול במדינה. בשנים הללו הוא עבר אל הזירה המתוחכמת של קרנות הגידור והקים, יחד עם שותפיו, את "נוקד קפיטל", שהפכה בעשור האחרון לאחד מסיפורי ההצלחה המרשימים בשוק המקומי.
כעת, בראיון מיוחד לפודקאסט "כוחות השוק" של גלובס, ורמוס מדבר על הכול. מרגעי המשבר והחקירה ששינו את מסלול חייו והשותפים שהלכו איתו לאורך כל הדרך, דרך המהפך האסטרטגי שהפך את נוקד מגוף גידור קלאסי למכונת השקעות מסוג אחר, ועד לניתוח האופטימי שלו ל"כלכלת האי" הישראלית, למרות המלחמה והגירעון. וגם: המשקיעים האגדיים שמעוררים בו השראה, הנפילות שבדרך והנוסחה לזיהוי השקעה מנצחת.
● מוטי חזן מציג: לנהל את הנדל"ן של רמי לוי, וגם את המשפחה
● השורטיסט שעשוי לשבת בכלא: "מעולם לא שיקרתי לגבי חברה"
ורמוס היה הכוכב הגדול של שוק ההון הישראלי בתחילת שנות ה-2000. תחת ניהולו, הפך פסגות לבית ההשקעות הגדול במדינה, והשיא הגיע ב-2009 כשבעלת השליטה, קרן יורק, חתמה על מכירתו לקרן "אייפקס" באקזיט מדהים לפי שווי של 3.1 מיליארד דולר. אלא שבתוך זמן קצר הגלגל הסתובב, והוא מצא את עצמו ב-2010 בלב סערה שלא הכיר. חקירה בחשד להרצת איגרות חוב, שהתמקדה בנוסטרו של פסגות, טלטלה את הארגון, והובילה בסופו של דבר להדחתו הכפויה של ורמוס על ידי רשות ניירות ערך, כתנאי למכירה ל"אייפקס".
"הכישלון שלי הוא שהארגון הסתבך בחקירה כל כך משמעותית, עד שנאלצתי לעזוב את פסגות. איפשהו בדרך נאלצתי לעזוב, לצערי בעקבות החקירה הזאת ובעקבות הדרישה של רשות ניירות ערך. זה פספוס ענק שזה יכול היה להמשיך להיות בית מדהים וזה כאב לב גדול", הוא מודה.
הפרשה הסתיימה עבור ורמוס רק שנים לאחר מכן, ב-2018, במסגרת "הסדר מותנה". התיק נסגר ללא כתב אישום פלילי, ללא הודאה באשמה וללא רישום פלילי, כנגד תשלום של חצי מיליון שקל למדינה. עבור ורמוס, זה היה סיומו של תהליך ארוך שבו שמו טוהר, אך המחיר המקצועי והאישי ששילם בדרך היה כבד. הוא ובכירים נוספים בארגון נאלצו כאמור לעזוב.
"מי שבנתה את פסגות זו גבי רביד"
כשאתה מסתכל על מה שקרה לפסגות, כמו המכירות בחלקים והפירוק של המותג, הלב נחמץ?
"זה כאב לב נוראי, נוראי. כואב לי עכשיו כשאנחנו מדברים על זה. קודם כל, מי שבנה את פסגות זו גבי רביד. אני הצטרפתי בשנות ה-90. היא בנתה שם משהו מאוד שונה מהמערכת הבנקאית. אני מרגיש שקיבלתי ממנה המון ושאני חייב לה המון - בתודעת השפע שלה, בנתינה שלה, בפרגון שלה. קיבלתי שם הזדמנות מאוד גדולה.
"בתחילת הדרך גבי מינתה אותי למנכ"ל, ובהמשך קרן יורק קפיטל, שקנתה את פסגות, נתנה לי לנהל את כל הקבוצה. היו שם אתגרים מדהימים וקיבלתי אפשרות לעשות את הדברים בדרך שאני מאמין בה. זה היה מרתק, מאוד מאתגר ומאוד מוצלח מהרבה בחינות.
"אני ניסיתי להמשיך את הדרך שלה עם ראיית העולם שלה, וזה נורא מה שקרה לפסגות. ההבדל הגדול בין פסגות לגופים אחרים היה המחויבות המוחלטת ללקוחות ולשמירה על החוק. והכישלון שלי, שהארגון הסתבך בחקירה כל כך משמעותית. לחקירה הזאת השלכות לא פשוטות. היו שם כתבי אישום והרשעות של אחרים, ויש שם אנשים ששילמו מחירים כבדים על מה שקרה. הארגון כמובן שילם מחיר כבד".
המעבר לסירת המרוץ בעולם הגידור
ורמוס ישב בבית במשך מספר שנים, ואז הגיע הקאמבק. יחד עם שותפו הקרוב בפסגות, שלומי ברכה, הם מקימים את קרן הגידור נוקד ב-2013. על פי הערכות של גורמים מוסדיים, מנהלת נוקד כיום כ-15 מיליארד שקל והיא הגדולה בישראל בתחום. על פי אותן הערכות, הביצועים של הקרן הגדולה ביותר של נוקד מציגים בעשור האחרון תשואה של כ-350% - משמעותית מעל מדד ת"א-125, ועם סטיית תקן נמוכה יותר. לצידם של ורמוס וברכה מספר שותפים מנהלים נוספים: שי יצחקי, חגי בדש, רונן גרשון, גלעד שמיר, אריאל שטרן. המנכ"לית של הקבוצה היא דקלה קפצן.
איך נראה מעבר כזה מניהול בית ההשקעות הגדול בישראל לקרן גידור חדשה?
"בדרך היו איזה שנתיים-שלוש של חקירה לא נעימה. רציתי שהעננה המאוד כבדה הזאת תתנקה, וזה לקח לצערי הרבה זמן. אני לא לוקח את זה באופן אישי מדי, אני מבין שככה זה עובד, אבל זו הייתה עננה כבדה. מצד שני, לא שעמם לי. בינתיים טיילנו בעולם, חלק מהילדים נולדו באותן שנים, אז ממש לא שעמם לי. אבל בגדול - אני לא מאחל את החוויה הזאת לאף אחד.
"כשצוללים לעשייה, רואים שקרן גידור היא סיפור סופר-מאתגר, עם הרבה עליות וירידות והרבה התמודדויות שונות, אבל זה לא באמת שונה. זאת אומרת, זה אותו עולם תוכן של השקעות, אותו עולם תוכן של לקוחות ושל משקיעים, ואותו רצון גדול לנצח, פשוט עם מאפיינים שונים. במהות זו אותה תחרות".
למה דווקא לשם ולא לאפיקים אחרים?
"אחרי פסגות היו לי יחסית הרבה שיחות והזדמנויות. הרבה אנשים רציניים האמינו בי וזה תמיד נחמד. הצורך באתגרים, הצורך להוביל ולעשות את הדברים קצת יותר קשים, והכל סביב ליבת העניין של ניהול כסף בתחום הסחיר משכו אותי לשם. האתגר בקרנות גידור הוא מאוד גדול ומאוד תחרותי.
הייתי שם המון שנים בעולם בתי ההשקעות, קיבלתי את ההזדמנות שלי ועשיתי מה שיכולתי. אף אחד לא עצר אותי או מנע ממני, להיפך, הרי הקרן שהחזיקה בנו (יורק, ב' ל') מאוד עודדה ודחפה אותי. לא הרגשתי שאני צריך לעשות איזה קלוז'ר או להוכיח עוד פעם שאני יכול לנהל בית השקעות. הרגשתי שעשיתי את זה הכי טוב שאני יכול ופניי היו קדימה. ככל שהיו לי הצעות נורא מעניינות וטובות, ככה הבנתי כמה זה טבעי בשבילי לנסות להקים קרן גידור משלי".
ב-2016 הצטרף אל ורמוס וברכה שותף מנהל נוסף - שי יצחקי, מנהל השקעות ותיק ומוערך בהפניקס. ורמוס מספר שהדינמיקה ביניהם "מבוססת קודם כל על זה ששניהם מוכשרים ויסודיים. הם משלימים אותי. את שלומי הכרתי באוניברסיטה העברית. למדנו יחד, וכבר שם הבנתי שהוא סופר-רציני ומוכשר. שי לא עבד איתנו בפסגות, אבל כל השנים עקבתי אחריו, כי אני חושב שחלק עצום מהעבודה שלי זה להביא אנשים מוכשרים בכלל, ומוכשרים יותר ממני בפרט".
לא קרן גידור קלאסית: "עברנו אבולוציה"
בעשור האחרון השלימה נוקד שינוי משמעותי: מעבר מניהול תנודתיות וניסיונות לתזמן את השוק, לאסטרטגיה של חשיפה גבוהה וריכוזית למניות איכותיות. על פי הערכות בשוק, נכון לסוף 2025, החשיפה למניות בקרן האקוויטי עמדה מעל 90%, ועיקר הפעילות הוא בישראל.
אתם כבר לא קרן גידור במובן הקלאסי, נכון?
"נכון. האסטרטגיה שלנו עברה אבולוציה. בשנים הראשונות, כמו הרבה קרנות גידור, ניסינו לנהל תנודתיות ולשחק עם שיעורי החשיפה למניות, 60%-70%, כדי להימנע מחודשים שליליים. עם הזמן הבנו שני דברים: אנחנו לא באמת טובים בתזמון שוק, וזה גם לא מייצר ערך משמעותי למשקיעים שנותנים בנו אמון.
"היום אנחנו פחות מתעסקים ברעש ובתנודתיות. אם בשנים הראשונות שיעורי החשיפה השתנו כל הזמן, היום אנחנו שומרים על חשיפה גבוהה ויציבה הרבה יותר. אנחנו מעדיפים להיות צנועים לגבי תחזיות שוק ולהתמקד בהחזקת חברות חזקות ואיכותיות".
אבל בסוף יש דוחות חודשיים. התנודתיות לא מרתיעה את המשקיעים?
"לדעתי פחות מעניין אותם אם 99% מהחודשים היו חיוביים אם בסוף עשינו רק 6% בשנה. בשביל זה לא צריך אותנו. אם הצלחנו לייצר תשואות דו-ספרתיות מעל המדד, גם אם בדרך היו חודשים שליליים, זה הערך האמיתי שלנו. התפקיד שלנו הוא גם לספוג את התנודתיות ולתווך למשקיעים את הקושי להחזיק מניות כשהשוק יורד".
הגדלת החשיפה למניות לשיעור כזה לא נחשבת לסוג של תזמון שוק?
"ממש לא. זו פשוט אמונה עמוקה בעסקים שצומחים. העולם צומח, חברות משפרות פריון, ואין שום מכשיר השקעה, לא אג"ח, לא נדל"ן ובטח לא זהב, שיכול לתת לאורך זמן את התשואה של השוק הסחיר. בשוק הסחיר יש ממשל תאגידי, פיקוח של רשות ניירות ערך ותמחור יעיל. זה לא פרייבט אקוויטי, שם עסוקים בלדאוג שהסיבוב הבא יהיה תמיד גבוה יותר מהקודם, גם כשקורים דברים רעים".
אז היתרון שלכם הוא בבחירה הסלקטיבית של המניות?
"זו היומרה הגדולה. לקנות מדד זה מצוין, אבל המטרה שלנו היא להכות אותו בלי לקחת סיכונים עודפים. אנחנו בונים תיק ריכוזי מאוד, ממוקד בחברות עם חפיר תחרותי, ללא מינוף והנהלה שיוצרת ערך.
"אנחנו תמיד אומרים שכל תיק משקיע מסתדר בלי קרן גידור. אבל אם אנחנו מצליחים לייצר אלפא (תשואה עודפת, ב' ל') אמיתית לאורך זמן, אז יש לנו הצעת ערך. הסיפור במניות הוא לדעת להחזיק אותן לטווח ארוך. כפי שאמר וורן באפט, הזמן הוא הידיד הכי טוב של עסק נהדר, והאויב הכי גדול של עסקים ממונפים או לא טובים".
"אל תשוו בין דירה בניו יורק לדירה בת"א"
בנוקד מתמקדים כאמור בעיקר במניות הנסחרות בתל אביב. למרות המלחמות, ההוצאה הממשלתית התופחת והטלטלות בזירה הפנימית, ורמוס נותר אופטימי לגבי השוק המקומי. הוא מנתח את מנועי הצמיחה הייחודיים של ישראל, ומסביר למה הוא לא נבהל מההשוואה בין מחירי הדירות בתל אביב ובניו יורק.
"צריך להבין שישראל בולטת מאוד מול העולם המערבי בשני פרמטרים בסיסיים: צמיחה ודמוגרפיה", אומר ורמוס. "קצב הצמיחה בישראל עומד על סדר גודל של מעל 3.5%, והדמוגרפיה מעל 1.5% בשנה. בסוף, כשאתה משקיע במניות, אתה משקיע בעסקים שיש בהם צמיחה בהכנסות וברווחים, וישראל פשוט צומחת הרבה יותר מהשאר.
"יש פה מנועי צמיחה מובנים ומגוונים: הטכנולוגיה, התעשיות הביטחוניות, הגז והנדל"ן. קח למשל את תחום הביטחון. תקציב הביטחון פה הוא עצום. חלק גדול אומנם הולך לפנסיות, אבל חלק עצום הולך גם למחקר, לפיתוח ולהשקעות. זה מנוע אדיר. מעבר לזה, ישראל נהנית מיחס חוב-תוצר נמוך יחסית לעולם, מה שנותן חוסן למשק".
סקטור אחד בולט בשנתיים האחרונות מעל כולם - הביטוח. איך אתה מסביר את הקפיצה המאוד חריגה שראינו שם?
"זה מתחבר למושג 'כלכלת אי'. בנקאי או מבטח פה לא באמת מתחרה מול גופים מצרפת או מאיטליה. אין ללקוח הישראלי אפשרות ריאלית לפתוח חשבון בנק מעבר לגבול. המאפיינים הייחודיים האלה יוצרים רמת תחרותיות שמאפשרת רווחיות גבוהה מאוד. בסקטור הביטוח, למשל, אנחנו רואים תשואות על ההון שהגיעו לאזור ה-20%, וזה לא בהכרח מגיע מלקיחת סיכונים עודפים, כמו שראינו בבנקים שקרסו בארה"ב או בשווייץ. זה נובע מניהול איכותי, מהתייעלות ומצמיחה אדירה בנכסים המנוהלים. חברת ביטוח שניהלה פעם 5 מיליארד שקל מנהלת היום 500 מיליארד. זה שינוי בסדרי גודל".
ובכל זאת, לא חסרות סיבות לדאגה - המלחמה, הגירעון, הקרע הפנימי.
"הסקפטיות פה תמיד הייתה גבוהה, ויכול להיות שהסקפטים צדקו בחלק מהדברים. אמרו שתהיה מלחמה, שהגירעון יגדל. אבל רוב האנשים מתקשים להחזיק כמה דברים במקביל. יש המון דיונים על הגירעון, אבל גירעון זה לא משהו שמסביר שוק מניות. לפעמים הגדלת גירעון ותקציבים שהממשלה 'שופכת' הם דווקא מצוינים לשוק המניות בטווח הקצר.
"יש פה סוג של רגשי נחיתות במובן הצנוע של המשקיעים. הם תמיד יגידו שדירה בתל אביב צריכה לעלות פחות מדירה בניו יורק. אני לא אומר שהיא צריכה לעלות יותר, אני פשוט אומר שזה לא בר-השוואה. הכלכלה הישראלית הוכיחה שהיא יודעת לייצר ערך בתנאים הכי קשים, והתמחור בבורסה נותר לאורך שנים שמרני מאוד בגלל אותה סקפטיות.
"הבנקים, למשל, נסחרו פה במכפילים של 7-8, אפילו פחות. זה לא סוג המכפיל שראוי לעסקים כל כך חזקים, שצומחים ומחלקים דיבידנדים. השילוב של הצמיחה, הרווחיות והתמחור הנמוך הוא מה שעומד מאחורי הראלי המאוד גדול".
אז מבחינתך, למרות רעשי הרקע, ישראל נשארת יעד השקעה מרכזי?
"לחלוטין. אם אתה מאמין בצמיחה של המשק, בחוזק של כלכלת האי ובמנועים כמו ההייטק והביטחון, התמחור של החברות הישראליות החזקות יוצר הזדמנות. התשואות שאנחנו רואים בבנקים ובביטוח הן הוכחה לכך שגם בתקופות של אי-ודאות, העסקים האלה יודעים לייצר רווחים מרשימים".
אתם גם מעורבים אקטיבית בניהול חברות שאתם משקיעים בהן?
"ממש לא. הרעיון של מניות זה להצטרף ולהשקיע בעסקים מעולים שמנוהלים על ידי אנשים מעולים. אני לא חושב שיש לי מה להסביר למנכ"ל של חברת ביטוח או בנק איך לנהל את העסק שלו, קל וחומר של חברה תעשייתית".
מתי נעדיף להשקיע מעבר לים
"למעלה מ-80% מהתיק שלנו הוא בישראל, בחברות שאנחנו חייבים להכיר לא פחות טוב מהמשקיעים הטובים בעולם. אבל בטכנולוגיה עשינו שינוי", מספר ורמוס. "למרות שיש פה חברות שבבים מצוינות, כמו נובה או קמטק, שהן פאר התעשייה שלנו, השוק המקומי בתחום הזה פשוט דל מדי. היום אנחנו מעדיפים את מובילות הטכנולוגיה העולמיות, אלו שהחפיר שלהן רק הולך ומתחזק, ורואים בהן גידור הכרחי עבור תיק שרובו חשוף לכלכלה המקומית".
אתה יכול לתת דוגמה?
"בעולם לאף אחד אין באמת יתרון על גוגל או על TSMC. זה לא שלמשקיע בארצות הברית יש יתרון להשקיע בעסקים האלה על פני משקיע ישראלי. אלו חברות שלא חפות מסיכונים, אבל אם אתה מבין היטב את המודל העסקי שלהן ויודע לשבת עליהן לטווח ארוך, אתה תרוויח שם הרבה כסף. בדיוק כמו המשקיעים הכי גדולים בעולם.
"אם בעבר היינו מרוכזים בתוך מרחב חברות הטכנולוגיה הישראליות, אלו שהן בעיקר שחקניות נישה בתחום התוכנה, לפני כמה שנים הבנו שזה מסוכן מדי. זיהינו שיש להן נחיתות מובנית ביכולת לנהל עסק גלובלי ולהפוך למשמעותיות באמת. מהפכת ה-AI רק חידדה את הסיכון הזה. היא הוכיחה שכשחוקי המשחק משתנים, שחקני הנישה פגיעים הרבה יותר מאשר ענקיות התשתית".
בתחום זה היתרון היחסי שלכם הוא דווקא בוויתור על היתרון המקומי?
"בדיוק. הרבה פעמים שואלים אותנו מה היתרון שלנו להשקיע בחברות האלה מול מנהלים בלונדון או בניו יורק. התשובה היא שאין לנו שום יתרון. אבל אני לא חושב שתשואות מגיעות בהכרח מיתרון במידע. אם אתה חושב שיש לך יתרון רק כי אתה מכיר את ההנהלה טוב יותר מאחרים, זה בדרך כלל סימן לעסק לא מספיק חשוב. אם אתה מבין את המודל העסקי ויודע להחזיק את המניה לאורך זמן, אתה תרוויח".
"יכולת ההדחקה שלי מוגבלת. עשינו טעויות"
"הבעיה עם טעויות היא שהן לא קורות במקרה. בדרך כלל, אם אתה חושב שיש לך יתרון יחסי רק כי אתה מכיר את ההנהלה טוב יותר מאחרים והם מדברים עברית, זה סימן לעסק לא מספיק טוב", משיב ורמוס לשאלה בנוגע לטעויות שנחרטו בזכרונו. שתיים מהן נחרטו אצלו במיוחד.
"לצערי אני לא בטוח שיש מספיק זמן בפודקאסט הזה לכל הדוגמאות, כי גם יכולת ההדחקה שלי מוגבלת. הטעות שלנו בהשקעה במטרוניקס, למשל, לא קרתה במקרה. הרווחנו שם מצוין במשך שנים, אבל לא שמנו מספיק דגש על התגברות התחרות מצד חברות סיניות שמכרו רובוטים במחירים הרבה יותר נמוכים. זלזלנו בחשיבות של החפיר - אותה יכולת הגנה תחרותית של חברה שמוכרת חומרת פרימיום מול מתחרים זולים.
"בדיעבד, כנראה לא היינו משקיעים במטרוניקס אם היא לא הייתה נסחרת בת"א-125. היא לא באמת ענתה לקריטריונים שגיבשנו, אבל השקענו בגלל המדד, בגלל ההיכרות ובגלל שהיינו קרובים להנהלה. זה היה תהליך לא נכון".
והדוגמה השנייה?
"חברת ההימורים 888. שוב זו הייתה האוריינטציה הישראלית. ההנהלה יושבת בהרצליה, מדברים עברית, הרווחנו שם בעבר, ואתה טועה לחשוב שיש לך יתרון יחסי. ב-888 הבעיה הייתה חוסר תשומת לב לדברים המרכזיים: יתרון תחרותי, מינוף גבוה ועסקה לא נכונה. לא ניכנס לכל 'הקייס סטאדי' הכושל הזה, אבל כן צריך ללמוד מהצלחות וצריך ללמוד מכישלונות. ויש בלי עין הרע גם מהשני".
מה הדבר הכי גדול שלמדת כמנהל קרן גידור, שלא היה לך כשניהלת גוף מוסדי ענק כמו פסגות?
"בגופים מוסדיים אתה יכול להגיד כן כמעט לכל רעיון השקעה מספיק טוב, כי אתה בפיזור מאוד גדול וכל הזמן נכנס כסף. בקרן גידור, אם אתה רוצה להכות את המדד, אני חושב שהתיק שלך חייב להיות מאוד ריכוזי. זה אומר שאתה חייב להגיד לא להרבה רעיונות מצוינים.
"כשאתה טועה בתיק ריכוזי, זה מאוד כואב. מחיר הטעות הרבה יותר גבוה. לכן אנחנו צריכים לבדוק כל דבר בשבע עיניים, לחדד את מרווח הביטחון ולשאול את עצמנו: האם זה באמת יותר טוב ממה שכבר יש לי בתיק? אנחנו לא יכולים לצאת ולהיכנס כל הזמן, אז אנחנו חייבים להיות הרבה יותר עמוקים באנליזה שלנו".
מתי מגיע רגע המבחן הגדול של עולם הגידור - כשהשוק עולה וצריך להכות את המדד, או כשהוא יורד?
"המבחן הוא כל יום וכל שעה. להגיד 'אני רוצה לרדת פחות מהשוק' ולהחזיק כל הזמן רק 30% מניות בתקווה שתהיה מפולת, זה לא מספיק טוב. כפי שאמר המשקיע הנודע פיטר לינץ', אנשים הפסידו יותר כסף כשניסו להתכונן לנפילות מאשר במפולות עצמן".
תלמיד נצחי של גדולי המשקיעים בעולם
ורמוס מקפיד לציין שהוא תלמיד נצחי של גדולי המשקיעים בעולם. הוא מסביר למה וורן באפט רלוונטי היום יותר מתמיד, מה ההבדל בין ביל אקמן לכריס הון, ואיזו תכונת אופי הכרחית כדי להצליח בשוק המניות.
יש משקיע או פילוסוף שאתה שואב ממנו השראה במיוחד?
"חד-משמעית וורן באפט וצ'ארלי מאנגר. ככל שחולפות השנים ואתה קורא אותם שוב, אתה מבין יותר לעומק את מה שהם אומרים. המעבר של באפט ממשקיע ערך קלאסי שחיפש תמחור נמוך, למשקיע שמתמקד ביתרונות תחרותיים של עסק, הוא מעורר השראה. הם לא רק כתבו את התורה, הם גם יודעים להעביר אותה בבהירות מופלאה. צריך פשוט לשבת ולקרוא אותם כל היום".
ומהמשקיעים שפועלים כיום בשוק, במי אתם מתמקדים?
"אנחנו עוקבים מקרוב אחרי כריסטופר הון, מנהל קרן הגידור TCI (The Children's Investment). הפילוסופיה שלו מבוססת בצורה עקבית וממושמעת על יתרון תחרותי. קח למשל את ביל אקמן, הוא משקיע גדול וההצלחה שלו בהשקעה בבורסה לניירות ערך בתל אביב אינה מקרית, יש שם את כל מה שהוא מחפש בחברה. אבל אקמן הוא גמיש יותר, בעוד שכריס הון הרבה יותר עקבי, אולי אפילו נוקשה.
"הון לא היה משקיע בנייקי, כפי שאקמן עשה לאחרונה, כי נייקי פועלת בתחום תחרותי מבוסס אופנה שיש בו המון אתגרים שקשה לחזות. הוא מעדיף חברות כמו יצרנית מנועי המטוסים GE Aerospace, שם היכולת של אחרים להתחרות הולכת ופוחתת. כשמוצאים עסק כזה שמגדיל את היתרון התחרותי שלו, שם כדאי לשים הרבה כסף".
הזכרת גם את הפן האישי שלהם, מעבר למספרים.
"כן, זה מעורר השראה לראות אנשים כל כך חכמים שמבינים את הערך של העברת השפע הלאה. גם כריס הון וגם באפט מעבירים הון עצום לתרומות. יש להם תפיסת שפע נדיבה, וזה חלק מהווינריות שלהם בעיניי. ככל שאתה לומד מהם יותר, אתה מבין כמה אתה לא יודע, ועל כמה דברים אתה בכלל לא צריך לחוות דעה כמשקיע".
אילו שלושה טיפים היית נותן למשקיע שרוצה להצליח בטווח הארוך?
"הטיפ הראשון הוא ללמוד מהגדולים. לקרוא את המכתבים של באפט, להקשיב לפודקאסטים. הם חולקים את הידע שלהם בנדיבות מדהימה. הטיפ השני הוא אופטימיות. מניות זה עסק נהדר לטווח הארוך, אבל זה לא מתאים למי שלא אופטימי. אני במניות אופטימי על גבול הנאיבי. זה הכרחי כדי לא לקבל התקפת חרדה כשהשוק יורד ב-30% ולא למכור בלחץ.
"הטיפ השלישי הוא להשתמש בכלים המדדיים. לא חייבים קרן גידור; מדד S&P 500 או מדד ת"א-125 הם כלי השקעה נפלאים. האבולוציה בתוך המדד מנצחת לאורך זמן. היא מעיפה את הלוזרים ומחזקת את הווינרים. מי שלא מסוגל להסתכל פחות על המסך ויותר על העסק, עדיף שייתן למדדים או לאנשי מקצוע לעבוד בשבילו".
"דולר? אני בעד שקלים. החיים קשים גם ככה"
ולסיום, אי אפשר בלי מילה על השקל ששבר שיא היסטורי בימים האחרונים. בתור משקיע, כמה צריך בכלל להסתכל על הנתון הזה? זה משהו שניתן לחזות?
"זה נתון שבגדול לא ניתן לניבוי, אבל אני חייב לומר שאני לא מבין ישראלים שלא מחזיקים כמעט את כל ההון שלהם בשקלים. יש לזה שתי סיבות: הראשונה היא שאם אתה חי פה, המחירים שאתה משלם נקובים בשקלים. כדי לשמור על כוח הקנייה שלך אתה צריך שקלים, ולכן בעיניי כל מטבע אחר שאתה קונה הוא סוג של ספקולציה. אם היינו יושבים עכשיו בארה"ב, הייתי מציע לכולם להחזיק רק דולרים, כי שם הם חיים".
המגמה תימשך?
"אני לא נותן תחזיות, בטח לא על השקל. ככלכלן, כל הפרמטרים שפועלים כבר שנים לטובת השקל קיימים ואפילו מתחזקים: החשבון השוטף, מאזן התשלומים, תנועות ההון. לכן ההתחזקות הזו, גם אם היא חריגה בעוצמתה, היא ממש לא מפתיעה כשמסתכלים על הנתונים נטו. הבעיה היא שאנשים מבלבלים לעיתים קרובות בין מצב הרוח הפוליטי או הערכי שלהם לבין תחזיות כלכליות. אבל השקל מושפע מהחוזק של הכלכלה, ויש לו את כל הסיבות להמשיך להיות חזק".
אז השורה התחתונה שלך למי שמחזיק את כל החיסכון שלו בדולרים ורואה את השער צולל?
"החיים שלי גם ככה קשים, אני בעד שקלים".
